גליוני הש"ס נשים ח

י"ט א' ועוד ר"ש פוטר בארבעתן מבע"ל, נ"ב ע' ס' הצבא שבסוף שו"ת תמים דעים במדה י"ב

שם ב' מ"ס מילי דיבמה ממילי דיבמה כו' ומ"ס מילי דקידושין ממילי דקידושין כו', נ"ב דוגמתו חולין ל"ג ב' מ"ס ידיו כגופו שוינהו רבנן ומ"ס ידים כידים דעלמא כו' ודו"ק וע"ע דוגמא לספק זה בדאוריתא אי ילפי' אותו הדבר עצמו מעלמא או ילפי' לי' מגופי' אף שאינו אותו הדבר עצמו בע"ז נ"ב א' ריתך כלי לכו"ם מהו כו' משמשין ממשמשין גמרי' מה התם עד שיעבדו כו' או דילמא מינה גמר מה היא אסורה מיד כו'

שם ואין ספק מוציא מידי וודאי, נ"ב ע' מסורת הש"ס וע"ע לקמן ס"ט ב' הבא על ארוסתו כו' דכוונת כולה סוגי' שם משום דהוא בעלה וודאי ואחר ספק ואין ספק מוציא מידי וודאי כמבואר בשו"ת מהר"ם פדואה סי' כ"א עש"ה

שם ויבמה עדיין ייבומי הראשונים עלי', נ"ב ע' חזקוני עה"ת על תיבת ויבמה וצ"ל דדרשא דכאן מיתורא או מדאפקי' קרא בהאי לישנא ולא כ' בהדיא שיסיר היבום דהוא ל' מפורש יותר אעפ"י שהי' מרבה בתיבות ודוגמתו לעיל ה' ב' כולה משעטנז נפקא מדלא כתי' שוע טווי ונוז בהדיא ע"ש בתוס'

שם רש"י ד"ה קדושין דעלמא כ' והלכה והית' לאיש אחר מדעתה משמע, נ"ב ע' שו"ת מהר"י ברונא סי' רל"ז ומש"ש דקידושי ביאה ג"כ רק מדעתה מדאצטריך יבמה יבא עלי' בעל כרחה ש"מ דאשה בעלמא רק מדעתה ע"ש צ"ע דל"ל לטעם בפ"ע בביאה הא גם ביאה בכלל והית' דמדעתה משמע ע' כתובות מ"ו ב' וצ"ע

כ' א' יבא עשה וידחה ל"ת, נ"ב לכאורה ראי' מכאן דאיסור אשת אח הותרה ביבום דאי רק מ"ע דיבום דוחה אותו א"כ מאי פריך דנימא עדל"ת דילמא כיון שיש כאן עוד לאו דאלמנה מיצטרפי תרוייהו איסור אשת אח ולאו דאלמנה ואין כח בעשה לדחות שתיהם ע' רמז בקצרה מזה במהרי"ק שורש קל"ט ד"ה ועוד כתבת

שם ב' גזיר' ביאה ראשונה אטו ביאה שני', נ"ב בחידושי רמ"ה סנהדרין י"ח ב' כ' וכ"ת מי איכא מידי דמדאוריתא מצוה לייבם ואתו רבנן וגזרי ומבטלי מצות ייבום אין כיון דאפשר בחליצה שפיר דמי עכ"ל וצ"ל דאע"ג דלא אסיק אדעתי' כאן סברא דאפשר בחליצה וכן מסיק דלא חשיב אפשר דחליצה במקום ייבום לאו מצוה היא מ"מ ה"מ לעניין דאוריתא דליחשב אפשר לקיים שניהם מה"ת משא"כ לעניין שיוכלו חכמים לגזור שפיר ידע דחשיב אפשר לעניין זה כיון שאינם עוקרין קיום המצוה מכל וכל אולם גוף קישית הרמ"ה אינה מובנת דהא שוא"ת היא ומדוע לא יוכלו לגזור ולבטל וע' תוס' קידושין ל"ח א' ד"ה אקרוב גזיר' כזית ראשון אטו כזית שני ודומה להך דגזיר' ביאה ראשונה כו' וע"ע דוגמא זבחים ל"ג א' גזיר' שמא ירבה בפסיעות ובנדרים ל"ט א' ומ"ב א' גזיר' שמא ישהה בעמידה ובישיב' וע' בירושלמי קידושין פ"א ה"א וירצע הסחוס פחות מן הכרשינה שמא יבא לידי כרשינה ושוב ראיתי ברמ"ה סנהדרין נ"ג ב' ד"ה מתיב ר' הושעיא דיבר ג"כ מזה ויש לפרש דבריו באופן אחר ואין הגליון מספיק וע"ע חידושי הרמ"ה סנהדרין קי"ב ד"ה ותרומות ירקבו דכ' ג"כ וכ"ת מי איכא מידי כו' וק' ג"כ דמאי קשיא לי' הא בשוא"ת יש להם כח לבטל ויש ליישב ודע דראיתי כאן פלא בשו"ת הרשב"א המיוחסות סי' קל"ו דהביא גמ' דכאן גזיר' ביאה ראשונה אטו ביאה שני' ופי' דכיון דאיקיימא לי' מצות יבום בביאה ראשונה מכאן ואיליך קאי כ"ג באלמנה לא יקח ולא יחלל זרעו עכ"ל וצ"ע דלא יקח הוי רק בקידושין וכאן שהיא כבר אשתו שהרי סר קנאה בביאה ראשונה אין כאן רק משום ולא יחלל לבד ע' קידושין ע"ח א' וצע"ג

שם הדר אמר רבא כו', נ"ב ע' שו"ת הרדב"ז ח"ב סימן תרנ"ה דהספק אם אפשר בחליצה מיקרי אפשר תלוי אי יבום וחליצה נמנין ב' מצוות או אחת עש"ה שכל הדברים שם צ"ע לכאורה מסוגי' דכאן וגם מש"ש דאם אפשר בחליצה לא חשיב אפשר אז מצות יבום דוחה לאיסור שבועה מטעם עדל"ת עש"ה וצ"ע דה"ל ל"ת ועשה לא יחל ומוצא שפתיך וגם הביאה שני' הרי תותסר וגם הביאה ראשונה מגזיר' אטו ביאה שני' ואילו דבריו שם סובבים הולכים דמייבם אותה ודר עמה ככל שאר יבמות וצ"ע

שם מיתיבי ואם בעלו קנו כו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב סי' קכ"ז וקצת גמגום שם בדברים אך תוכן הקושי' דעדיפא מיני' ה"ל לגמ' למיפרך מן המשנה דלקמן קי"ב ב' ב' אחין אחד חרש ואחד פקח כו' מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל פקחת מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו אסורה לעולם ואמאי אסורה לעולם ליתי עשה דייבום ולידחי איסור אחות גרושתו דרבנן דמפאת קידושי וגירושי חרש דקיל וודאי מלאו דאוריתא והתם הא א"א בחליצה כיון דהוא חרש וא"כ עדיפא ה"ל לגמ' להקשות כאן ממשנה הנ"ל ומדוע פריך מבריתא ואינו קושי' חדא דאחות גרושתו דרבנן וודאי דלא אמרי' בי' דחי' אף דאמרי' עדל"ת כיון דאחות גרושתו האיסור אטו אחות גרושתו דאוריתא דאין עדל"ת דכרת כהך דר"ה פרק בתרא דלא דחי עשה דשופר אפי' לשבות דרבנן פיקוח הגל כו' מטעמא דאין עדל"ת ועשה והיינו משום דהדאוריתא הוא ל"ת ועשה ה"ה הדרבנן כן וג"כ אין נדחה וז"פ ועוד דרבא דאמר כאן לאו מילתא הוא דאמרי לא הדר משינויא דגזיר' כו' לומר דאין לגזור ביאה ראשונה אטו ביאה שני' רק כוונתו דכאן א"צ לזה דבלאה"נ ניחא מה"ת מה שאין מתייבמת משום דאפשר בחליצה אבל במתני' דחרש הנ"ל שפיר יוכל להיות הטעם עדיין מפאת גזיר' ביאה ראשונה אטו ביאה שני' וז"פ

כ"א א' חליצה במקום ייבום לאו מצוה היא, נ"ב בס' מאה קשיטה להרמ"ע ז"ל כ' דעשה דייבום היא מנותקת לעשה דחליצה ונ' כוונתו דהא דכתי' ואם לא יחפוץ וגו' הוא כמו לאו הניתק לעשה דאמרה תורה דאם עבר על הלאו יעשה כך וכך ותתוקן עבירתו בכך אף כאן אמרה תורה שאם יבטל עשה דייבום זהו תקנתו לחלוץ ויתקן בזה עבירת ביטול עשה דייבום ולפי"ז אין שייך כלל לומר דלא תדחה עשה דייבום לל"ת מפאת דאפשר בחליצה דהא אין חליצה מצוה עצמותית רק תיקון ביטול הייבום ואין אומרים לאדם עמוד וחטא בשביל שתתקן והך דמשהה חמץ ע"מ לבערו דכ' תוס' דאינו עובר כבר תמהו בזה ומצאתי דוגמת דברי הרמ"ע הנ"ל דכ' עניין ניתוק מעשה לעשה גם בשו"ת חוט השני סי' י"ח ד"ה ועוד אומר אני ע"ש שכ' לעניין מפתה דאמרה תורה שיכנסנה ואם לא יכניסנה יתן קנס וז"ל והרי בכל לאו הניתק לעשה כיון שקיים העשה כבר נתבטל הלאו ואין לו עונש הלאו שהוא המלקות וכ"ש כאן שאין עליו אלא עשה הניתק לעשה שאם יקיים העשה האחרונה שאין עליו העשה הראשונה כו' עכ"ל ז"ל וכזה נמצא לו עוד ז"ל בסי' צ"ב וז"ל ומה שתמהת למה באמת לא נכוף אבוהי למיפרקי' כמו בכל מ"ע שבתורה ה"ט כיון דגמרי' מדכתי' תפדה תפדה דהיכא דלא פרקי' אבוהי חייב לפדות את עצמו הוי כאילו נתנה לו התורה הברירה שיכול לסלק מצות פדיון הבן מעליו ולהניחו לבן עצמו והוא דומה כלאו הניתק לעשה שאין לוקין עליו עכ"ל ז"ל וצ"ע דא"כ גם למול את בנו וללמדו תורה לא נכופו דהתם נמי ילפי' מקראי דאי לא מהלי' ואגמרי' אבוהי מחייב איהו למימהל ולמיגמר נפשי'

שם ומאי משמע דהאל לישנא דקשה הוא דכתי' ואת אילי הארץ לקח, נ"ב יומא ס"ז ב'

שם משל דר' אושעיא למה הדבר דומה, נ"ב כזה בנדה ס' ב':