גליוני הש"ס נשים צג

גיטין אתי למיגזיי' ומה בכך אי גזיי' ומתבטל השליחות אלא משום עיגונא חשו להכי עכ"ל הנה דעתו ז"ל דחשש דאתי למיגזיי' אין הכוונה שיותן לה הגט בדיבור הגזוז רק שלא יותן לה הגט באמת ותשאר עגונה וחשו משום עיגונא וזה דלא כפירש"י כאן ד"ה אתי למיגזיי' וגם הך דלקמן ל"ה ב' וס"ז ב' הויין תיובתי' וכמובן וצ"ע וע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' מ"ד מש"ש ואיכא למיחש למאי דאיתא בגיטין אי מפשת דיבורא אתי למיגזיי' בתפלה הקבוע כו' ע"ש ואינו נ' כלל דאין לו עניין כלל להך דכאן

שם ב' תוד"ה וכי לא בעי ר"מ כ' דמדאוריתא אין חילוק בין לכתחלה לדיעבד נ"ב ע' לקח טוב ומצאתי עוד בשו"ת מהראנ"ח סי' נ"ג דכ' דלסוברים דפסול שונא לדון הוא רק לכתחלה נ' דאין האיסור מדאוריתא דא"כ היו פסולים אפי' דיעבד ואפי' כשתמצא לומר דבאוריתא נמי איכא מידי דאסור לכתחלה ובדיעבד שפיר דמי מ"מ כו' עכ"ל וע"ע ס' פרי תואר יו"ד סי' צ"ט סוף ס"ק ח' וע"ש דמוכח מדבריו דבמידי דהלמ"מ אפשר שיהי' חילוק בין לכתחלה לדיעבד דכך נמסרה הלכה ע"ש ועי' עוד יתר ע"ז במרדכי בהלכות קטנות סי' תתקס"א דכ' וז"ל והא דאמרי' שרטוט מזוזה הל"מ היינו למצוה וה"נ אמרי' הל"מ תפילין על הקלף מזוזה על דוכסוסטוס ואוקי למצוה ומדאצטריך נמי למיתני אם שינה פסול ש"מ דסתם הלכה למשה מסיני לכתחלה עכ"ל והוא חידוש גדול וצ"ע מכמה דוכתי וע"ע שו"ת מהר"י מינץ סי' י"ב מש"ש וכן טעם דדיעבד ולכתחלה במקום איסור דאוריתא אינו מועיל עכ"ל וע"ע הגהות חות יאיר על הרי"ף ברכות ד"ט ע"א מדפי הרי"ף דכ' שם דלרבי צריך קרא אף בדיעבד ולרבנן אף לכתחלה ע"ש ומשמע דיש לחלק בדאוריתא בין לכתחלה לדיעבד וע"ע מרדכי קידושין פ"ק רמז ת"צ דמשמע מדבריו דקרא דנעלו אתי למצוה לכתחלה וריבוי דנעל נעל אתי לדיעבד דאל"כ הל"ל אבל מדרבנן מצוה בשלו ודו"ק ועמ"ש על הגליון קידושין כ"א ב' בשם מס' עבדים עש"ה וע' שו"ת נוב"י מהדו"ת חאה"ע סי' ס"ט

ד' א' וכ"ת אנן מדאוריתא כו' נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תקע"ג דן מכאן אלעלמא דכל שנאמר היתיר דרך סתם הכוונה גם מדרבנן דאל"כ דבר תורה מיבעי לי' ע"ש וצ"ל דזהו רק בל' האמוראים אבל בל' משנה הא מצינו בנדרים י"ד א' דנאמר במשנה לא אמר כלום ואמר בגמ' עלה לא אמר כלום מדאוריתא וצריך שאלה מדרבנן ועמש"ש בגליון ויל"ע עוד בחולין צ"ב ב' דמפרש מימרא דשמואל דאמר וחלבו מותר דהכוונה דמותר. מה"ת אבל אסור מדרבנן ע"ש וע' עוד תוס' יומא ז' א' ד"ה שנטמא בסה"ד עש"ה וע"ע נדה ל"ד א' מאי לאו טהורה גמורה לא טהורה מדאוריתא וטמאה מדרבנן עש"ה ומאי דמשמע מכאן דל' דבר תורה משמעו ושייך היכא דמדרבנן אינו כן וכך נזכר ל' דבר תורה בכל דוכתי על כה"ג ואולם לפעמים הוא יוצא מן הכלל ע' ב"ב קי"ד ב' דבר תורה האב יורש את בנו כו' ע"ש דשם גם מדרבנן הוא כן ואין שם חילוק דדאוריתא ודרבנן רק כוונת דבר תורה לומר שמן המקרא יש ללמוד דבר זה עש"ה

שם ב' אי מההיא ה"א ה"מ דיעבד נ"ב ע' תה"ד ח"ב סי' נ"ב

ה' א' שלא תחלוק בשליחות נ"ב דוגמא לזה לעיל ד' א' שלא תחלוק במדה"י וב"ב ק"ס ב' שלא תחלוק בין גיטין לשטרות ונדה ד' ב' שלא תחלוק במעל"ע ורש"י קידושין נ"ח א' ד"ה ישרפו דכ' ובחי' נמי גזרו שלא תחלוק בדין חשנב"ע כו' וע' חידושי רמב"ן שבת כ"ג ב' ד"ה א"ל אביי שכ' אבל שמן שריפה דמתני' וודאי מדרבנן הוא ולא לחלוק בשריפת קדשים כו' וברוקח ה' נדה סי' שי"ח שלא תיחלק בספיר' ותוס' פסחים ק"ו א' ד"ה זוכרהו שלא לחלק בין שבת לשבת וירושלמי פסחים פ' כל שעה ה"ז דאין לשין מצה בפושרין שלא יחמיצו והתנינן כל המנחות נילושות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו כו תמן הדבר מסור לכהנים והכהנים זריזין הן כו' הכהנים עצמו מהו שילושו מצתן בפושרין ייבא כהדא דתנא כו' נדה חופפת וסורקת כהנת (הטובלת לתרומה) אינה חופפת וסורקת נדה כהנת חופפת וסורקת שלא לחלוק בין נדה לנדה והכא שלא לחלוק בין מצה למצה ומעין זה ביבמות ס"ו א' באלמנותה לא פליגי רבנן וברש"י ביצה כ"ד ב' ד"ה אם יש מאותו המין כ' ולא תחלוק במחובר כו' והיינו ג"כ דאף דבעכו"ם לא שייך הקצאה לומר שהקצהו במה שלא ליקטו מאתמול מ"מ שלא תחלוק במחובר אסרו גם מחובר של עכו"ם ובשו"ת ח"צ סי' נ"ה וממילא אפי' בין תבשיל לתבשיל נמי כדי שלא תחלוק באמצעיים וע"ע ירושלמי חלה פ"ב ה"ג שלא תחלוק לעיסת בעה"ב וכהנה עוד רבות מאוד ועי' שו"ת מהר"ם פדווה סי' ב' וסי' ג' מש"ש ג"כ סברא דשלא תחלוק בשליחות ע"ש וע"ע שו"ת שבות יעקב סי' קט"ו ודע דסברא זו דשלא תחלוק הוא סברא של השוואת המדות כמבואר בנדה ד' ב' שם השוו חכמים מדותיהם שלא תחלוק במעל"ע והיינו ג"כ טעמא דאמרי' בכ"מ דלא פלוג רבנן וכמובן וע' חידוש בזה בפנ"י ברכות דף ל' ע"ב ד"ה א"ר ענן כו' דכ' אהך דטעה ולא הזכיר של ר"ח בתפלת ערבית אין מחזירין אותו לפי שאין ב"ד מקדשין את החודש אלא ביום וכ' שם הפנ"י בפירושו דמהאי טעמא דאין ב"ד מקדשין כו' לא הי' ראוי להזכיר כלל של ר"ח בתפלת ערבית אלא שהשוו חכמים מדותיהם להזכיר גם בשל ערבית וע"כ בדיעבד אין מחזירין אותו כיון דאין בו טעם העצמיי רק משום השואת המדות ע"ש ולפי"ז בכל מקום שמצינו הך דלא פלוג כו' ושלא תחלוק כו' להשואת המדות לא יהי' הדבר לעיכובא רק לכתחלה ואפי' במידי דמעכב מדרבנן ודבר זה צריך בירור בכולי' תלמודא ואכ"מ וע"ע סברא של השואת המדות לרבה שבת י"ב ב' אמר רבה אפי' גבוה ב' מקומות כו' ע"ש ברש"י וע"ש בשבת קמ"ט א' פלוגתא וסוגי' ערוכה בזה וע"ש קמ"ט א' בחידושי רמב"ן ד"ה הכא במראה מתכת עסקינן עש"ה כל הדיבור

שם השתא מינקט נקיט לי' כו' וערעור קמערער עלוי, נ"ב כעין זה לקמן ל"ח א' וס"ב א' וע"ע לקמן נ"ג א' השתא לאזוקי קא מיכוון כו' ועוד כעין זה איזהו מקומן הבאתים בלקח טוב כלל ח' אות ב'

שם הוי לא הוצרכו לומר בפ"נ ובפ"נ להחמיר עלי' אלא להקל עלי', נ"ב דוגמת ל' זה תוספתא פסחים פרק ג' הוי לא אמרו לחזור אלא להקל עליו

שם ב' ויחזור ויתננו לה, נ"ב ע' תוספתא פרק ב' נקרע בו קרע של ב"ד פסול רשב"א מדבק את הקרעים ונותן לה ואומר לה בפ"נ ובפ"נ וע' שו"ת ח"ס חאו"ח סי' ה'

שם נמצא אתה מוציא לעז, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות סי' קכ"ח וע' שו"ת מהראנ"ח סי' י"ב ד"ה נשאלתי וע' שו"ת מהרי"ל סי' ק"ה וע' שו"ת משפטים ישרים סי' רכ"ז וע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ז' וע' שו"ת מהרי"ט סי' פ"ו

שם תוד"ה אפילו כ' דמסתמא סיימו לשמה, נ"ב ע' שו"ת רד"ך בית א' חדר ב' וג' דהביא תוס' דכאן וכ' דבעי' כתיבת כל הגט לשמה ולא מהני לא רוב גט ולא רוב אות וכ"ש מקצת והביא ראי' מלקמן כ"ג א' איתיבי' כשהוא כותבו כאילו כותבו לשמה מאי לאו כשהוא כותבו לטורף כו' כאילו כותבו לפנקס לטופס כו' לא כשהוא חותמו כו' כאילו כותבו