גליוני הש"ס נשים פז

מקדש דנדחו ואין חוזר ונראה א"כ עכ"פ מוכח דלא הוי כפנים חדשות ועש"ה ובמחכת"ה אישתמיטתי' גמ' דכאן דאפי' חזרת כבשן לא מהני מטעמא דדיחוי וע' תוס' כאן וע' תוס' זבחים צ"ו א' ד"ה אלא שעמדו באמת בזה דכיון דחזרת כבשן הוא כפנים חדשות ראוי שלא לומר דיחוי ע"ש

ט"ז ב' עליו לערבן, נ"ב ע' חידושי הרמ"ה סנהדרין ע"ז ב' ד"ה ודייקינן למימר

י"ח א' בעי רבא השקה בסיב מהו, נ"ב דומה לזה בחולין ע' א' בעי רבא כרכו בסיב מהו

שם אמן על האלה אמן על השבועה, נ"ב ע' מה שרצה לדון מזה בשו"ת הלכות קטנות סי' פ"ה

שם ב' מערערין אותה, נ"ב כל' זה לקמן י"ט ב' וכ' א' ובגוף הסוגי' דכאן ע' אריכות בס' קרבן חגיגה סי' פ"ב ע"ש כמה ספיקות והערות מושכלות וע' שו"ת חיים שאל ח"ב סי' ג' פלפל בכל דבריו

י"ט ב' כלבוס של ברזל, נ"ב ע' מנחות ס"ג א' דהוזכר שם ג"כ כלי ששמו כלבוס וע"ש ברש"י ובגליון

כ א' יש זכות תולה שנה אחת כו', נ"ב ע' שבועות ל"ט א' וכל עבירות שבתורה אם יש לו זכות תולין לו שנים ושלשה דורות

שם לומדה תפלות, נ"ב ע' שו"ת רד"ך בית י"ז וע' שו"ת מהרי"ל סי' קצ"ט ע"ש אריכות

כ"א א' תורה בעידנא דעסיק בה כו' ומצלא בעידנא דלא עסיק בה כו' אצולי לא מצלא, נ"ב דוגמתו מכות י' א' הא בעידנא דעסיק בי' הא בעידנא דלא עסיק בי'

שם ב' כיון שנכנסה חכמה (פי' תורה) באדם נכנסה עמו ערמומית, נ"ב מעניין ל' זה בנדה מ"ה ב' מתוך שהתנוק מצוי בבית רבו נכנסת בו ערמימות כו'

שם במי שמשים עצמו כמי שאינו, נ"ב כל' זה חולין פ"ט א' וע"ע ב"ק ס' א' כולי האי נמי לאין דומין וי"ל כוונת הל' דנהי דהצדיק נדמה בעיניו כאין כהך דכאן ודחולין הנ"ל מ"מ אטו גם באמת חלילה לאין דומין

שם היכי דמי רשע ערום כו', נ"ב ע' שו"ת חוט השני סי' י"ח דרק רשע ערום מיקרי אבל לא רשע סתם וכשר לעדות ולשבועה עש"ה אריכות

שם רש"י ד"ה שמעמיד כ' לקבוץ על יד, נ"ב כוונתו לגמ' עירובין נ"ד ב'

כ"ב א' זה תלמיד שלא הגיע להוראה דא"ר אבוה כו', נ"ב במסורת הש"ס ציין ע"ז י"ט ב' והוזכר עוד סנהדרין פ"ו ב' ע"ש ברש"י ד"ה נמצא חומרו קולו

כ"ג א' מה בין איש לאשה, נ"ב ע' תוס' כאן בעמוד ב' ד"ה מה בין כו' וק' עוד מדוע לא תני נמי הך דתוספתא כתובות פרק ו' האיש פוסק ע"י בתו ואין האשה פוסקת ע"י בתה

שם ואין האשה נמכרת בגגיבתה, נ"ב אם האשה מוכרת את עצמה היא מחלוקת הראשונים כנודע וע' תוס' כאן בעמוד ב' ד"ה מה בין כו' וע' ב"מ י"ב ב' תוד"ה מאי בעיא גבי' עש"ה וע' מס' עבדים פרק ב' אחד האיש ואחד האשה אלא שהאיש קונה ע"ע ואין האשה קונה ע"ע ומשמע דה"ק אחד האיש ואחד האשה להמכר אלא שלקניין האיש קונה ולא האשה וא"כ עכ"פ צ"ל דקאי אמוכרת עצמה דגם האשה מוכרת עצמה

כ"ה א' צריכה התראה כו', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל ל"ב אות ח' ואות י"ז וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קנ"ז עש"ה

שם מי אמרי' דקינויא דבעל תלא רחמנא כו', נ"ב ל' השאלתות פ' נשוא מי אמרי' קפידא דבעל הוי והיכא דאחלי' מחול או דילמא כיון דקני לה שווי' עלי' איסורא ולא מצי מחיל עכ"ל וע' לקמן כ"ו ב' מ"ד בקפידא דבעל תליא רחמנא כו'

שם אלא ש"מ לאחר סתיר' אינו מחול, נ"ב ע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' שכ"ג

כ"ו א' ואין לו אשה ובנים מעיקרא, נ"ב ע' שו"ת חכם צבי סי' מ"א ד"ה וראיתי להריב"ש כו' דדן מכאן דמי שאין לו בנים אסור מה"ת לישא אשה שאינה בת בנים אפי' דעתו לישא עלי' עוד בת בנים רק חייב לישא בת בנים מעיקרא ע"ש

שם מ"ד אפושי פסולין לא ליפוש קמ"ל, נ"ב בשאילת יעב"ץ ח"ב סי' צ"ז דקדק מכאן דממזר חייב בפ"ו

כ"ז א' כיון דפרוצא דיותר לא, נ"ב ע' שו"ת מהרי"ו סי' פ"ח כ' דהוא רק חששא בעלמא לכתחלה לישא בת פרוצה ביותר אבל לא הויא ספק ממזרת ממש ועוד מסופק שם דשמא הא דאסרינן בת פרוצה ביותר הוא רק לכהן וכשאמה אשת כהן דהוי כעין ס"ס דילמא ממזרת היא הבת ואת"ל דהיא מבעלה מ"מ אסורה לכהן דשמא זינתא אמה קודם שנתעברה מזאת הבת וא"כ כשבעלה בעלה אח"כ ונתעברה ממנו בזאת הבת ה"ל הבת חללה ואסורה לכהן עש"ה בארוכה וע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' צ"א וח"ג סי' רי"ז

שם תוד"ה דומה כ' ומיהו הכא לא מיירי בדומה כה"ג כו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קמ"א

שם תוד"ה רוב כו' כ' וכגון דליתא לדומה גופא קמן כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"ם פדוואה סי' ל"ג ועש"ה כל התשובה

כ"ח ב' וממקום שבאת, נ"ב כל' זה לקמן מ"ו א'. ב"ב קי"א א'

כ"ט א' וודאי טמא הוא דלא יאכל הא ספק כו' אימא סיפא והבשר כל טהור וגו' וודאי טהור דיאכל כו', נ"ב ע' חו"ד סי' ק"י דדן מכאן דל' התורה מוסב תמיד רק על הוודאי והינו טעם הרמב"ם דסד"א מה"ת שריא ע"ש ולעניין אי גם בל' חכמים הוא כן דמוסב רק על הוודאי עמ"ש בגליון קידושין ה' ב' ע' מה שהארכתי שם בגליון בזה ומה שהבאתי שם משו"ת ח"צ לעניין ל' שיש בו סתיר' לגבי ספק מרישא לסיפא דנקטינן דרישא עיקר והביא ראי' מפ"ק דפסחים רב דייק חיצוניות עש"ה ע' כנידון הח"צ הנ"ל ממש במקור חיים ה' תענית סי' תקס"ב מש"ש כיון דנתן שני סימנין בזמן ואמר היום חול ולמחר קודש כו' יש להסתפק אם סימן דהיום אמר בדווקא או סימן דלמחר מש"ה גבי היום קודש בביה"ש אמרי' דהממע"ה כו' עש"ה ולא העיר כלל מדברי הח"צ וראייתו הנ"ל וע' יבמות ק"ב ב' והתניא בין שנתכוון הוא ולא נתכוונה היא בין שנתכוונה היא ולא נתכוון הוא חליצתה פסולה עד שיתכוונו שניהם כאחד ולכאורה הך דעד שיתכוונו מיותר אולם אי נימא דגם ל' חכמים מוסב רק על הוודאי ניחא דאי מרישא ה"א דרק בוודאי לא נתכוונו פסולה הא ספק נתכוונו ספק לא נתכוונו כשיר' ולכן החזיר ואמר עד שיתכוונו כו' דמעתה בעי וודאי נתכוונו ודו"ק וע"ע תוס' עירובין נ"ב ב' ד"ה תנינא דל' המשנה וזו היא שאמרו העני מערב ברגליו משמע וודאי עני וממעט ספק עשר ספק עני כמו שממעט וודאי עשיר עש"ה וע' ריש ברכות אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרות וק' דהול"ל אם עלה עמוד השחר פטורים אתם מלקרות והי' מייתר תיבת לא וראיתי בספר אחד דכ' בזה דיש נ"מ לספק אולם שם לא יתכן דאדרבה מש"ה הול"ל אם עלה פטורים אתם כו' כדי שידעו דבספק עלה חייבים דהרי הדין באמת הוא כן דבספק חייבים ודוחק לומר דס"ל לר"ג דק"ש דרבנן ופטורים באמת בספק דלא מצינו פלוגתא דתנאי בק"ש אי דאוריתא או דרבנן רק פלוגתא דאמוראי ואלו