גליוני הש"ס נשים צו

חקיקה בשבת ומש"ש או כמצייר ומשמע דיש גם בציור עוף וכדומה מלאכת כותב בשבת ע' בזה בירושלמי שבת פ' כלל גדול וע' תוספתא שבת פרק י"ב ושמעתי דציור בעלי חיים הי' כתב בימים הראשונים והוא נקרא היראגליפען שריפט בל"א

שם ב' דמעורה, נ"ב גי' הרשב"א בשו"ת המיוחסות סי' קמ"ה דמעריב

כ"א א' אטו שליחות מידה איתרבי כו' ואיב"ע כו', נ"ב משמע דר' שימי בר אשי וכן האיב"ע ס"ל דגם שליחות הוא מעניין יד ואולי הטעם משום דמצינו לשון שליחות אצל יד כמו וישלח אברהם את ידו ידה ליתד תשלחנה ותשלח את אמתה ע' בסדר הגט שבשו"ת מהר"ם פאדווה סי' קי"ו שהביא פסוקים אלו בין פסוקי השליחות ע"ש

שם שליחות לקבלה נמי אשכחן בע"כ שכן אב מקבל גט לבתו קטנה בע"כ, נ"ב דבר זה דמה שאב מקבל גט לבתו קטנה הוא בתורת שליחות לקבלה הוא גם לקמן ס"ב ב' איש הוי שליח לקבלה שכן אב מקבל גט לבתו קטנה

שם ב' מי שאינו מחוסר אלא כו', נ"ב כעין זה חולין דף קל"ה ע"א וש"נ, גליון הגרע"א ז"ל ושם בחולין לא נמצא כלום בגליון הגרע"א ז"ל שלפני ובזכרוני כזה עוד בחולין פ"ד א' ופ"ט א' ובסנהדרין מ"ו ב' ובנזיר מ"ה א' וביומא ל"ב ב' ובסנהדרין קי"ב א'

שם ה"ז גיטך ע"מ שלא תשתי יין כו', נ"ב ע' שו"ת הרשב"א המיוחסות סי' קמ"ג דהית' סברת השואל דהטעם כאן דחיישי' שמא תשתה ושמא תלך באורך הזמן ושאל להרשב"א דאם נשבעה עד"ר שלא תשתה ושלא תלך אי מועיל להתירה והשיב הרשב"א שם וז"ל חורפי' גרם לי' למר דלא עיין בה כו' דאפי' יבא אליהו ויאמר שלא תלך כו' אין בכך כלום דטעמא דתנאים אלו אינו משום חשש דשמא תעבור ותלך כו' אלא משום דלעולם אגידא בי' מחמת תנאו ואין זה כריתות כו' עכ"ל וחידוש שדחה הרשב"א סברת השואל הנ"ל בשתי ידים והנה היא מבוארת בתוספתא במכלתין פרק ה' ה"ז גיטך ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם ע"מ שלא תשתי יין לעולם אינו גט שמא תלך ושמא תשתה ע"מ שלא תלכי כו' מכאן ועד שלשים יום כו' ה"ז גט אינו חושש שמא תלך ושמא תשתה עכ"ל התוספתא ואם דלהלכה ודאי צדקו דברי הרשב"א ז"ל דמש"ס דידן לא משמע הכי מ"מ חידוש שלא הביא ז"ל כלל דברי התוספתא שנאמר בה כסבר השואל

שם רש"י ד"ה לא אפשר למקציי' כ' דשייך במצוות כו', נ"ב עמ"ש בגליון ב"ק פ"ת א' וע' שו"ת שבות יעקב סי' קפ"א וע' שו"ת ח"צ הנוספות (בסוף ס' שו"ת ח"צ דס"ד ע"א מדפי הספר דפוס לבוב שנת תר"ס) אות ל"ד

כ"ב א' טבל וחולין מעורבין כו', נ"ב ע' תוספתא מעשרות שלהי פרק ב' ותיבות חצר חצר המוזכרים שם בדברי רשב"ג צריך למחקם

כ"ג א' עכו"ם לדעתא דנפשי' עביד, נ"ב שבת קכ"א א' וע' שו"ת חכם צבי סי' א'

שם כאן הודיעך שאין כח לשמה נ"ב מעין ל' זה עירובין כ' א' כאן הודיעך כחן של מחיצות

שם האיך סומא מותר באשתו האיך בני אדם מותרים בנשותיהם בלילה אלא בטביעת עינא דקלא כו', נ"ב נזכר מזה סנהדרין ל"ח א' בג' דברים אדם משתנה מחבירו בקול ובמראה ובדעת בקול ובמראה משום ערוה כו' וברש"י שלא יתחלף לאשה בבעלה לא ביום מפני המראה ובלילה מפני הקול וע' ח"א למהרש"א ב"ב קכ"ג א' ד"ה אלא מתוך סימנים דהקשה דלמה הוצרך יעקב למסור סימנים לרחל שלא יחליפה לבן בלאה היא הי' לו לסמוך אטביעות עינא דקלא ככל סומים ופקחים בנשותיהם בלילה דמותרים מטעם זה עש"ה כל הדיבור

שם ב' לאו משום כו' אף שלוחכם ישראל, נ"ב צ"ע דבתרומות פ"ג מ"ד מפורש דעבד נעשה שליח לתרום תרומה

שם הרי את שפתה ולדך בן חורין, נ"ב ע' שו"ת הרדב"ז ח"א סי' קפ"ח לעניין משחרר שפחתו סתם והיא מעוברת אם העובר בכלל השיחרור ואם יש חילוק בין ידע שהיא מעוברת ללא ידע ע"ש כל התשובה מש"ש בסוגי' דכאן ובעניין עובר ירך אמו

שם תוד"ה ונעשה כ' תימא לר"י כו', נ"ב ע' סי' קרבן חגיגה סי' נ"ב ומש"ש דאיירי במקנה לה ידה בעת השיחרור כדי שתקבל הגט לעוברה צ"ע דנ' דמשחרר חצי עבדו דקנה לרבי דווקא חצי עבדו אבל לא את היד לבד דאין הנשמה תלוי' בו ועדיין גופה של הרב ומי יקנה היד ודו"ק

כ"ד א' והא לא חזרה שליחות אצל הבעל נ"ב ע' בסדר הגט שבשו"ת מהר"ם פאדווה סי' קי"ו שכ' טעם שנקראין גירושין בל' חכמים בשם זה גירושין ולא בשם שילוח ככתוב בתורה ושלחה מביתו וכ' שם תוך דבריו וז"ל ע"כ עזבו ל' שילוח לפי שרובו אינו לשון גירושין ולקחו ביאור של שילוח דכתי' גבי גירושין ושלחה מביתו שהוא ל' גירושין מפני שרוב שילוח חוזר לאחר שעשה שליחותו כמו שילוח היונה והעורב דנח ולקחו ל' גירושין שאינו חוזר לרצונו כמו ויגרש אותם מאת פני פרעה גרש לץ ויצא מדון ויגרשהו וילך שבכולן אין ברשות השליח לחזור כו' עכ"ל ז"ל ואולי מכאן יצא להם ז"ל דבעי' בשליחות חזרה שליחות אצל הבעל כיון דרוב ל' שילוח שנאמר בתורה הוא כן שילוח החוזר וכמ"ש ז"ל והנה גוף שאלתו מדוע שבקו חכמים ל' שילוח דכתי' ושלחה מביתו ונקטו ל' גירושין י"ל לפי של' גירושין מוקדם בתורה על גירושין וכמ"ש בפ' בראשית ויגרש את האדם ובתד"א פ"א מלמד שנתן לו הקב"ה גירושין כאשה עכ"ל וכוונת התד"א י"ל ג"כ כדברי הר"ש בעל סדר הגט הנ"ל ז"ל דגירושין היינו שילוח שאינו חוזר ושילוח הוא שילוח החוזר ולפי ששילוח אדה"ר הי' שילוח שאינו חוזר כי לא הועילה לו תשובתו לבטל גזירת מות תמות ולהחזירו לג"ע כמו עתה דתשובה עוקרת החטא ואדרבה מהפכתו לזכות [והטעם מבואר אצלי בחידושי אגדה שלי בכמה פנים] ולכן נקט הכתוב ל' ויגרש ולא נאמר וישלח את האדם והכוונה לומר ששילחו שילוח שאינו חוזר וזהו שנתן לו גירושין כאשה שנקראים גירושי' גירושין להורות על זה היות השילוח שילוח שאינו חוזר וכנ"ל

שם ב' תוד"ה לאיזו כ' ואור"י דאפי' מאן דסבר בעלמא יש בריר' כו', נ"ב יש ראי' לסברא זאת מהך דלקמן פ"ו ב' הא לא ידעי בהי מינייהו קא מיגרשה ע"ש ברש"י דכ' דאין זו נתינה לשמה מבוררת ולא מצינו בעלמא פסול כזה בדבר המעורב חד בחד דיופסל מפאת אין בריר' ובעירוב מצינו להדיא איפכא דבריר' דלמפרע פסלי' גם בעירוב למ"ד אין בריר' ע' עירובין ל"ו ב' אם בא חכם כי' ועכ"ז שם ל"ו א' היו לפניו שתי ככרות אחת טהורה ואחת טמאה כו' לא נחית הש"ס הלל דיהי' זה תלוי בבריר' דלמ"ד אין בריר' יופסל מפאת דלא ידעי' הי מינייהו קא קני וע"כ דגם למ"ד אין בריר' קני שפיר כיון דמבורר דאחד מאלו השנים קונה ורק לקמן שאני דבעי' נתינה לשמה ולשמה לא הוי רק כשמבורר לגמרי מי הוא וה"נ דכוותה וגוף דברי התוס' דוכתב לה לשמה משמע שיהא מבורר בשעת כתיבה ואפי' למ"ד יש ברירה לא מהני ע' דוגמא בתוס' ע"ז ס"ג א' ד"ה כגון דשם אתנן בעי' שיהא מבורר בשעת ביאה ואפי' למ"ד יש ברירה לא מהני ברירה דאח"כ לפוסלו ע"ש

כ"ה א' רש"י ד"ה מבין הכותים כ' והן חשודין כו' והלוקח והן צריך לעשר ודאי, נ"ב ע' כלים פי"ז מ"ה לא