גליוני הש"ס נשים פד

שם ב' משוח מלחמה וסגן הי מינייהו עדיף, נ"ב ע' תענית ל"א א'

נ"א ב' פירשה מהו כיון דלא מקיימא בדלא אכלה חיותא הוא ובקונטרס וכגופה דמי, נ"ב ע' ב"ק י"ח ב' גללים אצטריכא לי' סד"א הואיל ובתר גופא גרירין כגופי' דמי וצריך ביאור מדוע לא אמר התם טעמא דהכא והכא טעמא דהתם

שם וסכיא נשא, נ"ב כל' זה לעיל מ' א' ולקמן ס"א א' וב"ק פ"ו א' ומכות כ' ב' והוא ל' משנה נגעים פ"י מ"י סך נשם

נ"ה ב' אע"ג דצריך נמי להביא קרבן משום דאין טומאה יוצאה עליו מגופו לא מיקרי מחוסר כפורים כו', נ"ב ע' הגהות וביאורים לסיפרי [והוא לחכם מחכמי ספרדיים ונדפסו בסוף הסיפרי בדפוס ווילנא שנת תרכ"ו שנדפס עם הגהות הגר"א ז"ל] במדבר פ' נשוא פיסקא ל"ח מש"ש דאפי' נזיר טהור חשוב מחוסר כפורים עד שיביא קרבנותיו וטעון טבילה לאחר הבאת קרבנותיו כדין מחוסר כפורים דטעון טבילה לקודש עש"ה בשם הראב"ד ז"ל

נ"ו ב' אין חייבין עלי' על ביאת מקדש, נ"ב ע' בניין אריאל עה"ת פ' חקת על דברי רש"י כל הנוגע במת בנפש אדם לרבות רביעית דם מן המת ומש"ש דדרשא דסיפרי אתי כר"מ דכאן ה"ה די"ל דאתי כזקנים הראשונים דס"ל לעיל נ"ג א' דרביעית דם לכל וכיוצא בזה כתבו תוס' בברכות י"ט ב' ד"ה מדלגין

נ"ז א' תוד"ה שני נזירים כו' כ' צריך לומר שהם שותקין כו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב חיו"ד סי' מ"ג

שם ב' תקברינון חובה לבני' כלהו שני דר' אדא בר אהבה לא איקיים לי' זרעא לר' הונא, נ"ב דוגמתו ב"מ ק"ח א' תקוץ ענפי' אמרי כלהו דרבה בר ר' הונא לא אקיים לי' זרעא לרבה בר ר"נ וע"ע שבת ק"ח א' לייט רב ואמר מאן דמצערן לא לוקמוה לי' בני וכן הוה

שם אחד המקיף כו' ואיתקש מקיף לניקף כל היכא דניקף מיחייב מקיף נמי מיחייב והאי קטן כו' מקיף נמי לא מיחייב, נ"ב דוגמתו סנהדרין נ"ד ב' כל דאיתי' בשוכב איתי' בנשכב וכל דליתי' בשוכב ליתי' בנשכב ע"ש וכריתות ו' ב' כל שישנו בסך ישנו בבל ייסך וכל שאינו בסך אינו בבל ייסך וע"ע תוס' ע"ז כ"ו ב' ד"ה אני שונה דכתבו והול"ל כל היכא דקרינא בי' לא תשיך קרי בי' לא תשוך כו'

נ"ח ב' תוד"ה ולמאן כ' דמקרא מלא דיבר הכתוב, נ"ב ל' הגמ' לעיל מ"ב ב' ואולם ל' התוס' כאן נ' דאין המכוון להך דלעיל רק להך דפסחים י"ד א' מקרא מלא דיבר הכתוב לא שנא חולין לא שנא תרומה כו' וכך כאן מקרא מלא דיבר הכתוב ל"ש ישראל ל"ש כהן

נ"ט א' אם שלא ילבש כו' ראב"י אומר כו': נ"ב ע' שו"ת מהר"י מינץ סי' האחרון

ס"א ב' תוד"ה ואימא כ' אין סברא דליתי מיעוטי למעוטי דבר שאינו הלה"מ, נ"ב נ' כוונתם דלא מיסתבר שיהי' הכתוב מוסב על הלמ"מ והטעם נ' דעניין הלמ"מ הוא שאין לו רמז במקרא רק נמסר בע"פ לבד כמבואר בהקדמת פימ"מ להרמב"ם וא"כ אילו הי' כוונת המקרא על ההלמ"מ שוב הרי הית' ההלכה רמוזה במקרא ואין זה מגדר הלמ"מ ודו"ק ואולם בתוס' מנחות ג' ב' כתבו ואין לחוש אי קאי קרא אהילכתא כו' ע"ש

ס"ב א' לאיתויי מס"ל דעכו"ם: נ"ב ע' מל"מ פי"א מנדרים וע' אריכות בשו"ת חיים שאל סי' ס'

שם לאתויי עכו"ם גדול כו' לאתויי ידים כו', נ"ב ע' תוס' דפי' לאתויי כמו למעוטי וע' שו"ת הרא"ש כלל ל"ה אות ה' מ"ש בכאן בשם מהר"ם מרוטנבורג ז"ל עש"ה כל הדיבור

ס"ג א' תוד"ה בעי כ' בתר טומאה אזלי' כו' או בתר ידיעה אזלי', נ"ב כעין זה פלוגתא דר"ש ורבנן הוריוח ג' א' ובכמה דוכתי אי בתר חטאה אזלי' או בתר ידיעה אזלי'

ס"ה א' וכמה שיעור תפיסה, נ"ב ע' ירושלמי סוטה פ"ט ה"ה מקום גיסתה ותפיסתה (של עגלה ערופה) הרי אלו אסורין וכמה היא תפיסתה ד' אמות (ובתוספתא שם פרק ט' איתא ארבעים) רבי אומר אומר אני שתפיסתה חמשים אמה וע' ברכות י"ח א' וסוטה מ"ג ב'

שם ב' הואיל ופתח בו הכתוב בטהרה תחלה, נ"ב דוגמתו סוטה מ"ח א' מימרא דאביי ונמצא עוד ל' זה הואיל ופתח בו הכתוב תחלה במנחות ס"א ב' ושם הוא מימרא דרבא ועוד שם ק"ד ב' תנא הואיל ופתח בו הכתוב תחלה וביומא ב' ב' אי חג המצות הואיל ופתח בו הכתוב תחלה ובר"ה ל"ב א' שבתון שבות שבו פתח הכתוב תחלה ובכריתות ג' ב' הואיל ופתח הכתוב בבעל אוב ובב"ק נ' א' זהו בור שפתח בו הכתוב תחלה ושם נ"ה א' הואיל ופתח בו הכתוב לטובה תחלה

ס"ו א' ש"ז של זב מטמא במשא כל מעל"ע ר' יוסי אומר יומו, נ"ב ופי' הקונטרס יומו בלבד תולין את הקרי בזיבה, מעין פלוגתא כזאת בנדה נ"ג ב' ראתה כתם ואח"כ ראתה דם תולה כתמה בראיית' מעל"ע דברי רבי רשבא"א יומו

שם דייק מלפנות ערב, נ"ב לפום פשטא דקרא קשיא מדוע תלי לי' בלפנות ערב ואולי לומר דאין בטבילה דין זריזין מקדימין לטבול מיד בבוקר אפי' למ"ד טבילה בזמנה מצוה וע"כ איחר הכתוב זמנו וכ' לפנות ערב לומר דרשאי' אפי' לכתחלה לאחר טבילתו עד לפנות ערב ומצאתי ברוקח סי' שע"ג וז"ל בעל קרי שטבל ולא הטיל מים כאילו לא טבל ולכשיטיל מים טמא ר' יוסי אומר בחולה ובזקן טמא בילד ובבריא טהור לכך אמר והי' לפנות ערב ירחץ במים דאי אפשר שלא ישתין קודם עכ"ל וע' סיפרי פ' תצא עה"כ והי' לפנות ערב וגו' וע' ביאורו בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רס"ד

שם רש"י ד"ה א"ל כ' כיון דמקבל עליו עול מצוה אין לך חולי גדול מזה, נ"ב דוגמתו ב"מ פ"ד א' בעי למיהדר לאתויי מאני' ולא מצי הדר וברש"י דמשקיבל עליו עול תורה תשש כחו: