גליוני הש"ס נשים צ

וע"ע רמב"ם פ"י ממע"ש ה"ב שכל שאין לו ערלה אין לו רבעי והוא מן הירושלמי ע"ש וא"כ הי' אפשר לומר דה"ה כל שאין רבעי נוהג בו אין ערלה נוהגת בו ויש לחלק בין נידון דשם לכאן עש"ה ותבין ומצאתי בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתקס"ו שדן בהך דרמב"ם הנ"ל אם היא חלוקה מתהפכת ג"כ לומר שכל שאין לו רבעי אין לו ערלה עש"ה וע' ערלה פ"א מ"ח דיש דברים אסורים בערלה ומותרים ברבעי ואין לו עניין לכאן ע"ש ברמב"ם ור"ש וע' תרומות פ"ג מ"ט דס"ל לר' יהודא דאין לנכרי כרם רבעי ואילו אהך דנכרי שנטע דחייב בערלה דפ"א דערלה מ"ב לא פליג ר' יהודה ע"ש ומזה ראי' לכאורה דאין ערלה תלוי' ברבעי

מ"ד א' מת תופס כו', נ"ב ע' שו"ת הר"י מגא"ש סי' ק"כ וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ג' ומש"ש די"ל דבבית מקורה תופס המת כל הבית לאסור להתפלל בתוכו כמו שהוא לעניין טומאת אהל לכהנים צ"ע דטעם איסור התפלה לאו משום טומאה היא רק משום לועג לרש ותלוי רק ברשות דכל שהוא בד' אמותיו דהויא רשותו ה"ל לועג לו וא"כ אפי' בית מקורה הא לא קיי"ל כרשב"א דברכות כ"ה ב' דבית כולו כד' אמות דמי ונזכרתי דבשו"ת הרשב"א ח"ג סי' ש' מבואר להדיא להיפוך דאפי' הוא עם המת יחד בבית א"צ להרחיק לק"ש ותפלה רק ד' אמות משום לועג לרש ולא יותר וע' רוקח סי' שט"ו עש"ה

שם מפני שמחדשין אותו פעמים בשבוע, נ"ב יל"ע אי דווקא פעמים קאמר משא"כ אילו הי' מתחדש רק פעם אחת בשבוע הי' נחשב מתקיים כיון דמתקיים שבוע וע' פרה פ"ח מ"ט אלו הן המים המכזבים אחד בשבוע וע"ש בר"ש ורמב"ם

שם יצא מחזיר גרושתו שאין חדשה לו, נ"ב ע' שו"ת חיים שאל ח"ב סי' ל"ח אות נ"ז וע' מה שדן מכאן בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' קס"ד

שם רש"י ובה"א ד' טפחים, כ' הוי מקום חשוב בכל דוכתא, נ"ב ל' גמ' סוכה י' א' שלא מצינו מקום חשוב פחות מארבעה

שם ב' עגלה ערופה, נ"ב במהרי"ו סי' קצ"א איתא כיון שיצא המשחית אינו משיב אא"כ חל על שום דבר והיינו טעמא דעגלה ערופה עכ"ל וכדומה שכן הוא ג"כ בזוהר

מ"ה א' בשדה פרט לטמון דברי ר' יהודה, נ"ב ע' פאה פ"ו מ"י וכל הטמונים בארץ כו' ע"ש במפרשים

שם ב' גופא הוא דרהיט ואזיל, נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' ע"ז נ' דמפרש כפשוטו שלאחר שנחתך הראש מן הגוף יש עדיין בגוף כח התנועה כזנב הלטאה ורץ הגוף בתנועתו אל הראש ונ' דזה ג"כ מפאת טבע הגוף להתחבר לראש ולכן רץ אל הראש עש"ה

שם לנחל איתן, נ"ב ע' מהרי"ק שורש קנ"ח וע' שאילת יעב"ץ סי' כ"ד

שם אעפ"י שאינו איתן כשר, נ"ב צ"ע למ"ד בעי' קרא כדכתי', שו"ת חות יאיר סי' קס"ז

מ"ו ב' הרב לתלמיד עד עיבורה של עיר, נ"ב ע' מאירי יומא ס"ו א' על המשנה ומאימתי מטמא בגדים משיצא חוץ לחומת ירושלים וז"ל כלומר דכתי' והמשלח את השעיר יכבס בגדיו ומאימתי משיצא חוץ לחומת ירושלים דכתי' והמשלח כלומר משהתחיל להיות משלח רצונו לומר מלוה והשילוח מתחיל משיצא מחומת העיר שכל שהוא בתוך העיר אינו קרוי לוי' עכ"ל ויל"ע דא"כ כאן ראוי להיות די ג"כ בלוי' עד חוץ לעיר אפי' פסיעה אחת או פסיעות ואם אמרי' כאן דבעי' עד עיבורה משמע דבפחות מזה אינו נקרא לוי' א"כ התם נמי לא יטמא בגדים עד עיבורה של ירושלים וי"ל דתוך העיר לא הוי לוי' כלל ורק חוץ לעיר הוא דמתחלת הלוי' ושיעורה עד עיבורה של עיר ואז נגמרת וע"כ לעניין שילוח שעיר מיד משיצא דמתחלת הלוי' קרינן בי' משלח מפאת ההתחלה ומטמא בגדים ודו"ק ואולם יל"ע עדיין ממאי דאמר לעיל כל המלוה את חבירו ד' אמות בעיר אינו ניזוק כו' משמע דבעיר גופי' נמי שם לוי' עליו וגם יל"ע דהא אמרי' בנדרים נ"ו ב' דעיבורה דמתא כמתא דמי ויליף לי' מקרא ומש"ה הנודר מן העיר אסור ליכנס לעיבורה ע"ש וה"נ אמרי' בעירובין דנותנין קרפף לעיר והנותן את עירובו בתוך עיבורה של עיר לא עשה ולא כלום וכן בכמה דוכתי וא"כ ה"נ כיון דבתוך העיר לא הוי לוי' ראוי שתהי' הלוי' עד חוץ לעיבורה וכן שלא יטמא המשלח עד חוץ לעיבורה של ירושלים כל תוך עיבורה הרי הוא תוך העיר עדיין ובאתי רק להעיר ושוב ראיתי אריכות בשו"ת מהרי"ו סי' ע"א בעניין עיבורה של עיר ולא הביא גמ' דכאן וע"ש שכ' דעיבורה של עיר חשוב עיר ממש ותוך התחום הוי כמו עיר אבל לא הוי עיר ממש עש"ה כל התשובה וע"ש בסוף התשובה דכ' ומה שכתבתי מבתי ערי חומה מבית העומד מקצתה חוץ לחומה דלא הוי כעיר דשאני התם דבחומה ממש תלי רחמנא עכ"ל ע"ש ויש ליישב ג"כ מה שהערותי מדוע בשילוח השעיר מיקרי לוי' מיד ביצאו חוץ לירושלים די"ל דשאני ירושלים דהי' עיר חומה וע"כ החומה חולקת וחשיב יציאה מן העיר מיד ולפי"ז יש לספק גם בהך דכאן אם גם בעיר חומה יוצרך ללוותו עד עיבורה די"ל דדי עד החומה וכמובן ויש לדבר עוד הרבה בזה ואכ"מ להאריך

מ"ז א' בתו של עגלון, נ"ב לאו דווקא דבת בנו היא דהית' ע' נזיר כ"ג ב' ודוגמתו סנהדרין ק"א ב' בת שבע בתו הוא דנפקא מיני' ולא הית' בתו של אחיתופל רק בת בנו כמפורש בקרא שמואל ב' י"א הלא זאת בת שבע בת אליעם ושם כ"ג ואליעם בן אחיתופל הגילוני וע' סנהדרין ס"ט ב' וע' ב"ב קט"ו ב' וע' תוס' פסחים נ"ד א' ד"ה אלה

שם משרבו כו' פסקו כו', נ"ב דוגמתו ירושלמי סנהדרין פ"ז ה"ח משרבו הגודפנים פסקו מלקרוע ודע דהך משרבו המנאפים פסקו כו' לכאורה הפי' לפי שאין האיש מנוקה מעון ע' בגמ' בע"ב דנ' הפי' כן אולם בחזקוני נשוא כ' משרבו כו' פסקו כו' לפי שאין המים באים אלא על הספק עכ"ל נ' הכוונה דכיון דרבו המנאפים אינו ספק שקול רק קרוב יותר לוודואי טומיאה

שם ב' רש"י ד"ה שהכל בו כ' ואין דופי, נ"ב ל' הגמ' תמורה ט"ו ב' כל אשכולות שעמדו ישראל מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר כו' לא הי' בהם שום דופי וע"ע כל' זה סנהדרין ק"ב א' תורתו של ירבעם לא הי' בה שום דופי

מ"ח א' שהיו תובעין אותו במקלות, נ"ב ע' רש"י וע' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' רט"ו

שם זמרי נשי ועני גברי כו', נ"ב הא דכתי' ותשר דבורה וברק בן אבינועם על פי הדיבור שאני, ע' ס' באר שבע בסופו בקונטרס באר מים חיים אות ג' ולענ"ד הך דותשר דבורה י"ל דאין הכוונה כלל שניגנו רק אמרו בקול פשוט את השיר' הנאמרת שם שכל מאמר הנאמר בל' נשגב ומליצה נקרא שירה וכן ההלל בלילי פסח קרוי שיר וכמ"ש השיר יהי' לכם כליל התקדש חג ואין מצוה כלל לנגנו בניגון

שם למאי נ"מ לבטולי הא מקרא הא, נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת חיים שאל סי' ו'

שם ב' וזכוכית לבנה, נ"ב בירושלמי סוכה פ"ד ה"ו מהו זכוכית לבנה שהית' מתקפלת

מ"ט א' ואין דעת אלא תורה שנא' נדמו עמי מבלי דעת, נ"ב נזכר מזה דדעת היינו תורה ביומא ל"ח ב' וא"ר אלעזר כל המשכח דבר מתלמודו גורם גלות לבניו כו' ר'