גליוני הש"ס נשים פה

סוטה

ב' א' אלא לפי מעשיו, נ"ב וה"ה דהאיש מזדווג לפי מעשי' ע' תוס' תענית ד' א' ד"ה שלשה

שם מ' יום קודם יצירת הוולד כו', נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' א'

שם ב' דילמא קיי"ל כו', נ"ב ע' שאלתות פ' נשוא סי' ק"כ דר משם דפסק הלכה כר' יוסי בר' יהודה עש"ה ודו"ק

ג' א' ור"ע מכי אם לשארו נפקא לה יטמא ל"ל לחובה, נ"ב ע' שאילת יעב"ץ סי' קל"ב ד"ה ונ"ל שע"ז סמך כו' ודבריו צ"ע מכאן

שם ב' לעולם בהם תעבודו ל"ל, נ"ב ע' קידושין כ"ב ב' וע' ס' באר יעקב יו"ד סוף ס' רס"ז

שם להיות עמה לעוה"ב, נ"ב ל' השאלתות פ' וזאת הברכה להיות עמה ליום הדין

ד' א' ר' יהודה בן בחירה אומר כדי לגומעה, נ"ב כזה מצינו לר' יהודה בן בתיר' שיעור כדי גמיעה יומא פ' א' וע"ע שיעור כדי גמיעה שבת ע"ו ב'

שם ב' והאיכא בן עזאי דלא נסיב כו', נ"ב ע' גליון הרי"פ ציין לעיין בתוס' יבמות ס"ג ב' [ומ"ש בו י"ג ב' הוא טעות הדפוס] ד"ה שיתקיים ותוס' כתובות ס"ג א' ד"ה ברתי' ויל"ע עוד ברש"י קידושין מ"ט ב' ד"ה בן עזאי דמשמע דמה דבן עזאי לא נסמך הוא בשביל שלא נשא עש"ה

שם דרש וכו' עד דר' אסי, נ"ב גיטין ז' א', ולקמן ה' א' קדום ר' אסי לר' אמי

שם ועוד היא תצוד כו', נ"ב ל' השאלתות פ' וזאת הברכה ועוד איפכא מיבעי לי' נפש יקרה אשת איש תצוד

שם וכתב התם כי את כל התועבות האל וגו', נ"ב בשו"ת מהרי"ו סי' קצ"א אייתי קרא כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתה אולי כך הית' נוסחתו בגמ'

שם אפי' הקנהו להקב"ה שמים וארץ כאברהם אבינו כו', נ"ב להבין שטחיות הלשון דמשמעותו דהי' אברהם בעלים של שמים וארץ והקנה אותם להקב"ה י"ל עפ"י המדרש עה"כ אלה תולדות השמים והארץ בהבראם באברהם שבשביל אברהם נבראו שמים וארץ וברש"י ביצה מ' א' ד"ה כרגלי הבעלים כ' וכיון דלצרכו תלאוהו שם ה"ל איהו בעלים עכ"ל וע"כ ה"נ שמים וארץ דבשביל אברהם נבראו ה"ל איהו בעלים ועי"ל עד"ז דכיון דנבראו רק בשביל צדקתו של אברהם וא"כ אילו לא הי' אברהם מטיב מעשיו היו חוזרים להעדר וכיון שהבחיר' חפשית נמצא שהי' ביד אברהם להעדיר שמים וארץ וע"כ לפי הך דגיטין כ"ב א' שתי גנות זו על גב זו וירק בנתיים ר' יהודה אומר של תחתון וקיהיב טעמא אם ירצה התחתון למלאות את גנתו עפר אין כאן ירק וברש"י שם וז"ל והואיל ובידו למחות וגורם לירק הזה זוכה בה בה עכ"ל וע"כ גם אברהם שהי' בידו להשבית הויית שמים וארץ לכן ג"כ זכה בהם והיו שלו והקנה אותם כביכול להקב"ה ודו"ק

שם אלא אמרי דבי ר' שילא כו' אלא א"ר יוחנן כו', נ"ב העניין דכל אחד אמר רבותא טפי דאפי' היא מדריגה גדולה יותר עכ"ז לא ינקה כו' וזהו שאמר רב כל כו' כאברהם כו' והוסיפו דבי ר' שילא אפי' כמשה רבינו ע' חולין פ"ט א' גדול שנא' במשה ואהרן יותר ממה שנא' באברהם ור' יוחנן הוסיף אפי' עושה צדקה בסתר כו' ע' ב"ב ט' ב' גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו כו'

ה' א' והניח כל אילנות וכו', נ"ב ע' שבת ס"ז א'

שם ת"ח צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית, נ"ב נ' דאין כוונת מספר זה בדווקא רק דשמינית הוא כינוי למעט ואחד משמונה בשמינית כאילו אמר מעט שבמעט ע' סנהדרין צ"ה ב' סך מחנהו מאתים וששים רבוא אלפים כו' והכתיב ויצא מלאך ד' ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף וגו' הללו ראשי גייסות הן כו' דיקא נמי דכתי' במשמניו רזון בשמינית דאית בהו כו' הרי דלא היו שם שמינית דהא קפ"ה אלף הם רק י"ח רבוא וחצי רבוא ואילו המחנה הי' ר"ס רבוא אלפים כו' וע"כ שמינית דשם הכוונה מעט שהי' במעט ממנו רזון ואפיק לי' קרא בל' במשמניו לומר שזה המעט היו הראשי גייסות היינו המובחרים והשמנים שבהם ועכ"פ מבואר תיבת שמינית דהוא לאו דווקא שמינית רק פחות ממנו הרבה והוא רק כינוי של מעט וע"כ גם כאן כן הוא רק כינוי ול' בעלמא ועניינו כאילו אמר מעט שבמעט וכנ"ל וע' עוד סנהדרין שם ק"ב א' אין לך כל פורענות כו' שבאה לעולם שאין בה אחד מכ"ד בהכרע ליטרא של עגל כו' וברש"י אחד מכ"ד בהכרע ליטרא לאו דווקא אלא כלומר דבר מועט כו' עכ"ל הרי דאף דנקט מספר אחד מכ"ד כו' אין הכוונה דווקא רק דבר מועט וכך כאן אחד משמונה שבשמינית ג"כ הכוונה רק מעט שבמעט וכנ"ל וע"ע דוגמא גמ' ב"ב צ' ב' עושה אדם את קבו אוצר ואין הכוונה שם כלל לשיעור קב דייקא רק הכוונה דבר מועט ע"ש ברשב"ם דכ' את קבו, מה שמלקט משדותיו ולישנא מעליא נקט כלומר אותו מעט שנתן לו הקב"ה כו' וכך כאן אין הכוונה למספר שמיני שבשמינית דייקא רק הכוונה מעט שבמעט וכנ"ל

שם מי זוטר דכתב בי', נ"ב בכורות י"ב א' מי זוטר מאי דכתי' בי' כו' וע"ע חגיגה ט"ו ב' מי זוטרא מאי דכתי' בהו ברבנן כו' וכל' זה שם ה' ב' ובקידושין ל' א' מי זוטר מאי דכתי' והודעתם לבניך וגו'

ו' א' תיגלי מילתא כו' דסהדי שיקרי נינהו נ"ב ע' ס' בנין אריאל עה"ת סוף פ' נשוא

שם מתנוונה והולכת, נ"ב כל' זה חולין נ"ז ב' וע"ע ל' זה שבת קנ"ו א' רש"י ד"ה סביל מרעין ושם הוא ט"ס וודאי וצ"ל מתמעטה והולכת וכן הוא גי' הב"ח שם

שם ב' שעל הספק באת מתחילה כיפרה ספיקה והלכה לה, נ"ב כל' זה כריתות כ"ג ב', לקמן מ"ז א'

ז' א' היא הנותנת נדה דכרת כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"ם פאדווה סי' יו"ד מש"ש נראה לכאורה שלא לכופו להוציא מק"ו ממוכה שחין כו' וחמירא סכנה מאיסור והתם סכנה הוא כו' ע"ש וצ"ע די"ל ג"כ היא הנותנת התם דסכנה חמירא לי' ולא אתי לבעול ושם מלבד חומר איסור הסכנה י"ל עוד דאולי חושש על חייו שמתיירא שלא יסתכן וימות ואינו חושש על איסור בינו לבין המקום ית' ועמ"ש בגליון ברכות כ"ח ב' אהך דולואי תדעו כו' עש"ה וע' בית האוצר ערך "איסור קל" כלל קל"ב וע"ע תוס' יומא ל"א א' ד"ה או דילמא אתי לאימשוכי

שם וכהן אוחז בבגדי' אם נקרעו נקרעו אם נפרמו נפרמו עד שהוא מגלה את לבה, נ"ב דוגמתו מכות כ"ב ב' במשנה וחזן הכנסת אוחז בבגדיו אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו עד שהוא מגלה את לבו

שם הית' מתכסה בלבנים מכסה בשחורים כו' ואח"כ מביא חבל מצרי כו', נ"ב ע' שו"ת מהרי"ו סי' י"ב כ' דאשה שזינתה ושבה בתשובה תסיר כל עדיי' מעלי' ולא תתקשט בשום תכשיט ותתלבש בשחורים כאבילה כו' ולא תחגור רק בחבל המצרי כדאשכחן גבי סוטה ומ"ש ותתלבש בשחורים כאבילה צ"ע תיבת כאבילה דל"ל למיתליי' באבילות ומדוע לא תלי לי' נמי בסוטה כדתנן כאן דמכסה בשחורים וכי היכא דמצריכה לחגור בחבל המצרי כסוטה ה"ה דיש לה להתכסות בשחורים: