גליוני הש"ס נשים צב

גיטין

ב' א' תוס' ד"ה המביא גט כ' ומה שנוהגים כו' נ"ב ע' שו"ת תמים דעים סי' ק"ע

שם כ' והפסק שבין וידבר למשנה תורה לא חשיב כו', נ"ב ע' דוגמא לזה ג"כ בשו"ת הרא"ש כלל י"ט אות ט"ז וז"ל וששאלת על השותה יי"נ בשוגג במה יתכפר שמעתי אומרים בשם החסיד שיתענה ה' ימים כנגד ה' פעמים גפן שבחומש ר"ל לבד משנה תורה עכ"ל ואולי גם שם הטעם דלא חשבינן משנה תורה לפי שאינו אלא חוזר ושונה כו' וע"ע מגילה ז' א' פלוגתא דר' יהושיע ור"א המודעי עש"ה די"ל ג"כ דפליגי בהנ"ל דר"א המודעי ס"ל דכיון דמשנה תורה הוא רק חוזר ושונה לא חשיב לי' קרא כתב בפ"ע ע"ש ברש"י ד"ה זאת ולולי דברי התוס' הי' נלענ"ד טעם שאין נחשב משנה תורה עפ"י גמ' ע"ז כ"ה א' מאי ספר הישר כו' זו ספר משנה תורה ואמאי קרי לי' ספר הישר דכתי' (בי') ועשית הישר והטוב בעיני ד' הרי דכל משנה תורה נחשב רק על שם הפסוק ועשית הישר וגו' דכתי' בי' ולכן נקרא כולו ספר הישר ע"ש המקרא הזה שיש בו ועשית הישר וגו' ונקרא כולו ע"ש זה וא"כ משמע דמקרא זה הוא עיקר המשנה תורה מדנקרא כולו רק על שם המקרא הזה וע"כ כיון דמקרא זה קאי אלפנים משורת הדין כמבואר בב"מ ל"ה א' דשומא הדר לעולם משום ועשית הישר והטוב והוא עניין לפנים משורת הדין כמובן [וע' בח"א למהרש"א בע"ז כ"ה א' דכ' שם ג"כ כן דכוונת הגמ' דכל משנה תורה הוא ספר שעניינו אלפנים משה"ד דהוא עניין המקרא הנ"ל ועשית הישר והטוב עש"ה] ואילו גירושין הרי הם דין לפי פשוטו של מקרא דבשביל שנמצא בה ערות דבר היא נענשת להתגרש ולא משכחת בגירושין עניין לפנים משורת הדין דאם אינה אסורה עליו מעיקר הדין אין לו לגרש ואדרבה שנאוי המשלח כמבואר שלהי מכלתין וע"כ אין הגירושין מתייחסים למשנה תורה רק לשאר תורה דעניינו ג"כ דין כמבואר בע"ז ד' ב' תורה דכתי' בה אמת אין הקב"ה עושה לפנים משורת הדין ובמכות יו"ד ב' מפני מה נאמרה פרשת רוצחים בל' עזה כו' מפני שהן של תורה ע"ש והיינו ג"כ דתורה עניינה דין ולכן דבר של תורה נאמר בל' עזה וקשה עש"ה ולכן אין בגירושין ייחוס למשנה תורה ואין נחשב ספר משנה תורה במניין ג"ט ויש עוד טעם דמקרא זה ועשית הישר והטוב בעיני ד' מורה על חיבור איש ואשה דנקרא טוב בעיני ד' דלכן היפוכו המשחית זרעו חלילה נאמר עליו ויהי' ער בכור יהודה רע בעיני ד' וע' ברכות י' ב' והטוב בעיניך עשיתי שסמך גאולה לתפלה והוא ג"כ חיבור הנותן והמקבל כי גאולה הוא מצד הנותן כי מי שהוא בשיעבוד חלילה אף להתפלל אין יכול כי אין חבוש מתיר עצמו ורק שהגואל נותן ומשפיע לו הגאולה ותפלה הוא מצד המקבל ע' נדה ל"א ב' נקבה נקי' באה עד דאמרה מזוני לא יהבו לה וברש"י עד דאמרה מזוני שיודעת להתפלל הרי כי התפלה הוא בבחי' הנקיבה והמקבל ולכן סמיכות גאולה לתפלה הוא חיבור הנותן והמקבל ונקרא והטוב בעיניך עשיתי וע"כ ס' משנה תורה דנקרא כולו ע"ש ועשית הישר והטוב בעיני ד' לכן אין הגירושין דהם פירוד איש מאשה מתייחסים לו דו"ק מאוד ועוד כי המגרש אשתו ראשונה מזבח מוריד עליו דמעות כמבואר שלהי מכלתין ודמעות באים מן העינים הרי כי הגירושין אינם טוב בעיני ה' מדהעינים כביכול מורידין עליו דמעות הרי שאין הדבר טוב ומקובל בעינים וכ"ז נכון בס"ד

שם תוד"ה ואם כ' דאל"כ לא שבקת חיי לכל ברי', נ"ב ל' הגמ' ב"ק צ"א ב' א"כ לא שבקת חיי לברייתא וע"ע ב"מ ע"ב א' לא שביק איסי חיי לכל ברי' ובברכות ס"א ב' לא שביק מר חיי לכל ברי'

שם ליבעי תרי כו' רוב בקיאין כו' ורבנן הוא דאצרוך כו' נ"ב ע' דוגמא חידושי הר"ן ר"ה כ"ב ב' ד"ה וחד מי מהימן כו' מש"ש דכיון דמדאוריתא א"צ להעיד עליו כלל ומדרבנן הוא דאצרוך כו' בעד אחד סגי כו' עש"ה

שם מידי דהוי אכל עדיות שבתורה, נ"ב כל' זה סוטה ב' ב'

שם ע"א נאמן באיסורין, נ"ב ואפי' במקום שאפשר לברר א"נ לברר, כך יש ללמוד משו"ת הרא"ש כלל ג' אות ה'

שם רוב בקיאין הן, נ"ב ע' שו"ת מהרי"ו סי' קכ"ח וז"ל ומה שהבאת מפ"ק דגיטין דאמר רוב בקיאין הם לבי מגמגם דהא דאמר רוב בקיאין הן הוא אליבא דרבה דאית לי' טעמא משום שאין בקיאים לשמה אבל אנן קיי"ל כרבא דאית לי' טעמא משום דאין עדים מצויין לקיימו ואין צריכין למימר אליבא דרבא רוב בקיאין הן עכ"ל וצע"ק דהא דאמר לרבה דרוב בקיאין הוא דבר של מציאות ואין סברא שיחלוק רבא ע"ז

שם רש"י אין בני מדינת הים בני תורה, נ"ב כעניין זה פסחים נ"א א' בני מדינת הים נמי כיון דלא שכיחי רבנן גבייהו ככותים דמי כו'

שם תוד"ה דאתיוה בי תרי כ' דאטו בכיפה תלו להו, נ"ב ל' הגמ' סוטה ו' ב'

שם כ' מפרש ריב"א כו' נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל מ"ה אות יו"ד וע"ע שם אות כ"ט בסוף האות עש"ה

שם תוד"ה הוי דבר שבערוה כ' דס"ד דחשיב כמו דבר שבערוה, נ"ב עמ"ש בזה באתוון דאוריתא וכעת מצאתי בס' הישר לר"ת [דפ"ג ע"ב דפוס וויען] אריכות בזה דנדה לא חשיבא ערוה עש"ה וע"ע בשו"ת מעיל צדקה סי' ל"ד אריכות בכאן ע"ש וע' מהרי"ק שורש ע"ב וע"ע בירושלים סנהדרין פ"ז ה"ז מכיון דכתי' קריבה קריבה כמי שכולהם כאן ע"ש וע"ע רעיא מהימנא פ' ויקרא (דט"ז ע"ב דפוס ווילנא) דכ' דוכתין אית בגיהנם לאינון דמגלי עריין כו' ולאינון דשכבין עם נדה או בת אל נכר כו' עכ"ל ומשמע דנדה לא חשיבא ערוה וכן בכותית היא מחלוקת בראשונים ז"ל אי חשיבא ערוה לעניין יהרג ואל יעבור וכדומה ומרעיא מהימנא הנ"ל משמע ג"כ דלא חשיבא ערוה וע' שבת פ"ב ב' דאמר אקרא תזרם כמו דוה צא תאמר לו ע"ש דאמר צא תאמר לו הכנס אל תאמר לו ואינו מובן כלל דאם הכתוב מצוה לומר צא פשיטא שלא נאמר הכנס ומאי בעי הש"ס בזה ונ' דאי נימא דנדה אינה ערוה א"כ הא אינה ביהרג ואל יעבור וא"כ הא יש מציאות בנדה שיהי' ההכנס מצוה כגון שאמרו עכו"ם להורגו אם לא יבעול נדה דלרמב"ם דכל שדינו דיעבור כו' אם נהרג מתחייב בנפשו וא"כ הביאה מצוה וחיוב משום פ"נ וע"כ כיון דנאמר תזרם כמו דוה ה"א דגם בעכו"ם הוא כן ואילו עכו"ם הא הוא ביהרג ואל יעבור באמת ולכן פירש ואמר צא תאמר לו היינו דרק לעניין חיוב צא שיש בנדה הוא דאיתקש אבל הכנס אל תאמר לו דלעניין הכנס לא איתקש דבעכו"ם אין לך לומר הכנס בשום פעם ואפי' במקום פ"נ דלעניין זה לא איתקש לנדה ודו"ק כי נכון מאוד בס"ד ושוב מצאתי בבכור שור שם העיר קצת מזה ואולם דבריו שם אינם מבוררין וגם צריכים עיון דמ"ש מציאות הכנס בנדה באמרה לו נטמאתי דאסור לפרוש אין מובן כלל דכיון דיציאתו הנאה לו כביאתו אין זה הכנס רק אדרבה מה דאומרם לו שיעמוד עד שימות האבר ולא יפרוש ה"ז שאומרים לו שלא לכנוס כיון דההנאה היא היא האיסור וההליכה אל ההנאה היא היא הכניסה וז"פ ואך כדברינו הנ"ל מובן לנכון בס"ד דבועל נדה באמת והיא כניסה רק שהיא כניסה מחויבת משום פ"נ

ג' א' אתי למיגזיי', נ"ב כעין זה לקמן ל"ה ב' וס"ז ב' וע' שו"ת תה"ד ח"ב סי' ט"ו שכ' ונ' טעם וסברא דכל מה שנוכל למעט ההרשאה טפי עדיף משום דאיכא למיחש שמא יארע קלקול מרוב הכתיבה ומתבטל השליחות והכי אמרי' בריש