גליוני הש"ס נשים פט

בו אלא אזכרה אחת כו' ע"ש מה שתי' בזה וכסברת היריאים שם בתירוצו כן הוא ג"כ בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' כ"ו לעניין אחר עש"ה וע' ס' גט מקושר בסופו שפילפלו בקושי' זו הגאון ר' ארי' לייב מפלאצק ז"ל עם הגאון ר' יעקב מליסא ז"ל ובמחכת"ה אישתמיט מינייהו דכבר קדמם בזה בס' יריאים וע"ש ביריאים דכ' בטעם שהכהנים נושאין את ידיהן כנגד כתפיהן במדינה שמאחר שצריך נשיאת כפים (כדיליף בגמ' מקרא) כעניין זה נקרא דבר החשוב נשיאות והוא דבר המקובל ונראה דאילו למעלה מכתיפיו נראה כשוטה בעמידתו וכתי' זה אלי ואנוהו אתנאה לפניו במצוות עכ"ל וראיתי בס' נדפס מחדש על סוטה שמו מנחת קנאות דהקשה ג"כ מסברא דנפשי' דכהן הדיוט נמי האיכא תפילין ושוב מצא הדבר בפי' הראב"ד למס' תמיד ובס' באר שבע ע"ש ולא ראה ג"כ דברי היריאים ולא דברי הגט מקושר הנ"ל ודע דדברי היריאים הנ"ל נאמרו ונשנו בו ג"כ בסי' ט"ז ע"ש ובגוף הדבר אי קדושת תפילין חמורה מציץ או להיפוך יש קצת ראי' דתפילין חמירי דהא הנכנס לסעודת קבע חולץ התפילין עד זמן ברכה כמבואר בברכות כ"ג ב' ואילו ינאי המלך הקים בציץ תוך הסעודה כמבואר בקידושין ס"ו א' ויש לדחות

שם בכל מקום אשר אזכיר את שמי כו' בכל מקום סלקא דעתך, נ"ב כזה מנחות ק"י א' בכל מקום מוקטר מוגש לשמי בכל מקום סלקא דעתך

שם רש"י ד"ה בכל המקום ס"ד כ' ועוד וכי בכל מקום כו', נ"ב לזה הפי' השני יש ראי' מן הסיפרי נשוא עה"כ כה תברכו וז"ל הרי הוא אומר בכל מקום אשר אזכיר את שמי זה מקרא מסורס בכל מקום שאני נגלה עליך שם תהי' מזכיר את שמי והיכן אני נגלה עליך בבית הבחיר' אף אתה לא תזכיר את שמי כ"א בבית הבחי' מכאן אמרו שם המפורש אסור לומר בגבולים עכ"ל וע' ריטב"א נדרים די"א ע"א מדפי הרי"ף מש"ש לא רצה לפרש את השם כו' וצ"ע ל' לא רצה הרי הוא איסור גמור [והסיפרי שציינתי הוא אגב שוטפא דהובא בתוס' כאן] ויל"ע קצת דאיך הזכירו שם המפורש במקדש בבית שני כמבואר ביומא בכמה משניות שהכ"ג הזכיר שם המפורש והרי אסור להזכיר שם המפורש כ"א במקום שהוא ית' נגלה ואילו שכינה הוא א' מהדברים שחסרו בבית שני כמבואר ספ"ק דיומא ואולי גילוי הוי אע"ג דשכינה לא הוי ואולם ל' רש"י ותוס' כאן דבעי' גילוי שכינה ונ' דבעי' רק מקום שהשכינה נגלה בו כמ"ש בכל המקום וגו' וע"כ המקדש דהוא מקום הגילוי שהרי נגלה בו בבית ראשון ויתגלה בו לעתיד בב"א לכן גם בזמן שאין גילוי מותר להזכיר שם השם ודוגמתו במנחות ל"ז ב' במקום לך לאות איתמר עש"ה

ל"ט א' תוד"ה כל כ' תיפוק לי' משום ד"ת כו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ב' וקרא דשאו ידיכם וגו' הובא עוד בבבלי ברכות נ"א א' אכוס של ביהמ"ז

שם כ' ושיעור תכיפה כו', נ"ב ע' מ"א סי' קס"ו וע' שאילת יעב"ץ סי' ל"ז ושו"ת חות יאיר סי' רכ"ז ושו"ת ח"צ סי' קכ"ח

מ' א' על שאנו מודים לך, נ"ב ע' פירש"י וע' שו"ת הר"י מגא"ש סי' צ"ט

מ"א א' דקסבר אין עירוב והוצאה ליוה"כ, נ"ב ע' ס' קרבן חגיגה סי' פ"ג שכ' דזה חידוש גדול ולא ידעתי מה החידוש כ"כ אי ס"ל כרפרם דאמר הכי ביומא ובכריתות ועש"ה בס' קרבן חגיגה וע' מאירי יומא שם פ' בא לו שכ' ג"כ וז"ל ואמרו בגמ' שאח"כ הי' מביא כל אחד ס"ת כו' ודבר זה יש מפרשים אותו לדעת האומר שאין עירוב והוצאה ליוה"כ ואין צריך לכך שירושלים דלתותי' נעילות בלילה ושמא היו מערבין את כולו בעירוב אחד או שמא מבערב היו מביאין אותן לביהכ"נ עכ"ל הנה דבעיני המאירי לא הי' פי' זה חידוש גדול רק כ' דאין צריך לכך כו'

שם ב' שהחניפו כו', נ"ב קשה בעיני ל' שו"ת מהרי"ל סוף סי' צ"ז ומ"מ צריך ש"ץ לעסוק שיאהבו אותו ולהחניף לציבור ולעבור על מדותיו דבעי' שיהא עניו ושפל בכך אבל הוא צריך להוכיחם עכ"ל וצ"ל דתיבת להחניף הוא לשון בעלמא והכוונה דצריך שידבר עמהם בסבר פנים יפות ודרך הרצאה ואהבה וסוף דבריו יוכיחו שכ' אבל הוא צריך להוכיחם

מ"ב א' כת ליצים, נ"ב בכלל זה ג"כ גסי הרוח דכתי' זד יהיר לץ שמו, שו"ת מהרי"ו סי' קצ"א וע"ש דגם רוח חשיב משתמש בשרביטו של מלך דאפי' מלך בשר ודם אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו והעובר ע"ז חייב מיתה וה"נ משתמש בשרביטו של ממ"ה הקב"ה דכתי' כי גאה גאה ע"ש

שם תוד"ה מלחמה כ' משום דזוטרי מילי' ופסיק ושדי להו, נ"ב ל' הגמ' שבועות ג' א'

מ"ג א' הנושא את ארוסתו, נ"ב ע' שו"ת הרדב"ז ח"א סי' רל"ח אם מותר לו לצאת בסחורה תוך שנתו וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ש"א דכ'. וז"ל וכן אמרו חכז"ל לאלמנה שתינשא ביום חמישי שלא ישכים למלאכתו שהוא אסור בעשיית מלאכה כמו שנזכר בתוספתא ויהי' שמח עמה ג' ימים ביום ה' וביום ו' וביום שבת ומ"ע היא מה"ת לשמח אשה חדשה שנא' ושמח את אשתו אשר לקח עכ"ל וצ"ע דעשה זאת הרי היא כל י"ב חודש וא"כ מאי אריא ג' ימים דווקא ועכ"פ מכלל דבריו משמע דאפי' ההליכה מביתו לסחורה נמי הוי ביטול מ"ע דושמח את אשתו וגו'

שם רש"י ד"ה יהי' כ' רבויא הוא הוסיף לך הוי' אחרת להיות כזו, נ"ב ל' גמ' זבחים נ"ז א' לך יהי' הוסיף הכתוב הוי' אחרת

שם ב' הכא אי מימליך עלה בת מיהדר היא כו', נ"ב ע' ר"ש ערלה פ"א מ"א בשם הירושלמי נטעו לסייג וחישב עליו למאכל כו'

שם כל חד וחד לא קרינא בי' כרמו, נ"ב ע' תמורה ב' א' רש"י ד"ה בעלי חוברין לסמיכה דכ' שאם נשתתפו ב' או ג' על קרבן אחד קרינא אכל חד וחד קרבנו וכולן סומכין בו עכ"ל ואולם התם מיתורא דריש ואדרבה מוכח דלולי הייתור לא הי' קרוי קרבנו של כל חד וחד כמו כאן דכל חד כו' לא קרינא בי' כרמו וע"ש דר' יהודה גם יתורא דקרבנו לא מיסתבר לי' לאוקמי אהכי כיון דלא מייחד קרבן דידהו ולא קרוי קרבנו כיון דאינו מיוחד לו והוא כל' רש"י כאן דלא קרינא בי כרמו המיוחד לו וע' ב"ק צ' א' לעניין עבד של ב' שותפין אי קרוי עבדו של כל אחד הואיל ואין מיוחד לו וע' תוס' גיטין מ"ב א' ד"ה בעבד וע' חולין קל"ה א' פלוגתא אי צאנך ממעט שותפות ע"ש ברש"י וע' בכורות נ"ו ב' רש"י ד"ה ולא של שותפות וע' רש"י ב"מ ק"ח ב' ד"ה לאשה וליתמי ולשותפי וע' ירושלמי שבועות פ"ה ה"א תמן כל שבועה חלה על שוה פרוטה כו' עש"ה

שם רש"י ד"ה קלא אית לי' כ' שאין ערלה נוהגת כו', נ"ב דעת רש"י כאן דלמ"ד כרם רבעי גם ערלה אין נוהגת רק בכרם כבר הרבו לתמוה ע"ז אולם בפר"א הובא בילקוט פ' לך לך רמז פ"א וז"ל נאמר ערלה באילן וכי תבואו אל הארן וערלתם ערלתו אין העץ האמור כאן אלא עץ הגפן כו' עכ"ל מוכח דס"ל ג"כ כן וע"ש בז"ר ועמ"ש על הגליון ברכות ל"ה א'