גליוני הש"ס נשים צא

אבוה אמר מורידין אותו מגדולתו שנא' כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי והך דר' אלעזר דגורם גלות כו' הוא ג"כ מפאת דתורה הוא דעת ושכחתה הוא שכחת הדעת ולכן גורם גלות וכדאמר ר' אלעזר גופי' בסנהדרין צ"ב א' כל אדם שאין בו דיעה לסוף גולה שנא' לכן גלה עמי מבלי דעת וכן הך דכאן דכשאין נוחין זה לזה בהלכה אחד מת ואחד גולה עניין הגלות ג"כ לפי הנ"ל דכיון דאין נוחין זה לזה בהלכה ואין הדברי תורה מתבררין אצלם עי"ז כראוי כאשר היו נוחין זל"ז ומבררין הדברים יחד ונמצא שכל אחד מחסר להב' בירור תורה דהוא דעת ולכן יש בזה עונש גלות דבא על חסרון הדעת וע' הקדמת פיה"מ להרמב"ם על טהרות דכ' והבן אמרם עתידה תורה שתשתכח מישראל משכחת (ר"ל מסבת שכחת) דיני הטומאה והטהרה וכן למה שציוה ד' יתברך הנביא בשאלה מזה אמר לו שאל נא את הכהנים תורה והנה הוא התורה בסתם הוא הלימוד בטומאה וטהרה וידיעת דינם כו' עכ"ל והוא ג"כ ע"ד גמ' שבת ל"א א' ודעת זה סדר טהרות ולכן נקרא סתם תורה כי דעת היינו תורה ועפ"י רמב"ם הנ"ל דטהרות הוא סתם תורה מובן ירושלמי נזיר פרק א' הלכה ב' כן יעשה על תורת נזרו את שנזירותו תורה יצתה נזירות שמשון שאינה תורה והיינו דכיון דנזיר שמשון מותר לטמא למתים ואין בו עניין הטהרה לכן אינו תורה ודו"ק

שם רש"י ד"ה בר ברתך כ' ואין עלי לכבדך כבן, נ"ב ע' רש"י מכות י"ב א' ד"ה ה"ג וע' מהרי"ק שורש ל' ושו"ת הלכות קטנות סי' ק"ו וע' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' קכ"ט וע' ס' הפרדס לרש"י סי' ר"צ דכ' בשם רבינו שמואל כו' דבני בנים מחויבים באבילות כשנפטר זקינם מפני שהן חייבים בכבודו וזהו טעמו תחת אבותיך יהיו בניך וחביריו משיבין לו ההוא בברכה כתי' עכ"ל וכוונתו לגמ' ב"ב קנ"ט א' וע' שו"ת שבות יעקב סי קס"ט וע"ע שם ח"ב סי' צ"ד

שם ב' ותחיית המתים בא ע"י אליהו ז"ל, נ"ב בס' בניין אריאל סוף פ' הברכה כ' דלא מצא מי שפירש מאין הרגלים לדבר זה וע"ש ובאמת בירושלמי שקלים פ"ג ה"ה יש לימוד ע"ז אך יש שם ב' נוסחות בלימוד זה ונוסחא אחת מהם אינה מובנת ונ' דהוא סברא ג"כ כיון שנעשה נס זה ראשונה ע"י אליהו וגם אצל אלישע מברכת אליהו ויהי נא פי שנים וגו' הוא שהי' ע' חולין ז' ב' וגם הרי אלישע תלמידו הי' והוא השורש גם למעשי אלישע וע' פסחים ס"ח א' עתידים צדיקים שיחיו מתים כו' ותלו להו קרא נמי באליהו ואלישע ע"ש ואליהו הרי השורש גם לאלישע נמצא דאליהו השורש לכל כח תח"ה דצדיקים וע"כ הוא ראוי ביותר לזה וגם מפאת שלא מת ולא שלט בו עניין מיתה לכן הוא הראוי ביותר לסלק המיתה ולהחיות מתים בב"א וע' תוס' תענית ב' א' דמפתח תח"ה נמסר לאליהו וע"ע ע"ז י' ב' בעי רחמי עלי' ואחיי' כו' אמר ידענא זוטי דאית בכו מחי' מתים וצע"ק מהך דפסחים דמוכח דכח זה יהי' לצדיקים רק לעתיד וי"ל דתנאים הוא מדריגה יתיר' מצדיקים ושם בע"ז בתנאים איירי וז"פ וע"ע ב"מ פ"ה ב' דאמר אליהו אדאוקימנא לאברהם כו' והוא ג"כ מעין תחיי' המתים ועש"ה בריטב"א ד"ה שכחתי וע"ע מגילה ז' ב' בעי רחמי ואחיי' ובב"ק קי"ז ב' בעי רחמי ואוקמי' ע"ש ברש"י ונזכרתי עוד ירושלמי סנהדרין פי"א ה"ו דמה שהתנבא ישעי' ליחזקי' שיחי' הי' כעניין תחיית המתים וע"כ הואיל ותחיית המתים הוא דבר קשה לכן ביקש ממנו אות אף שהי' נביא מוחזק עש"ה בפני משה ועכ"פ מצינו עניין תחיית המתים עוד לפני אליהו בהתרפאות יחזקי' מחליו דאמר הירושלמי דהי' כעניין תחיית המתים: