גליוני הש"ס נשים ק

שיכתוב גט ויגרשנה בו ואל"ה אינה מגורשת ואפי' הי' מצוה אכתי חשוב מוריד מקדושה למצוה וכמובן

ל"ה א' מעשה באדם אחד כו', נ"ב ע' מזה בירושלמי שבועות פ"ו ה"ה בשינוי עש"ה

שם רב לא מגבי כתובה לארמלתא, נ"ב ע' מה שלמד מזה בשו"ת הריב"ש סי' ק"ד עש"ה

שם מודה רב בקופצת, נ"ב אע"ג דבעי' בשבועה על דעת ב"ד מ"מ איירי הכא באמת שנשבעת בקפיצתה על דעת ב"ד אלא שהתלמוד לא חש להאריך במלתא דלא צריכא, שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' של"ז

שם אמרה לי' אפכוה כו' עד ואפ"ה לא איפרק כו', נ"ב כעין זה בבא בתרא קנ"ג א' אמרה ליטבע ארבי' כו'

שם וספר תילים אחד וספר איוב כו', נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' די האריך דאשה ובע"ח גובין מס"ת והביא משנה דביכורים פ"ג מי"ב וכ' עוד וז"ל וכן יראה מדין סידור שמסדרין לבע"ח דדווקא תפילין שהם דרך מלבוש מניחין לו אבל ספרים אחרים אין מניחין לו עכ"ל וחידוש שלא הביא גמר' דכאן דגבתה האשה כתובתה מספרי תילים ואיוב כו' ואולם י"ל הכוונה כאן דהבעל עצמו הגבם לה בפרעון כתובתה ולא גבתם ע"י ב"ד וא"כ אין ראי' מכאן

שם ב' מ"ט דמיפר לה בעל נ"ב ע' שו"ת הר"י ברונא סי' רמ"ג

שם וניחוש דילמא אזלא לגבי חכם ושרי לה, נ"ב ע' שו"ת תשב"צ ח"ב סי' כ"ד דהנודר ואומר שלא יוכל שום אדם להתיר לו כ"א פלוני ופלוני אין בדבריו כלום ויכול כל חכם להתיר לו דא"א לו לסלק כח החכם להתיר דאל"כ מאי פריך כאן וניחוש כו' הלא אפשר שידירוה ותסלק כח החכם וע"כ דאין סילוק כזה כלום וזולת אם הי' משמעות לשונו שאם יתירוהו אחרים עדיין הוא נודר להיות בנדרו דאז ה"ל זה כנדר שני ואז ג"כ יכול גם חכם אחר להתיר לו תחלה נדרו זה השני ואח"כ יתיר הראשון ע"ש

שם קסבר צריך כו', נ"ב ע' שו"ת מים עמוקים סי' ח' דאם לא יפרט ה"ל התרה בטעות מצד החכם ואינה התרה ע"ש ולעניין התרה בטעות מצד השואל ע' שו"ת הלכות קטנות סי' מ"ב וע"ע שם סי' ק"י וע"ע לעניין צריך לפרט כו' בשו"ת הרשב"א ח"ד סי' ס"ב ומש"ש דאילו הי' הא דצריך לפרט מה"ת הי' צריך לפרט בפני כל הג' המתירים ולא הי' די בפרטו לפני אחד מהם ע"ש יל"ע בזה וע' כתובות כ"א ב' אי דיינים שאין מכירים חתימת ידי עדים צריכין להעיד בפני כל אחד ואחד ואולם שם הוא נושא אחר וגם קיום שטרות ג"כ רק דרבנן

שם עד שידור הנאה, נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' ל"א

שם תוד"ה גט כ' וקשה דלא הי' להם להזכיר גט כו', נ"ב ע' שו"ת רד"ך בית ב' חדר י' ד"ה ועוד ראי' אחרת לזה כו'

שם תוד"ה ליחוש כ' וא"ת בין חכם כו', נ"ב ע' אריכות בשו"ת רד"ך בית י"ז וע"ש אריכות בכולה סוגי' דכאן וגם שם נזכרת סברא שציינתי למעלה בשם שו"ת מים עמוקים דאי אמרי' צריך לפרט כו' אז אם אינו מפרט ה"ל התרה בטעות ולא מהני ע"ש

שם תוד"ה קסבר כ' א"ל ברוך שבחר כו' נ"ב ע' שו"ת מהר"י ברונא סי' קכ"ה

ל"ו א' ר' חסדא סמך ור' הושעיא עין נ"ב אף דיש בשמותיהם אותיות אחרות מלבד אותיות סמ"ך עי"ן מ"מ עשו הסימן רק באלו לפי מאי דאמרי' בשבת ק"ד א' סמ"ך עי"ן סמוך עניים ד"א סימנים עשה כו' וע"כ כיון שבאותיות אלו הוא דמרומז עניין עשיית סימנים לכן עשו סימן שמותיהם ג"כ באותיות אלו דייקא וע"כ ר' חסדא שאין בשמו מאותיות אלו רק אות סמ"ך לכן עשה הסי' באות סמ"ך וכן ר' הושעיא שאין בשמו מאותיות אלו רק אות עי"ן עשה הסי' באות עי"ן כנלענ"ד וע"כ רב ור' חנינא ורבה בר ר' הונא שאין בשמותיהם מאותיות אלו כלל לכן לא עשו סימן באותיות כלל רק בדברים אחרים דאילו באותיות שבשמותיהם אין טעם לבחור איזה אות יותר מחבירו ודו"ק ועניין היות אות סמ"ך אות של סימן ע"ע חידושי רמ"ה סנהדרין נ"ו מש"ש אהך דיכה יוסי כו' בשם הירושלמי דכינוי יוסי משום דאותיות יו"ו גימ"ט כ"ו כמניין השם ואות ס' סימן ע"ש וע"ע שבת ס"ו א' וסימנא סמך סמך ע"ש ומובן ביותר לפי הנ"ל וע"ע שם ס' ב' וסימניך עד דאתא מפומבדיתא לסורא חסר תרתי י"ל ג"כ דכוונת הסימן רק על אות סמ"ך אשר בב' התיבות סור"א חס"ר וע"ע שם ק"י א' וסימניך סיסאני ע"ש ברש"י

שם שראה כו' עמד והתקין פרוסבול כו', נ"ב ע' דוגמתו תוס' ב"מ ק"ד ב' ד"ה אהני בסה"ד וע' ס' בכור שור מכות ג' ב' דהקשה דלמה לו לתקן פרוסבול הא אפשר להתנות ע"מ שלא תשמיטני בשביעית עמש"ש בזה וחידוש דהוא קושית הר"ן כאן במקומו וגם שמעתי להקשות דלמ"ד דמלוה חבירו לעשר שנים אין שביעית משמטתו א"כ ה"נ כל מלוה כשיגיע סמוך לסוף שביעית יאמר הנני מרחיב זמן הפרעון ללוה עד יום שאחר שביעית ולא תשמיטנו שביעית ול"ל לתקוני פרוסבול ואמרתי מסברא שאין יכול להרחיב זמן הפרעון ללוה על כרחו של לוה וכעת מצאתי שכ"כ שבו"ת משפטים ישרים סי' קכ"ז

שם תוד"ה אבל לדבר מצוה כ' אור"ת משום דמסתמא ניחא להו לרבים משום מצוה נ"ב ע' שו"ת רד"ך בית י"ד דאנן סהדי דבאותו רגע עצמו שנדר עד"ר הית' דעתם דלדבר מצוה לא יהא הנדר נדר א"כ הרי הוא כאילו לאחל הנדר כו' ע"ש בארוכה ועי' אריכות בשו"ת מהר"ם פדוואה סי' ע' עש"ה וע' שו"ת הר"ן סי' ל"ב דעת הר' דן ז"ל באמת דלדבר מצוה א"צ התרה כלל ומה שחלקו עליו שם הר' יום טוב והר"ן ז"ל עש"ה ומ"ש התוס' דעד"ר סתם לאו כלום הוא ע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' נ"ג וז"ל ובעד"ר הסכימו שא"צ לפרוט אותם ואם הי' ברבים אף הר"ת ז"ל מודה שא"צ לפרוט אותם ואני חושב שאפי' בפני נשים עכ"ל ז"ל ומסברא יל"ע בזה דאולי מעלת רבים רק בגברי דשייך בהו צירוף ומשא"כ נשים דאין מצטרפות לשום דבר הצריך צירוף ואפי' מאה כתרי גברי דמיין כמבואר בברכות ריש שלשה שאכלו ובכ"ד א"כ כיון דאין. מצטרפות כל אחת בפ"ע היא וה"ל יחידים הרבה לא רבים ודו"ק היטיב ולתוס' דלקמן מ"ו א' ד"ה ר' נחמן בסה"ד י"ל ג"כ דאין מבטל דעתו מפני נשים ע"ש

שם תוד"ה מי איכא מידי כ' מ"מ לא הי' לו לעשות תקנה ללמוד כו', נ"ב משמע מדבריהם דעיקר מה שאינו משמט הוא מפאת שמסר החוב לב"ד והפרוסבול הוא רק לראי' שמסר וע' שו"ת הר"ן סי' ע"ז דכ' להיפוך דשטר הפרוסבול בעצמו הוא שמפקיע השמיטה עש"ה

שם ב' דאלימי לאפקועי ממונא נ"ב ע' תוס' וע' ב"מ ע' א' ויהבינן להו ניהלי' בבי דינא וברש"י בפני ב"ד שיש להם כח להפקיר נכסי המקבל כו' ומשמע דכל ב"ד יש להם כח להפקיר ולא בעי' ב"ד חשוב דווקא וע"ע ב"ב קע"א א' בשלמא ב"ד אלימי לאפקועי ממונא ע"ש ברשב"ם דכ' ג"כ דב"ד אלימי ומפקעי ממונא דהפקר ב"ד הפקר כו' וגם שם הוא בכל ב"ד ולא בעי' ב"ד חשוב

שם מאי פרוסבול נ"ב. הא דלא בעי הכי מיד אמתני' היינו משום דקאי אדשמואל דאמר דפרוסבול עולבנא דדייני הוא