גליוני הש"ס נשים י

ואדרבה משם ראי' דבחליצה מיקיימא מצות יבמין דאמרי' הרי אלו חולצות ולא מתייבמות ולא קפדינן אמצות ייבום כיון דאפשר בחליצה ומבטלין לייבום בידים כו' ע"ש

שם כשהוכרו ולבסוף נתערבו, נ"ב דוגמתו פסחים פ"ג ב', ב"ב קכ"ז א'

שם דיקא נמי דקתני ואינו יודע ולא קתני ואינו ידוע, נ"ב ע' נזיר נ"ח ב' וע"ש תוד"ה דקתני ואיני יודע וצע"ק

כ"ד א' מצוה בגדול לייבם, נ"ב ע' תוספתא פרק ד' מצוה בגדול לייבם ולא בגדולה להתייבם אלא מייבם לאיזה שירצה פי' דאם יש ב' יבמות מאח אחד אין מצוה לייבם הגדולה שבהם בשנים רק מייבם לאיזה שירצה ויל"ע אם זה לכ"ע או רק לרבנן דלקמן ק"ה ב' דלא מקשי אשה לאיש דלר' יוסי דס"ל דמקשינן אשה לאיש י"ל דגם לעניין זה מקשינן דכי היכא דבאיש כתי' והי' הבכור דהיינו גדול ה"נ בדידה המצוה בגדולה

שם ואם קדם הקטן זכה, נ"ב אי זוכה בנכסי אחיו ע' שו"ת משפטים ישרים סי' קי"ד

שם יוסף קורין אותו יוסף יוחנן קורין אותו יוחנן, נ"ב ע' גיטין ל"ד ב' דהוזכרו ג"כ רק ב' שמות אלו ע"ש דאמר בני אדם הבאים משם לכאן שמו יוסף וקורים לו יוחנן יוחנן וקורים לו יוסף

שם הוקשה ישיבת אחים זה לזה, נ"ב ע' כהיקיש זה בשו"ת מהר"י מינץ סי' י"ב העתק תשובת הגאונים לעניין יבם מומר דכיון דמקדש לאו מומר [דלא דיברה תורה במתים כך צ"ל הכוונה] אף יבמה יבא עלי' לאו במומר מישתעי ולכן אין מומר זוקק ליבום עכ"ל

שם ב' ואם כנס אין מוציאין מידו, נ"ב ע' רשב"א סוף פרקין דהביא ירושלמי אמרו לו שלא יכנוס וכנס מוציאין מידו וע' שו"ת הרא"ש כלל ל"ב אות ג' וע"ע שו"ת ח"צ סי' י"ד בסוף התשובה וע' שו"ת הריב"ש סי' רמ"ב וע' שו"ת מים עמוקים סי' ח' דכל דלכתחלה אסור ודיעבד מהני אם עשאו כדי שיהי' דיעבד ויועיל גם בדיעבד לא מהני ע"ש וקצת נ' שם דדינא קאמר ואפי' מה"ת ולא קנסא עש"ה וע' מהרי"ק שורש ל"ט דלא שייך לחלק בין לכתחלה לדיעבד אלא היכא שנעשה באקראי בעלמא כו' ואם הי' עושה כן פעם אחרת לכתחלה פשיטא שהיינו אוסרים לו אפי' דיעבד עכ"ל וע' שו"ת הרא"ש כלל כ"ג אות ו' וז"ל אבל אם רגילין לעשות כך אסור לאכול מהם אפי' קנו כבר דאין זה נקרא דיעבד אלא לכתחלה כיון שרגילין בכך עכ"ל וע"ע שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' יו"ד מש"ש דכיון דתדירי למיעבד הכי ואומנותן בכך חשוב לכתחלה ע"ש וע' שו"ת חות יאיר סי' מ"ו במש"ש ועוד לבי מהסס להתיר דמי הסוס כו' וע' שו"ת הרדב"ז ח"א סי' רנ"ח מ"ש בירושלמי הנ"ל בארוכה וע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתקל"ו ע"ש ג"כ באריכות גדול וע"ע שו"ת מהרי"ו סי' נ"ב מש"ש ועוד מסופק לי כיון שהבעל ידע דאסור לכל הפחות לכתחלה ואפ"ה גירשה אין שייך בה טעמא למיגזר דלא ליהוי גט משום דלא הוי דיעבד כה"ג כמו המעשר בשבת במזיד כו' עש"ה והובא בחלקת מחוקק אה"ע סי' קי"ט סקי"ד וע"ע שם במהרי"ו סי' קכ"ח מש"ש והאי גברא עבר במזיד א"כ לא הוי כמו דיעבד דאל"כ כל אדם יעבור ויסמוך ע"ז שיתירו לו כו' עש"ה וע"ע אריכות בירושלמי הנ"ל בשו"ת חוט השני סי' י"ב עש"ה

שם אין מקבלים גרים לימות המשיח, נ"ב במהרי"ל ה' עשרת ימי תשובה דייק מזה דה"ה דאין מקבלים בתשובה לימות המשיח ואמר מוסר משום זה שימהר כל אדם לחוב מאחר דאנו מצפין לישועה בכל יום ומי שאינו שב ויבא משיח ב"ב שוב לא מצי לשוב וישאר ח"ו בחטאיו עכ"ל

שם אמינא כי ניים ושכיב רב אמר כו', נ"ב אינו לגנאי רק שבח גדול ומופלג שלפי מעלתו ומדריגתו של רב א"א לומר עליו שטעה אם לא שאמרו כד ניים ושכיב, שו"ת חות יאיר סי' קנ"ב ע"ש

שם אבל יש לה בנים כו', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל ל"ב אות י"א ואות י"ד ע"ש אריכות בכולה סוגיין וע"ע שם אות ט"ו מש"ש וכיון דלא נאסרה לבעלה כו' עש"ה

כ"ה א' קלה דלא פסיק וליכא עדים כו', נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קנ"ז דכ' דאע"ג דלא מפקי' אשה מבעלה אלא בעדי כיעור ובקלא דלא פסיק כדאי' בפרק ב' דיבמות אבל מ"מ בשמועות התכופות והאחרונות מחזיקות את הראשונות הי' אפשר לומר שב"ד מוציאין אותה מהבעל שכיון שיצא עלי' קול ולא נזהרה אח"כ אמרי' בקול האחרון דאלומי אלמי' לקלא קמא כו' ע"ש

שם אבל איכא אויבים כו', נ"ב עמ"ש לקמן צ"א ב' על הגליון

שם המביא גט כו' לא ישא כו', נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תקפ"ט דאפי' באו אח"כ עדי קיום ואין אנו צריכין עכשיו לעדותו של שליח שאמר בפ"נ כו' מ"מ אסורה להנשא ע"ש

שם אשה דייקא ומינסבא, נ"ב בגליון הרי"פ ציין לקמן צ"ג ב' קט"ו א' קט"ז ב' והשמיט עוד קידושין ע"ט א'

שם ב' איבעי' להו כנס מהו שיוציא, נ"ב הסברת הספק והפלוגתא דכאן מבואר בשאלתות פ' פרה וז"ל ברם צריך כנס מהו שיוציא גבי שפחה וכותית תנן כנס אין מוציאין מידו גבי אשת איש תנן כנס מוציאין בהמביא גט ובמת ובחכם לא תנן אם כנס להי דא מדמינן להו מי אמרי' לשפחה וכותית מדמינן להו מה התם משום דלא לימרו אינשי הוא ולא מפקינן ה"נ לא מפקי' א"ד מדלא קתני להו בתר שפחה וכותית וקתני להו בתר אשת איש למימרא דכאשת איש דמיין ת"ש דאיבעי' להו כנס מהו שיוציא ר' כהנא אמר כו' כדאיתא כאן] עכ"ל ודברי התוס' כאן ד"ה אמר הם דלא כשאלתות הנ"ל דלתוס' האיבעי' רק על חכם שאסר לבד לא גם אמביא גט ואמת דבהו לא שייך סברת חילוקם וע"כ רש"י ד"ה כנס מהו שיוציא דפי' האיבעי' גם אמביא גט והוא כשאלתות הנ"ל [וכוונת רש"י וודאי על כל המשנה דהמביא גט היינו גם מת כו'] לכן להלן כ"ו א' ד"ה ברננה לא הי' יכול לפרש כחילוק התוס' הנ"ל רק כ' חילוק אחר דבאשת איש טפי מכוער הדבר

כ"ו א' וכולן מותרות לבניהם או לאחיהם, נ"ב ברי"ף בשם ירושלמי שאין אדם מצי לחטוא לא מפני בנו ולא מפני אחיו וע' שו"ת חות יאיר סי' קכ"ב הקשה מכאן על דעת הרשב"א דעד שמגיע טובה לקרובו ע"י עדותו פסול לעדות וע"ש חידוש דאפי' לרשב"א ה"מ במגיע ממון לקרובו ע"י העדות משא"כ אם מגיע לקרובו רק טובת הנאה אפי' למ"ד דטוה"נ ממון מ"מ לא מיחשיב נגיעה וכשר ע"ש

שם לא מבעי' אביו דבזיז בני' מיני', נ"ב כך הטבע שהבן מתבייש מאביו וע"כ בעוקבתא דמשיחא נחשב בסוטה מ"ט ב' לחידוש הבן אינו מתבייש מאביו

שם ב' מהם נשואים ב' אחיות, נ"ב אעפ"י שאין האיש נשוי רק נושא מ"מ לא דקדקו בזה והכניסו הפועל בלשון שהרי נעשו שניהם נשואין זה לזה בפועל אבל כשבאו לדבר ממש בעניין שיהא הפרש בו לעניין הדין דקדקו בלשון באומרם אנדרוגינוס נושא ולא נישא (לקמן פ"ב ב') ואמרו לא נושא ולא נישא ואמרו כתובות נ"ז ב' הגיעו זמן ולא נישאו ודקדקו בגמ' שם ב' ב' נשאו לא קתני דמשמע אינהו אלא נישאו כו' לפי שבכל המקומות האלו דברו בעניינין שיש בהן הפרש בין זה לזה לענין הדין