גליוני הש"ס נשים פא

ה' ב' מקצת היום ככולו, נ"ב ע' בעניין זה בשו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' נ"ד וסי' קפ"ו וע"ע ס' מאה קשיטה להר"מע ז"ל פרק י"ד וז"ל הדרן למילי דדינא (פי' דברים שהם מסטרא דדינא ע"ש פרק י"ג) שמקצתן ככולן כו' וכן בימי הסגרו של מצורע ובז' ימי האבל ול' לגיהוץ ולתספורת אמרי' מקצת יום ככלו בסוד אל תאמר אשלמה רע לא כן ימי המשתה דכתי' בהו מלא שבוע זאת וה"ה לתכשיטי כלה ל' יום שהם שלימים כלילי שבת ויומו כו' וגדולה מזו בקדושת שבתות ויו"ט שהיא צריכה תוספת לפני' ולאחרי' כו' עכ"ל ז"ל ומבואר מדבריו דבמילי דקדושה לא אמרי' מקצת היום ככולו וצ"ע מכאן דנזירות הוא קדושה אם לא שנאמר באתי רק למ"ד דנזיר חוטא הוי ע"כ מפאת היות בו גם עניין חטא יתכן מחמתו היות מקצת היום ככולו ומשא"כ למ"ד דנזיר אינו חוטא כלל והוא קדושה לבד בלי עניין חטא כלל לא נאמר באמת במניין נזירות דין מקצת היום ככולו וצ"ע

ז' א' וליהוי כל פרסא כו' א"ר פפא באתרא דלא מני פרסי, נ"ב קצת דוגמא לזה ב"ב קס"ה ב' ואימא פריטי א"ר פפא באתרא דלא סגי פריטי דכספא

שם למה לך אקשויי כולי האי, נ"ב דוגמתו ב"ב קס"א ב' למה לך כולי האי

ח' א' שספק נזירות להקל, נ"ב ע' שו"ת מהר"ם פדווה סי' ע"א דן בטעמא דספק נזירות להקל מפאת שיש בנזירות חיוב קרבן וכדי שלא יביא חולין לעזרה והאידנא נמי דליכא קרבן ג"כ דינו להקל דמחר יבנה ביהמ"ק ויבוא הדבר לידי קלקול דהא בשני דר' יהודה נמי לא הביאו קרבן והוא לא חלק ולא הזכיר היות דברי' הלכתא למשיחא עכ"ד ע"ש ויש לדון בזה הרבה ואכ"מ

שם ב' טריגון שלש, נ"ב ע' פירש"י והיינו דבל' יון "טרי" הוא שלש וע' מועד קטן י"ג ב' טרגיס חדא לתלת (וכ"ה ברש"י ברכות ל"ז א' ד"ה טרגיס] והיינו ג"כ מל' "טרי גיס'' שנחלק לג' צדדים וחלקים וע' ירושלמי ב"ב פרק יו"ד הלכה א' עם טרייא קונטא ע"ש בפני משה דתיבת "טרייא" פירושו שלשה והוא כמו "טרי"

י"א א' ואמרה הריני נזירה ממנו, נ"ב ע' שו"ת מהרי"ט סי' כ'

שם תוד"ה דהוי מתנה כו' כ' וא"ת ותיפוק לי' כו', נ"ב ע' גליון הגרע"א ז"ל דכ' לא ידעתי כו' והניח בצ"ע ולענ"ד כוונת התוס' במ"ש תיפוק לי' פשוט דכוונתם להקשות דמדוע אמר דווקא במתנה ע"מ שאהא שותה יין כו' דתנאו בטל ומטעמא דמתנה עמש"ב תיפוק לי' דאפי' הי' מתנה תנאי דעלמא לא עמש"ב ג"כ הרי הי' ראוי לתנאו ליבטל משום דא"א לקיים ע"י שליח וז"פ

י"ב א' אמר רבא ומודה ר"י באשה שאין לה בת כו', נ"ב בשאלתות פ' חיי איתא אי הכי (פי' א"ה דאין לה בת ולא שום קרובה משאר הקרובות) מאי למימרא אידך אצטריכא לי' ואעפ"י שהית' לה אחות ונתגרשה לאחר מיכן כו'

י"ג א' הפילה אשתו כו', נ"ב ע' שו"ת חוט המשולש טור א' סי' כ"ו ושו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רפ"ה

שם תוד"ה והפילה כ' דהשתא יש הוכחה גדולה מדהאי בר קיימא כו', נ"ב ע' יו"ד סי' שע"ד סעיף ט' עש"ה בט"ז וש"ך וחידוש שלא הביאו הך דכאן

שם ב' חדא מגו חדא קא מיבעיא לי', נ"ב כזה תמורה ט' ב' וע"ע דמיונו נדרים ו' ב', זבחים ז' א'

שם תוד"ה הריני נזיר כשיהי' לי בן כ' הני ק' יום עולים לנזירות דבנו וגם למאה יום דנפשי' כו', נ"ב ע' מה שדן מזה בשלטי הגבורים הבועות פרק ג' דף רצ"ה ע"א מדפי הרי"ף לעניין מי שקיבל עליו תענית מ' יום רצופים ואירע בהן מתעניות שחייבו חכמים דעולים לו גם לנדרו ע"ש אריכות בזה ואולם יש לחלק בין כאן דשניהם נזירות מקובלים מן האדם לבד משא"כ שם דהנדר רק מקובל ממנו והתענית שחייבו חכמים הוא חיוב בעצם לכן י"ל דאין התענית מתחשב רק אל העצם לא אל המקרה שקיבל הוא דמה שבמקרה בטל אל מה שבעצם ואין נחשב כלל במקום העצם ואין התענית מתייחס גם אל מה שבמקרה אם יש בו חיוב עצמיי ודו"ק היטיב וע"ש שנדבר שם מחילוק זה אך לא כהסברתנו הנ"ל עש"ה וע' נימוקי יוסף שעל הרי"ף נדרים פרק ב' (דף ד' ע"ב מדפי הרי"ף) שכ' דאם אסר יוה"כ על עצמו בנדר ואמר על יום אחר הרי יום זה עלי כיוה"כ לא חשבי' לי' דבר הנדור אלא דבר האסור דהואיל ואיסור יוה"כ מה"ת אין איסור נדרו חשוב לגבי איסור תורה עכ"ל והוא ג"כ סברא הנ"ל דאם דנין על היום מהו אם נדור או אסור אין לחושבו גם נדור דאיסור נדר המקובל מן האדם אין נחשב במקום איסור תורה שהוא עצמיי ולכן נחשב היום רק אסור לבד אף דיש בו גם איסור הנדר באמת מ"מ כאשר דנין על עצם היום מהו כו' נחשב רק אסור לא נדור דאין מתייחס אחר הנדר המקריי אם יש שם איסור עצמיי ולכן המתפיס בו כמתפיס בדבר האסור לבד דאינו חל וא"ה ה"נ י"ל דאין עולה לכאן ולכאן מסברא הנ"ל ואולם מדברי הנימוקי יוסף עצמם ז"ל שם מתבאר דזהו רק באיסור תורה אבל נדר עם איסור דרבנן אין הנדר מתבטל וחלה התפסה עלי' ע"ש ואולי הטעם כמ"ש האחרונים והארכתי בכ"ד דאיסורים דרבנן ג"כ אינם עצמיים ורק אל האדם דבריהם נאמרים אבל אינו על עצמיות החפצים והזמנים ולכן אין הנדר מתבטל דלא שייך עוד סברא הנ"ל שיש לו להתבטל אל מה שבעצם ובאתי רק להעיר

י"ד א' הכא לא אפשר לאיתשולי, נ"ב כזה מכות כ"ב א' דנזיר שמשון ליתא בשאלה וע' תוס' לעיל ד' א' ד"ה מה בין וחידוש שהביאו גמ' דמכות ולא הביאו גמ' דכאן וע' שו"ת חות יאיר סי' ט"ו אריכות בטעם הדבר דאין שאלה לנזירות שמשון וגם פלפול בסוגי' דכאן

שם תוד"ה אמר כמשה בז' באדר מהו כ' דכבר נסתלק לגלח כו', נ"ב יש להוסיף עפ"י תוספתא במכלתין פרק ד' דמבואר שם במי שנזר ב' נזירות ונטמא אחרי הבאת קרבנות הראשונה עד שלא גילח ר' אליעזר אומר צריך להביא קרבן טומאה ר' יוסי אומר א"צ מפני שיצא מכלל ראשונה ולכלל שני' לא בא עכ"ל התוספתא הרי דבב' נזירות בזאח"ז יש הפסק ביניהם משעת הבאת קרבנות הראשונה עד שעת תגלחתה דבשעה ההוא ליתניהו לא לראשונה ולא לשני' וא"כ כיון דיש הפסק ביניהם ואינם בתכיפות זאח"ז לא שייך לומר דחדא נזירות אריכתא הוא

י"ט א' והזיר והביא אימתי הזיר בזמן שהביא, נ"ב ע' גליון הגרע"א ז"ל ודוגמתו עוד ע"ז ז' ב' אשפוך לפניו שיחי בזמן שצרתי לפניו אגיד כו' אימתי תפלה לעני וגו' בזמן שלפני ד' ישפוך שיחו וע"ע ברכות מ"ט א' אימתי בונה ירושלים ד' בזמן שנדחי ישראל יכנס וע' מה שהארכתי בגליון כריתות ה' ב' וכבר קצרה היריעה שם מהכיל וע"ע רש"י עה"ת ויקרא א' פסוק ט"ו ומלק וגו' והקטיר וגו' ונמצא דמו וגו' וברש"י ופשוטו של מקרא מסורס הוא ומלק והקטיר וקודם הקטרה ונמצה דמו כבר וע"ע יומא נ"ט א' אמר קרא וטהרו וקדשו ע"ש דמפרש דקדשו כבר לפני הטהרה וע"ע דוגמא שבת פ"ח א' דכתיב קיימו וקיבלו כו' ע"ש דמפרש ג"כ וקיבלו כבר לפני הקיימו וע' תוס' חגיגה י"ג ב' ד"ה שלא יאמרו דכ' דהך דכל המיצר לישראל נעשה ראש הכוונה דכבר נעשה ראש קודם שמיצר וע"ע נדה מ"ח א' בשלמא לר"מ היינו דכתי' שדים נכונו ושערך צמח