גליוני הש"ס נשים פג

שם רש"י ד"ה ור' יוסי ברבי יהודה כ' שלא מצינו כו', נ"ב ע' שו"ת מהרי"ל סי' נ"א וע' שו"ת הרא"ש כלל ששה עשר אות א'

ל"א א' דילפי' תחלת הקדש מסוף הקדש, נ"ב ע' מנחות צ"ג א'

שם ב' בתורא דקרמינאי, נ"ב אבל לבישרא שחור עדיף מלבן ע' רש"י וע' מנחות ק"ז ב' שחור והביא לבן לבן והביא שחור לא יצא אע"ג דקטן והביא גדול יצא ומוכח קצת דשחור ולבן יש עדיפות בכל אחד על השני גם לבישרא דהא לגבוה לא איכפת בחרישה דאילו הי' שחור לבד עדיף הי' ראוי שיצא בלבן והביא שחור דהוי כקטן והביא גדול

ל"ד ב' שלא תטעה, נ"ב דוגמתו מנחות צ"ו א'

ל"ו א' רש"י ד"ה ונגע טבול יום במקצתן כ' דכיון דעריבי בחד מנא, נ"ב אינו מובן והוא לכאורה כעניין צירוף כלי המוזכר בחגיגה לעניין קדשים וע"ע פסחים מ"ח ב' אלא דשם צירוף הכלי לבד מחבר וכאן הם מעורבים בעצמותם ג"כ ויש כאן ב' דברים עירוב וצירוף כלי וז"ש דכיון דעריבי בחד מנא דתרוייהו בעי' לחבר ולחושבם כחד וע"ע פסחים נ"ב א' הכובש ג' כבשים בחבית אחת וע"ש ל' רש"י ד"ה על הראשון דכ' דכבשייהו משוי להו כחד ולהנ"ל י"ל דעירוב הכבישה וגם מה שהם בחבית אחת מחברם ומה גם בפירות שביעית דאיירי בהו התם דאית בהו קדושה ושייך בהו טפי ענין צירוף כלי כקדשים ור' יהושיע דהתם ס"ל דמהני הצירוף גם להקל ויתיישב בזה קישית תוס' שם ד"ה הכובש עש"ה ושוב ראיתי ברשב"א שבת דצ"א דכ' מהא דאמרינן הכא כו' שמעינן דאין אוכלין מקבלין טומאה בפחות מכביצה כו' והא דתני' בסיפרא מכל האוכל מלמד שהוא מטמא בכל שהוא יש מפרשים אותה בצירוף כלי כגון ההיא דתני' המקפה של תרומה והשום והשמן של חולין ונגע טבול יום במקצתן פסל את כולן עכ"ל

שם ב' תוד"ה הנח כ' ונראה מ"מ דאי מתרמי הכי דמודו דחייב, נ"ב אע"ג דאין זה דרך אכילה מ"מ כיון דאכלו אחשבי' וחייב מלקות, שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתקע"ו וע"ש שהאריך והעלה דדין חמץ כשאר איסורין ופטור בשלכ"א עש"ה

מ' א' ללקות באחת, נ"ב ע' תוספתא מכות פרק ד' בריתא ד' דמבואר שם דאין נזיר לוקה רק בב' שערות ונ' דמ"ש הח"צ בתשובה סי' פ"ו ולפי"ז בכל שאר איסורי תורה כגון התולש שער אחד בנזיר או בשבת או מוציא פחות מכשיעור אין בו איסור תורה כלל כו' כוונתו לתוספתא הנ"ל. דמצרכת ב' שערות ועכ"פ נ' דזכרון תוספתא זאת דהובאה גם בב"י יו"ד סי' קפ"א אטעיי' לאישתמוטי מיני' גמ' דכאן ובגוף דברי הח"צ הנ"ל ע' בליקוטים שבסוף שו"ת ח"צ אות י"א דכ' בפשיטות להיפוך דגם בכה"ג ח"ש אסור מה"ת

שם ובתער כו' אלא אימא כעין תער, נ"ב כזה לקמן נ"ז ב'

מ"ב א' רובו ככולו, נ"ב ע' כלל בזה בשו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' נ"ג וע' ס' בניין אריאל עה"ת ריש פ' קרח וע' רד"ק מלכים ב' פסוק י"ח ד"ה וישם חזאל פניו וגו' ע"ש דיש משם מקור מפורש להך דרובו ככולו

שם ב' יצא זה שהוא מחולל ועומד, נ"ב ע' שו"ת הר"י, מגא"ש סי' ק"כ

שם וטומאה בחיבורין דאורייתא כו', נ"ב ע' ל' טומאה בחיבורין בחולין ל"ה ב' ויש לו שם כוונה אחרת לגמרי

מ"ג ב' נקטע ראשו כו' נ"ב הא דנקט ראשו דווקא ע' שו"ת רדב"ז ח"ו סי' ב' אלפים רע"ב

שם תוד"ה לה כ' ומן הדין הל"ל יכול יטמא למתים אחרים כו', נ"ב עמ"ש בזה בבית האוצר ערך אחוה כלל נ' עפ"י דברי המהר"ל ז"ל בבאר הגולה עש"ה כל הכלל בארוכה וכעת נ' דספק זה מהו קורבה יותר גדולה אם אח ואחות או אב עם בנו ובתו הוא ספק איבעי' דגמ' מנחות ט"ו ב' שוחט את הכבש לאכול מחבירו למחר מהו חבירו כבש משמע כו' א"ד לחם משמע כו, והספק דמה שהוא חיבור לו יותר הנה יותר מתפרש עליו תיבת חבירו דהוא מל' חיבור וע"כ זהו הספק דהכבשים אין האחד פועל בהב' דאין הכבש מתיר כבש הב' ואיך שניהם פועלים יחד בהלחם דשניהם יחד מתירים הלחם וכל אחד חצי מתיר ע"ש ט"ז א' וע"כ זהו הספק מהו חיבור יותר אי מה שפועל בזולת והזולת מתפעל ממנו הם מחוברים יותר עי"ז הוא והזולת או מה שפועל בשוה עם דבר בזולת הוא מחובר יותר עם אותו דבר דבאופן הא' הלחם חיבור לו יותר ובאופן הב' הכבש הב' חיבור לו יותר וכמובן וכך כאן הספק אי האב הפועל בתולדתו והתולדה נפעלת ממנו הם יחד חיבור יותר כאופן הא' הנ"ל או ב' התולדות אח ואחות שמתפעלות בשוה מסבתם הפועלת בם הוא האב הם חיבור יותר וכאופן הב' הנ"ל דשם דב' הכבשים שפועלות בשוה במתפעל אחד הוא הלחם הם חיבור יותר אלא דשם השיווי בהפועלים הם הכבשים וכאן במתפעלים הם האח ואחות ואין חילוק בזה ודו"ק היטיב מאוד

מ"ד א' קרי בי' לא יעבור כו' ולא יעביר, נ"ב דוגמתו שבועות מ"ז ב' לא תנאף לא תנאיף, רש"י חולין פ"ג ב' ד"ה רבי אומר כו' קרי בי' לא תשחיטו, כ"מ ה' כלאים פ"י הל"א לא תלבש שעטנז קרי בי' לא תלביש ויש עוד דוגמות תמצאם מקובצים באתוון דאוריתא כלל כ' וע"ע פסחים קי"ח אי וכתי' לא תשא וגו' וקרי בי' לא תשיא

מ"ה ב' הי' נוטל שער ראש נזרו ומשלח תחת הדוד, נ"ב נזכר יומא ט"ז א'

מ"ו א' ואחר ישתה כו' אחר המעשים כולן, נ"ב דוגמא לזה סוטה י"ט ב' ואחר ישקה כו' לאחר כל מעשים כולן

שם אחר מעשה יחידי, נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' שצ"ח והי' לו להביא ג"כ גמ' דכאן ובדברי הריב"ש שם מפורש מ"ש אני במ"א דכל שהוא יותר מפעם אחד לא חשיב אקראי ועמ"ש בגליון יבמות כ"ד ב' בשם מהרי"ק

מ"ז א' יטמא נזיר שאין קדושתו קדושת עולם כו', נ"ב ל' הרוקח סי' שט"ו נזיר וכהן יטמא נזיר ואל יטמא כהן שכהן קדושתו מרחם וקדושתו לעולם וישראל נזיר אין קדושתו מרחם ואין קדושתו לעולם אלא קדושת שעה עכ"ל וע' ירושלמי כאן ובתיו"ט וע"ע בירושלמי כאן דאמר בטעם פלוגתת ר' אליעזר וחכמים וז"ל רבי חונא בשם רב יוסף אתיא דר"א כב"ש דב"ש אומרים תדיר ומקודש מקודש (כצ"ל ומ"ש בירושלמי "תדיר" הוא ט"ס) קודם כן ר' אליעזר אומר תדיר ומקודש מקודש קודם עכ"ל וכוונת הירושלמי דר"א שמותי בשיטת ב"ש דס"ל בברכות פ' אלו דברים דברכת היום קודם לברכת היין אף דברכת היין תדירה משום דברכת היום דבא בשביל קדושת היום עדיף טפי דמקודש קודם לתדיר וע"ש בברכות בבבלי וכך כאן נזיר דמקודש טפי דמביא קרבן כו' עדיף מכהן דקדושתו קדושת עולם ותדיר', כך הוא פי' הירושלמי והפני משה במחכת"ה לא חלי ולא מרגיש וכירושלמי זה הוא ממש גם בירושלמי יומא פ"ז ה"ב ר' חונה בשם ר' יוסף אתיא דר"א כב"ש כמה דב"ש אמר תדיר מקודש מקודש קודם כו' עש"ה בק"ע

שם תוד"ה וכן כ' שאם אף הראשון שב אינו חוזר לעבודתו שהרי שימש זה תחתיו כמה שנים, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות סי' ל"ט: