גליוני הש"ס נשים צד

כו' ואי איתא מדוע לא מוקי תרווייהו בחדא עניינא דה"ק כשהוא כותב מקצת אות של חתימה לשמה או רובו כאילו כותבו כולו או כשהוא כותב מקצת החתימה לשמה או רובה כאילו כותבה כולה וע"כ דמה דבעי' לשמה צריך שיהי' הכל לשמה ולא יחסר אפי' מיעוט אות ע"ש בארוכה

ו' א' אפי' הוא בבית וסופר בעליי', נ"ב ע' דוגמא בירושלמי הוריות פ"א ה"ב בית דין בבית ויחיד בעליי' ע"ש

שם ב' ואר"י שתים כותבין כו', נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רע"ד ובציוני עין משפט כאן ציון ב' דיבורי הרמב"ם והם סותרים

ז' א' בני אדם העומדים עלי פו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' צ"ט

שם קא מצערי לי טובא. נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל י"ז אות ב'

שם ונתנוהו לגניבא בקולר, נ"ב לקמן ס"ה ב' וע' לקמן ל"א ב' ועוד ס"ב א' מעניין גניבא והוזכר עוד ברכות כ"ז א' רב איקלע לבי גניבא וע' ירושלמי ע"ז פ"ב ה"ח דרבי אמר על גניבא אני זקן והוא זקן פי' שכנגדי חלוק עלי עש"ה

שם ב' שוב אין מראין לו סימני עניות, נ"ב אינו מובן כלל דהל"ל שוב אין מראין לו עניות ונ' דכל דבר יש לו שורש בכ"ב אותיות התורה כנודע מספר יציר' ומכמה דוכתי והנה בש"ס שבת ק"ד א' ס' ע' סמוך עניים לישנא אחרינא סימנים עשה כו' ומבואר דעניות שורשו באות עי"ן אלא דרפואה קודמת למכה דאות סמ"ך הקודמת לה מורה סמיכה והם יחד סמוך עניים וא"כ ראוי שלא יושהה ויתקיים עניות באדם רק יהי' לו סמיכה משמים להצילו מעניותו רק חלילה כשנגזר עניות על אדם אז האות סמ"ך נדרשת כל' השני סימני"ם ואז נדרשים הסמ"ך עי"ן יחד סימני עניות ודו"ק וע"כ כאשר העני עצמו נותן צדקה וסומך עניים בצדקתו אז מדה כנגד מדה נסתלק גם בשמים דרש סימני"ם דאות סמ"ך ונהפך להדרש כל' ראשון סמו"ך להיות יחד סמוך עניים וסומכין אותו מן השמים וניצל מעניותו וזהו שוב אין מראין לו סימני עניות היינו דשוב אין צירוף הס"ע סימני עניות רק הצירוף סמוך עניים כי כן המשיך בתתו צדקה וסמכו עניים ונסמך מן השמים וניצל מעניותו ודו"ק היטיב כי נכון מאוד בס"ד

ח' א' בשלשה דרכים שוותה סוריא כו', נ"ב ע' אהלות פי"ח מ"ז

שם ב' משום יישוב א"י לא גזור רבנן, נ"ב עמ"ש בגליון יבמות ס"א א' וע' שו"ת מהר"י ברונא סי' ק"כ משמע דעיקר הטעם כאן כדי להציל השדה מיד עכו"ם שלא יהי' לעכו"ם חלק בארץ והוא ככל הנך שריותי דמתירין מטעמא דמפני שהוא כמציל מידם וכדלקמן מ"ד א' ועוד בכמה דוכתי עש"ה

ט' א' שהרי יצא עליו שם בן חורין, נ"ב כזה לקמן מ"א א' וע"ע דוגמת ל' זה ביצה י"ג ב' הואיל ויצא עליו שם מעשר אלא דשם קאי אדינא דאוריתא ויש לו מובן אחר ע"ש וע"ע קידושין ע"ג ב' הואיל ויצא עליו שם אסופי וע"ע שלטי הגבורים ע"ז ריש פרק א' אהא דאמר חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר וז"ל לא משום כבודו של ראשון נגעו בה אלא הטעם הוא הואיל ונפקא עלי' שם דאיסורא ה"ל חתיכה דאיסורא עכ"ל

שם ב' ששלח ר' אלעזר לגולה, נ"ב כל' זה חולין פ"ו ב'

שם תוד"ה מקרעין כ' ומקרעין עליו שמות העדים כו', נ"ב הכוונה דמקרעין ומחסרין עד כדי שמות העדים ועוד מעט יותר לירושלמי המובא בתוס' כאן ידקדק מזה במהרי"ק שורש קכ"ד דתיבת קריעה פעמים פירושו קריעה וחסרון עש"ה מש"ש בזה והנה מה דאמר כאן וממלאין את הקרעים דיו אע"ג דאין ממלאין לגמרי לירושלמי הנ"ל וחסר מעט ועכ"ז קרי לי' ממלאין ע' דוגמתו בשבועות מ"ג א' אבל א"ל בית זה מלא כו'. ובתוס' שם ד"ה אלא אמר רבא כ' וי"ל דשאין חסירה אלא מעט מיקריא מליאה

י' ב' תני עדו, נ"ב כזה סנהדרין כ"ג א'

שם כל השטרות העולים בערכאות של עכו"ם כו' נ"ב ע' שו"ת חוט המשולש טור ג' סי' ו'

שם והא"ר אבא כו', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל מ"ה אות כ"ה

י"א א' אתרא באתרא לא מיחליף, נ"ב ע' תוס' שבת כ"ט ב' ד"ה גזיר' וע' ע"ז מ' ב' עש"ה וע' רש"י עירובין מ"ב ב' ד"ה שני מקומות הן עש"ה

שם ב' שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו, נ"ב אין להקשות דיוקא דרישא אדסיפא לעניין דבר שאינו לא זכות ולא חוב דתנא קושטא דמילתא נקט דבעבד הוא זכות ובאשה לא לבד שאינו זכות רק גם חוב אבל וודאי דאפי' דבר שאינו חוב כל שאינו זכות א"א לעשות עבור אחר שלא מדעתו דמי שם העושה לשליחו אם אין לו תועלת בדבר וע' שו"ת נוב"י חאה"ע סי' ע' ד"ה ומה ששאל אם יש לזכות לה רשות כו'

שם א"ל דרדקי, נ"ב פסחים דל"ה ע"א, גליון הגרע"א ז"ל וכמוהו עוד שבת קמ"ה ב' ויבמות פ"ה א'

שם התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה, נ"ב ע' ברא"ש דכ' הטעם דלאו כל כמיני' לשווי' שליח לחוב לאחריני וע' דוגמתו בשו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' ל"א ושוב ראיתי דל' הרא"ש נלקח מן השאלתות פ' שופטים סי' ק"נ וז"ל שאילתא דאילו מאן דאית לי' דינא בהדי חברי' ומשדר שליחא למיתבעי' בדינא כו' מצי אמר לי' ההוא דאית דינא בהדי' את לאו בעל דברים דידי את כו' ואע"ג דקיי"ל דשלוחו של אדם כמותו לאו כל כמיני' דחייב לאחריני כו' עכ"ל וע' שו"ת נוב"י מהדו"ת חאה"ע סי' ס"ט

י"ב א' ומיגו דזכי כו' נ"ב ע' שו"ת הרדב"ז ח"א סי' ת"ז וחידש שכלל מיגו דכאן עם מיגו דטוען ונטען והם נושאים שונים לגמרי דשם הוא הוכחה שאומר אמת וכאן הוא עניין אחר

שם להזהיר לעני על שלו, נ"ב ע' לעיל ז' ב' אפי' עני המתפרנס כו' וע' ש"ע או"ח סי' תרצ"ד בט"ז ופר"ח אם עני חייב במתנות לאביונים וע' שו"ת חות יאיר סי' ט' כתב בפשיטות דחייב וע' שו"ת מהר"ם ב"ר ברוך סי' תשנ"ג עש"ה כל התשובה ומש"ש שצדקה אינו אלא כמתנה בעלמא לעשר ולגבות ממנו חוב נ' הכוונה דצריך לתת מעשר כספים לעניים כמו כל אדם ממה שמרויח ואין לחוש לומר דה"ל מעביר על דעתו של בעה"ב דנתנו לו ואולי לא ה' רוצה לתתו לעני האחר שיתן הוא דז"א דכיון דנתנו לו הוא שלו לכל דבר כשאר מתנה ולכן צריך לעשר ממנו וכעניין הך דכאן להזהיר כו' ולעיל ז' ב' אפי' עני המתפרנס כו' וכן בע"ח גובה ממנו ואין לומר דאדעתא דליגבי' בע"ח לא יהיב לי' כ"נ כוונתו וע"ע ירושלמי פאה פ"א ה"ה בסופו אי עני רשאי ליטול מעשר עני מתבואת עצמו עש"ה וע' ש"ס דידן חולין קל"א א' וב' דמבואר דאין יכול ליטול ע"ש וע' תוס' פסחים ל"ח א' ד"ה אתיא וע' שו"ת שאגת ארי' סי' צ"ז

שם ורבנן סברי מאן דמרחם אבני תרי אעבד נמי רחומי מרחם, נ"ב ע' לקמן ל"ז ב' דלעניין פדיון ס"ל להיפוך