גליוני הש"ס נשים ט

שם שלאחריו אינו משתמר, נ"ב גי' השאלתות פ' אחרי מכאן ומכאן אינו משתמר

שם ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי, נ"ב מעין זה תמיד כ"ו א' שומרים משמרת למשמרת

שם א"ל אביי לר' יוסף הא דאוריתא הוא דאוריתא ופירשו רבנן כל התורה נמי פירשו רבנן, נ"ב כעין זה גיטין נ"ט ב'

שם תוד"ה אי הכי כ' מאם אם חמיו כו', נ"ב ע' שו"ת גאונים בתראי סי' ל"ח

שם ב' וכן אתה אומר בבנו ובן בנו עד סוף כל הדורות, נ"ב דוגמת ל' זה חולין ע"ה ב' וכן הי' ר"ש שזורי מתיר בבנו ובן בנו עד סוף כל הדורות

שם א"ל אביי לרבא אסברא לך כגון כו', נ"ב בשאלתות פ' אחרי א"ל אביי לרבא רב [חסר שם האומר אחר תיבת רב] אסברה לי כלת בתו אמאי מיחלפא בכלת בנו על שמא דבי חמוה דברתי' הוא דמיקריא כגון מאי כגון כלתי' דבי בר ציתאי עכ"ל ויש כאן ט"ס וצ"ל על שמא דבי אבוה דברתי' או על שמא דבי נשא דברתי' או על שמא דבי חמוה דידי' וכן י"ל דתיבת דברתי' מיותרת וצ"ל על שמא דבי חמוה הוא דמיקריא והכוונה שנקראת ע"ש הבית שחמותה או חמי' יוצאין משם היינו שנקראת ע"ש אבי חמותה או אבי חמי' או צ"ל על שמא דבי אבוה דחמוה הוא דמיקריא ואיך שיהי' נ' הכוונה דהעולם קורין לכלת בתו של ראובן כלת ראובן וכן לכלת בנו קוראים כלת ראובן וע"כ אתי לאיחלופי כלת בתו בכלת בנו כיון דלשניהם קוראין להן כלתו וזהו שאמר כגון מאי כגון כלתי' דבר ציתאי שהי' ידוע בימיהם ובמקומם איש ששמו בר ציתאי והי' כלה לבתו וכלה לבנו והי' ידוע להם שהם קרוים בפי בני אדם כלותיו של בר ציתאי וכן כל שאר כגון כו' דכאן אשר זולת זה לכאורה אין להם שום מובן כלל דמה שפירש"י כגון כלתי' דבי' בר ציתאי שהית' לו כלת הבן וכלת הבת תמוה דלמה הוצרכו למשל ע"ז וה"ז שכיח תמיד בכל זמן ומקום

שם א"ד ל"ש, נ"ב בשאלתות פ' אחרי שם וז"ל ת"ש דקתני אשת אחי האם מן האב אבל לא מן האם דילמא איידי דתני אשת אחי האב מן האם תני נמי אשת אחי האם מן האב עכ"ל

כ"ב א' א"ל רבא לר' נחמן חזי מר האי מרבנן דאתא ממערבא ואמר, נ"ב כלשון זה נדרים ע"ז ב' וע"ע ברכות ט"ו א' א"ל רבינא לרבא חזי מר האי צורבא מרבנן דאתא ממערבא ואמר

שם עדות לב"ד מסורה כו', נ"ב ע' מה שדימה לזה בשו"ת ח"צ סי' מ"ו

שם כיון דלעניין ייבום מיפטר נפטר מיזקק נמי זקיק, נ"ב מעניין זה דהואיל דממזר חשוב בן חשוב נמי אח לזקוק לייבום ביומא ס"ו ב' ממזר מהו לירש מהו לייבם ע"ש דהכוונה שם ג"כ דאם חשוב בן לירש חשוב נמי אח לייבם דב' הדברים האלו דינן אחד וכי היכא דמיסתפקא לכו מהו לירש יש לכם להסתפק ג"כ מהו לייבם היינו אם זוקק לייבום ואם בייבום פשיטא לכו דזוקק הנה יש לו ג"כ להחשב בן לירש וכזה הוא גם כאן אלא דכאן אמר גם שניהם בעניין הייבום גופי' דכי היכא דחשיב בן לפטור מייבום חשיב נמי אח לזקוק לייבום

שם ב' שארו זו אשתו, נ"ב ע' בעלי התוס' עה"ת פ' אמור ד"ה כי אם לשארו עוד לימוד לשכהן מטמא לאשתו מדכתי' ולאחותו וגו' אשר לא הית' לאיש לה יטמא הא אם הית' לאיש לא יטמא לה לפי שבעלה קרוב לה יותר ומטמא לה ואפי' כהן דכתי' והיו לבשר אחד ואין לך קורבה גדולה מזו עכ"ל ובדבריהם כן הוא בירושלמי סוטה פ"א ה"א קרוב מהו שישקה מי קרוב מבעלה

שם לאתויי ממזר, נ"ב ע' שו"ת משפטים ישרים סי' קמ"ג

שם אין לו עיין עליו, נ"ב ע' מסורת הש"ס וע"ע כזה סנהדרין ס"ח ב' אם אין לאיש גואל ע"ש בחידושי הרמ"ה

שם רש"י ד"ה לאפוקי קיימא כ' הילכך לאו אשתו היא, נ"ב ע' ס' קרבן חגיגה סי' ע"ט במש"ש לעניין שני' וז"ל משא"כ כשאנו באין לומר שאינה ראוי' לקיימה וכאילו אינה אשתו זה שקר מוחש דאשתו היא וצריכה גט כו' עכ"ל ע"ש וצ"ע מגמ' דכאן וע' שו"ת רד"ך בית ב' חדר ז' שכ' ולרווחא דמילתא אומר שיש לנו לומר לעניין גביית הכתובה דאשה זו הואיל ולגירושין קיימא כגרושה דמיא וגביא כתובה גם כי לא נתגרשה כו' עכ"ל

שם תוד"ה כשעשה תשובה כ' והא דאמר כו', נ"ב ע' רי"ף וע' שו"ת הרא"ש כלל ט"ו אות ז' עש"ה

כ"ג א' חייבי לאוין תפשי בהו קידושין דכתי' כו' והאחת שנואה כו' שנואה בנישואי' כו', נ"ב דוגמתו קידושין י"ט ב' אם ללמד שמוכרה לפסולין הרי כבר נאמר אם רעה בעיני אדוני' שרעה בנישואי'

שם לכי מגיירה גופא אחרינא הוא, נ"ב בשאלתות פ' וישלח וז"ל את"ל בפנוי' (עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל פנוי') כיון דאי מגייר או משתחרר חזי' לי' ולא הוי ממזר אשת איש נתעברה וילדה מעכו"ם ועבד מהו מי אמרי' ממזר הוי דילפי' מאשת אב כו' עכ"ל וצ"ל דאין כוונתו דבפנוי' לא הוי ממזר מפאת דראוי' אליו לכשיתגייר דזה הא לא מיקרי ראויות דלכי מתגייר הא גופא אחרינא הוא וכדאמר כאן רק כוונתו בפשיטות דאת"ל בפנוי' דאין שם רק איסור כותיות דאי מיגייר הא חזי' לי ע"כ איסור כותיות אין עושה ממזרות אשת איש כו' מהו מי אמרי' דאיסור אשת איש שפיר עושה ממזרות דילפי' כו' וז"פ

שם וצריכי דאי אשמעי' שפחה משום דאין לה חייס כו' עד אבל שפחה דשייכא במצות אימא לא צריכא, נ"ב כצריכות זה ב"ק ט"ו א'

שם האי בז' אומות כתי' כי יסיר לרבות כל המסירין, נ"ב דוגמתו בס' יריאים סי' פ"ו אלאו דלא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי וז"ל אעפ"י שכל העניין אינו מדבר אלא בז' אומות כיון דכתי' פן יחטיאו אותך לי למדנו שריבה כל המחטיאין עכ"ל וע"ש שכ' דהלאו הוא דרך כלל שלא להניח לשבת אנשים רשעים ומחטיאי אדם בארץ

שם כי יסיר לרבות כל המסירים, נ"ב ע' שו"ת הרשב"א המיוחסות סי' קמ"ב דקרוב לומר דגם חיתון לישראל מומר לעכו"ם הוא באיסור כי יסיר לרבות כל המסירים ע"ש וע' שו"ת מהרי"ל סי' ק' דכ' ומ"מ לא דמי למשומד דשריא לי' אם יחזור ואפי' בעודו בקלקולו לא אסירה לי' ולא דמי לעכו"ם ואע"ג דשיטת ר' אברהם אינו כן פרק החולץ דחשיב לי' כעכו"ם וכערוה מש"ה אין זה פשוט כו' ואפי' עכו"ם גופי' איכא חד שינויא בתוס' ספ"ק דיבמות דישראלית לעכו"ם לאו דאוריתא ודילמא במשומד לא גזור עכ"ל וע' הגהות מרדכי שבועות פ' שבועות שתים רמז תשפ"א דכ' דהא אי אתינן קמן כ"ז שהי' מומר לא שבקינן לה לאינסובי דאין זה דעת המקום והקהלות להיות הטמא והטהור יחדיו כו' עכ"ל ומוכח הל' ג"כ דאין בו איסור מדינא

שם ב' אחיו של זה חולץ לאחת ואחיו של זה חולץ לאחת אחיו של זה מייבם חלוצתו של זה כו', נ"ב ע' מה שדיקדק מכאן בשו"ת ח"צ סי' ק"ח ומש"ש "ותרצה לומר דחליצה במקום יבום כביטול מצות יבמין דמי מה שאינו כן כדמוכח ריש פ' ד' אחין כו'" כזה הוא ג"כ בשו"ת מהרי"ט סי' ק"ג ע"ש מ"ש