גליוני הש"ס נשים צה

דרשב"ג סבר כשם שמצוה לפדות את בני חורין כך תצוה לפדות את העבדים ורבנן פליגי עלי' וע"ש

שם ב' ולימא לי' הקדש עד השתא סגי לך בלא העדפה והשתא נמי תיסגי לך בלא העדפה, נ"ב דוגמתו ערכין כ"ד א' פשיטא כי היכא דסגי לי' עד השתא השתא נמי סגי לי'

י"ג א' דאי בעי שקיל ד' זוזי מישראל, נ"ב ע' תוס' מנחות ק"ז ב' ד"ה כבש דאורחי' דהש"ס למינקט ד' זוזי והביאו הך דכאן ועוד כמה דוכתי ע"ש ויש עוד בב"מ קי"ח א' דתקינו רבנן למיתב לי' ארבע זוזי כו' ובנדה מ"ז א' ויהיב לה ד' זוזי דמי בושתה כו' ואולם בהך דכאן י"ל דנקט בדיוק ד' זוזי לפי שזהו שיווי הפחות של אדם עי' ערכין כ' א' מי איכא גברא דלא שוי ד' זוזי וע"ע שיעור ד' זוזי בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קמ"ז בסופו

שם תוד"ה והא כ' ועוד מפרש רבינו תם דלא אמרי' מצוה לקיים דברי המת אלא בדבר שהושלש מתחלה לכך, נ"ב ע' אריכות בשו"ת הריב"ש סי' ר"ז ד"ה ועתה נשאר לבאר כו' ושם כמה דברי חידוש בעניין מצוה לקיים דברי המת ומהם דלא אמרי' בי' מכלל הן אתה שומע לאו רק מה שאמר בפירוש ועי' שו"ת חוט המשולש טור א' סי' ל"ג כ' להיפוך דגם מוסיפין על דבריו כפי מה שאומדין דעתו והביא ראי' מדברי הריב"ש עצמם עש"ה וחידוש שלא העיר מתשובת הריב"ש הנ"ל דמבואר בה איפכא דאין לנו רק מה שאומר בפירוש וע' עוד בשו"ת חוט המשולש שם סי' כ"ג עש"ה ועוד שם סי' נ"א עש"ה וע"ע שם טור בי' סי' ז' ד"ה ומעניין שטר העסק כו' עש"ה וע"ע שם סי' כ' ד"ה לזה יש לומר כו' וע"ע שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ק"ל עש"ה וע"ע שו"ת שבות יעקב סי' קס"ח עש"ה

שם כ' ועוד אור"ת כו' נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל ט"ו אות א' וע' שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קע"ה וע' תוס' עירובין ע' ב' ד"ה תא שמע עש"ה

י"ד א' תוד"ה ולא כ' ומשמע מדבריהם דמנפשי' אין נאמן לומר טעיתי כו', נ"ב ע' אריכות בשו"ת חוט המשולש טור ב' סי' ל"ג

שם תוד"ה ומר סבר כ' וכה"ג אשכחן כו', נ"ב ע"ע דמיונות לזה בשו"ת חות יאיר סי' קפ"ח בסוף התשובה ע"ש וע' תוס' מנחות צ' א' ד"ה שאפי' מש"ש ומיהו על כרחין לאו טעם גמור הוא כו' ואולם במנחות ט"ו א' עושה הש"ס קושי' מזה ממה דר' יהודה גופי' אמר טעם אחר לפי שאין קרבן ציבור חלוק ואי איתא לפי שאין הציץ מרצה על אכילות מיבעי לי' ע"ש

ט"ז א' חציו בביאה כו', ג"ב ע' שו"ת שבות יעקב ח"א סי' ב' וע"ע שם ח"ב סי' ל"א וסי' פ"ח

שם חציו בטבילה וחציו בנתינה מאי, נ"ב ע' פי' הראב"ד עדיות פרק א' משנה ג' מש"ש אהך דשמאי אומר ט' קבין דטעמא דשמאי דטבילה פוסלת טבילה ע"ש ומשמע דטהרת ט' קבין הוא תורת טבילה וא"כ ראוי לכאורה שתצטרף חצי' עם חצי בטבילה ובאתי רק להעיר

י"ז א' תוד"ה מפני כ' שהעבד הוא מוחזק בעצמו, נ"ב כזה תוס' קידושין ט"ז א' ד"ה והרב מיהו שם איירי בע"ע וגם אי נימא דאין גופו קנוי וע' תוס' כתובות מ"ב א' ד"ה הפלת וע' מהרי"ק שורש צ"ד

שם ב' ומה הועילו חכמים בתקנתן נ"ב כל' זה ב"מ י"ז ב'

שם גליון הש"ס ד"ה גמרא כ' כעין זה ב"מ נ"ב ועוד כעין זה יומא ס"ד ב' ושם בעלי המחלוקת ר' יוחנן ורב

י"ח א' לא מקדים איניש פורענותא לנפשי' נ"ב מעין זה מגילה ה' א' אקדומי פורענות לא מקדמי

שם לשמואל יאמרו כו' נ"ב ע' ס' בכור שור חולין צ"ה א' ד"ה ת"ש תשע חניות דכ' דאין הטעם כאן משום גזיר' שמא יבואו להתיר שניהם רק הטעם דאין לפסוק דבר התמוה לבני אדם עש"ה וצ"ע דבעירובין צ"א א' יש ג"כ כהך דכאן לשמואל יאמרו ב' כלים בחצר אחת זה מותר וזה אסור ושם הכוונה משום גזיר' כנ"ל מדמשני שם ר"ש לטעמי' דלא גזר כו' עש"ה בגמ' דמפורש הטעם משום גזיר' כנ"ל

שם מאימתי כתובה משמטת נ"ב ע' שו"ת ראשית בכורים ח"ב סי' א' דנ"ו ע"ב שנסתפק אי נשים ישנן במ"ע דשמיטה דאולי ה"ל מ"ע שהז"ג ע"ש ולכאורה הדבר מפורש כאן וגם במשנה דשביעית האונס והמפתה כו' אין משמטין אולם לפמש"ש דבלאו דלא יגוש וודאי דישנן ורק בעשה דשמוט הוא דיש להסתפק ע"ש א"כ אין ראי' ועכ"פ הי' לו להביא גמ' דכאן ומשנה דשביעית הנ"ל וגם י"ל הכוונה דנ"מ אם מכרה הכתובה לאיש אולם אי נימא דאינן בעשה דשמוט יש לספק גם במכרה לאיש אי ישנו בעשה דשמוט ע' בכורות י"א ב' קאתינא מכח גברא דלא מצית לאישתועיי דינא בהדי' ובב"ק צ"ו א' הבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם אולם שם הוא לגריעותא ואין להאריך דנ' פשוט דנשים ישנן בעשה דשמוט אי משום דמשביעית ואילך אין לו הפסק ואי משום דהוא מ"ע דשוא"ת ואיכא לאו בהדי' וגם י"ל דממונא מאיסורא לא ילפי' ואין לימוד לפטור נשים ממ"ע שהז"ג שבדבר שבממון ובין אדם לחבירו וגם הרי שביעית אפקעתא דמלכא הוא והחוב משומט מאיליו וכל עניין עשה דשמוט רק שיסכים האדם אל השמיטה שגזרה תורה ויאמר משמט אני דוגמת בכור דמצוה להקדישו אעפ"י שקדוש מאיליו ע' ערכין כ"ט א' וא"כ כיון דגוף השמיטה של תורה רק דין הוא ולא שייך במ"ע שהז"ג ונוהג וודאי גם בנשים א"כ שוב גם מצוות ההסכמה לדין התורה מיסתבר דישנו וודאי גם בנשים שגם הנשים יש להם להסכים לדין שבנה בם התורה ודו"ק אולם לדעת היריאים סי' רע"ח דשמיטת כספים לאו אפקעתא דמלכא הוא ואין החוב משומט מאיליו רק מצוה גרידא הוא על המלוה לשמט א"כ ליתא לטעם האחרון הנ"ל

שם רב אמר משתפגום ותזקוף לשמואל אמר וכו' זקפה אעפ"י שלא פגמה, נ"ב עי ב"מ קט"ו א' ת"ר לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו כו' אבל אתה נכנס לשכר כתף לשכר חמר כו' יכול אפי' זקפן עליו במלוה ת"ל משאת מאומה ומבואר דבעי' קרא לזה ולולי קרא לא הית' הזקיפה מועלת לחושבה מלוה ולהיות לה דין מלוה לעניין לאו דלא תבא אל ביתו וגו' וא"כ כאן דלא מייתי קרא לכאורה אין לזקיפה להועיל מסברא גרידא ואולי ילפי' לי' מהך דב"מ וע"ע שביעית פרק יו"ד משנה אי ואם עשאה מלוה ה"ז משמט כו' עש"ה

י"ט א' כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק נ"ב ע' תוספתא פ"ק דעדיות לא הוזכרו דברי יחיד בין המרובין אלא שמא הוצרך להן שעה ויסמכו עליהן וע' מעין זה בשינוי לשון במשנה עדיות פ"ק מ"ה וע"ש בפי' הראב"ד

שם על יד של עבד, נ"ב ע' רי"ו נתיב כ"ד ח"ב וע' שו"ת מעיל צדקה סי' ס"ה

שם ב' צריכי למיקריי', נ"ב אם חיוב זה הוא מה"ת ע' שו"ת מהר"י ברונא סי' רט"ו

כ' א' הא בעי' שינה שמו ושמה, נ"ב גי' התוס' הא בעי' שמו ושמה וכך הובאה הגירסא בשו"ת הרשב"א ח"ד סי' קצ"ז וע"ש

שם וכתב ולא חקק נ"ב ע' רוקח ה' פסח פי' ר"פ לעניין