גליוני הש"ס נשים צח

ממון שנתחייב אבל עבירת שבועה אין כאן אם עבר ולא קיים לא להתחייב מלקות ולא להקרא עבריין שאינו בדין שילקה המשלח על פי השליח עכ"ל וע' שו"ת תה"ד ח"ב סי' רנ"ד ולעניין מר שהעירו דבזה"ז אמאי שליח עושה שליח בגט לדעת הקדוש מרדו" דבקידושין אין שליח עושה שליח דהואיל וצריך דעתה ה"ל מילי וה"נ עתה בגט צריך דעתה משום חדר"ג הנה לא מיבעי' אי נימא דבעבר וגירש השליח בעל כרחה מהני הגט להתיר האישות רק דאיסור החרם אוסר לבעל מלישא ואיסורו מחמת דבר אחר הוא ואין כאן צורך דעתה בעניין פעולת הגט דהוא להתיר קשר האישות פשיטא דלק"מ רק אפי' נימא דבגירש השליח על כרחה לא מהני הגט דאשלד"ע והשליחות בטל מ"מ נ' דסברת הקדוש מרדו"ש שייכא רק בקידושין דצריך דעתה ורצונה משא"כ בגט דא"צ דעתה ואי משום איסור חדר"ג האיסור הוא רק שלא לגרש על כרחה וא"כ צריך רק שלא יהי' שם מחמתה היינו שלא יהי' רצונה היפוך הגירושין אבל לא שיהי' רצונה בגירושין וע"כ לא חשיב מילי כיון דאין חסר רצונה רק שלא יהי' שם הלנגדות רצונה וע' קידושין ס"ג ב' חילוק כגון זה בין ע"מ שירצה אבא לע"מ שלא ימחה אבא עש"ה ושוב מצאתי בשו"ת מהר"ם פאדווה סי' ח' דחרשת מתגרש' שפיר ואין בו משום איסור חדר"ג דהאיסור הוא רק שלא לגרש על כרחה וכאן הא לא הוי בעל כרחה דאף דאין לה דעת ולא חשיב מדעתה מ"מ על כרחה נמי הא לא הוי ע"ש וזה כדברינו הנ"ל דהאיסור רק שלא לגרש על כרחה לא שלא לגרש אלא מדעתה ודו"ק היטיב מאוד

שם אר"ל כאן שנה רבי, נ"ב כל' זה ב"ק נ"ה א', שבועות י"ט ב', יבמות מ"א א'

שם אין השואל רשאי להשאיל נ"ב ע' שו"ת צמח צדק סי' ק"ו וע"ש אי יש חילוק בסידור ותפלין וע' בליקוטי דינים שבסוף המהרי"ל דקפ"ו ע"ד וז"ל אמר (המהרי"ל) הא דמנהג פשוט דשואל כלי חבירו מביתו בלי ידיעתו ולא חיישי' משום איסור גזילה היינו דכל אחד דן את חבירו דניחא לי' ליהנות בממוני' עכ"ל

שם ב' אמר רבא קפחינהו כו', נ"ב דוגמתו ב"ק ע"ב א' אמר רבא קפחתי

ל' א' מי יהיב לה תרקבא דדינרי כו', נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' צ"ד

שם המלוה כו', נ"ב ע' שו"ת מהרי"ל סי' נ"ד

שם ואע"ג דלא אתו לידי', נ"ב ע' כזה פאה פרק ה' משנה ב' אר"א וכי האיך העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו עש"ה וע"ש בר"ש ויש צ"ע בזה ברש"י ע"ז ט"ו א' ד"ה יאכילנה כרשיני תרומה עש"ה

שם במכירי כהונה ולוי', נ"ב כל' זה חולין קל"ג א' וע"ע ב"ב קכ"ג ב' הכא במכירי כהונה עסקי' וע' תוספתא תרומות פ"ק עש"ה וע' שו"ת מהר"ם בר' ברוך סי' תתקמ"ט וע' שו"ת מהרי"ל סי' ע' עש"ה וע' שו"ת ח"צ סי' ע' עש"ה וע' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' פ"ג וע' מכות כ"ד א' מואס בבצע מעשקות כגון ר' ישמעאל בן אלישע ע"ש ברש"י דהרגיל ליתן מתנותיו לכהן ובא ליתנם לכהן אחר אין לכהן האחר לקבלם ואם מקבלם נחשב שהוא עושק את הכהן שהוא רגיל ליתן לו ע"ש וע"ע רשב"ם ב"ב מ"ו ב' ד"ה א"ר יוחנן דכ' מתני' באריסי בתי אבות מיירי שרגילין לשמור שדות של משפחה זו מעולם הן ואבותיהן באריסות ולא היו יכולים להחליפו באריסים אחרים כו' ומשמע דכיון דהורגלו באריס זה אין להחליפו באחר וכך עניין מכירי כהונה דהואיל ורגיל לתת לכהן זה אין לו לתת לאחר ודו"ק

שם עשו את שאינו זוכה כזוכה נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' קכ"ד וע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' רצ"ז שכ' ואעפ"י שעשו לפעמים את שאינו זוכה כזוכה ואמרו נמי בפ' השוכר (ע"ז ס"ג ב') כיון דחנוני הרגיל אצלו הוא מקני לי' דינר בכיסי' במקום שאמרו אמרו ואין לך ללמוד למקום אחר כו' וע"ש כל התשובה

שם כלהו כרב לא אמרי כו', נ"ב ע' מ"ש ע"ז בגליון כתובות ח' א' וע"ע כזה מנחות ג' ב' דיש שם ג"כ רק מחלוקת ג' אמוראים רבה ורבא ור' אשי ואמר ג"כ כלהו כרבה לא אמרי כו'

שם מפריש עליו בחזקת עניי ישראל ר' אחי אומר בחזקת עניי עולם מאי בינייהו איכא בינייהו עניי כותים, נ"ב ע' רש"י ותוד"ה איכא בינייהו וקצת ראי' לפירש"י דאי כפי' התוס' דבחזקת עניי ישראל היינו עניי ישראל שבאותה העיר א"כ מנ"ל להש"ס לומר דאיכא ביניהו עניי כותים ומדוע לא אמר דבהא גופא קמיפלגי דת"ק אמר דמפריש עליו בחזקת עניי ישראל והיינו עניי ישראל שבאותה העיר וע"ז אתי ר' אחא לאיפלוגי ולמימר דתקינו גם עבור עניים שבכל העולם ולאו דווקא שבאותה העיר וזהו דא"ר אחי בחזקת עניי עולם דכזה ממש מצינו פלוגתא לר' אחי ורבנן בתוספתא ב"ק הובאה ברשב"ם ב"ב מ"ג ב' האומר תנו לעניים יתנו לעניי אותה העיר ר' אחא אומר לעניי כל ישראל [ואין לדקדק מה דכאן נאמר ר' אחי ביו"ד לבסוף ושם אח"א באל"ף לבסוף] וע"כ דל' בחזקת עניי ישראל משמעותו ג"כ בכל מקום שהם ורק בתוספתא שם דמפורש בדברי ת"ק לעניי אותה העיר ע"ז אתי ר' אחא לאיפלוגי ולמימר לעניי כל ישראל ומשא"כ כאן דגם הת"ק אמר בחזקת עניי ישראל לכן גם כוונת הת"ק על עניי ישראל בכל מקום שהן וא"א לומר דפליגי דכאן כפלוגתא דהתם וע"כ הוכרח הש"ס לומר דבמילתא אחריתי קמיפלגי דת"ק אמר עניי ישראל ור' אחי בא להוסיף דאפי' על עניים כותיים דאין שמם בל' חכמים ישראל סתם רק יש להם שם לעצמם "כותים" ג"כ מפריש וזהו דאמר ר' אתי בחזקת עניי עולם לרבות עניי עולם שאינם ישראל והיינו עניים כותיים וקישית התוס' יש ליישב בנקל דנ"מ אילו היו כל ישראל מקובצים במקום אחד ואין בהם עניים רק עניים כותיים ואף דהוא מציאות רחוק מ"מ אין לדקדק בכך כיון דיש עכ"פ מציאות לדבר וכה"ג מצינו בכ"ד ועמ"ש בגליון מנחות ל"ז א'

שם ב' מיתה שכיחא עשירות לא שכיחא, נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' נ"ז נ"ח ועמ"ש על הגליון כתובות פ"ג ב' וע' שו"ת הריב"ש סי' ר"ט ד"ה והשלישית כו' וע' תוס' ב"ב מ"ה א' ד"ה מאי נפקא מינה עש"ה וי"ל ג"כ דכיון דעשירות לא שכיחא לכן לא יעיד שקר מחשש שמא יתעשר ואולי כן כוונת התוס' עצמם

ל"א א' רש"י ד"ה הוצאת סמדר כ' כתום פרח, נ"ב ל' המקרא הוא ישע', י"ח פסוק ה'

שם תוד"ה במחשבה כ' וי"ל דשאני מדומע כו', נ"ב נ' סברתו דהעלאת מדומע שכבר הוא מתוקן אין ההעלאה תיקון כלל ואך אם לא הי' אפשר לאוכלו בלי העלאה אז הי' נחש תיקון ומשא"כ כיון דאפשר לאוכלו בלי העלאה ע"י נתינת עיניו בצד זה כו' אין כאן תיקון כלל אבל טבל מה שמתירו ומסלק איסור טבל ממנו ע"י הרמת התרומה שפיר הוא תיקון ואי דאפשר לתקנו ע"י הרמה במחשבה מה בכך גם המחשבה תהי' תיקון אלא דהוא תיקון המותר ועכ"פ עתה דמתקנו ע"י מעשה ותיקון שע"י מעשה הרי אסור לכן שפיר הוא אסור בכך ודו"ק ויל"ע מהך דלעיל י"ב ב' תוד"ה וכי תימא דכתבו דכיון דאפשר לחוב בעניין אחר לא חשיב חוב ע"ש ודוחק לחלק בזה בין חוב לתיקון ויש ליישב באופן אחר ודע דגוף מה דמבואר כן דמותר לתקן טבל ע"י הרמה במחשבה צע"ק מדוע מותר בכך ואינו