גליוני הש"ס נשים פ

נזיר

ב' א' בגליון הש"ס להגרע"א ז"ל הביא בשם היד מלאכי דפי' נזיר אינו מרש"י, נ"ב וע' לקמן מ"ה ב' בפירוש ד"ה או שולקן דכ' שאינו מבושל יפה ובהגהות הב"ח שם כ' לפרש דאינו מבושל יפה מחמת שהוא מבושל יותר מדאי וע' בפירש"י בנדרים ריש דף מ"ט עכ"ל וכוונתו דבנדרים מ"ט א' ברש"י ד"ה שלוק כ' מבושל יותר מדאי וא"כ מ"ש כאן שאינו מבושל יפה ע"כ כוונתו שאין יפה וטוב לאכילה או שאין יפה והדר במראהו מפאת בישולו יותר מדאי דהבישול יותר מדאי מקלקל טעמו או מראיתו ואולם לא הי' צריך ז"ל לזה כלל דאחרי דפי' נזיר אינו מרש"י א"כ הא אין כאן קושי' כלל דדעת המפרש לנזיר חולק באמת ארש"י וס"ל דשליקה היא פחות מבישול ומ"ש שאינו מבושל יפה הוא כפשוטו שאינו מבושל כל צרכו ואדרבה מדברי הפי' הנ"ל דדף מ"ה ע"ב ראי' לזה דפי' נזיר אינו מרש"י וע"ע ראי' לזה מלקמן ל"ו א' בפירוש ד"ה והוינן בה אמאי פסול במקום מגעו דכ' הא אין טומאת אוכלין בפחות מכביצה וזה שלא כדעת רש"י בכל מקום דלקבל טומאה לא בעי' כביצה וע' לקמן ס"ה א' תוד"ה מצא פרט למצוי שהביאו בשם הרשב"ם מש"ש בפירוש וכן שם ד"ה אחד הביאו בשם רשב"ם דהלל"מ היא וכן בפי' שם כ' דהכי הוא דגמירי ע"ש וא"כ משמע ג"כ דאין הפי' מרש"י דאל"כ עדיפא ה"ל לתוס' לאתויי זה בשם רש"י ולא הוי שבקי מרש"י ולהביאו בשם הרשב"ם וע"כ דאין הפי' מרש"י רק או מרשב"ם וע"ש בפי' בראש העמוד ד"ה וצריך שהביא פירושו על בבא בתרא ומשמע קצת דהוא הרשב"ם שחיבר פירוש ב"ב וצל"ע בזה בב"ב ק"א ב' ברשב"ם אם דבריו שם משתוים עם הכתוב כאן בפי'] או שהוא מאחד משאר הראשונים וע"ע תוס' לקמן נ"א ב' ד"ה וסכיא נשא דהביאו פירש"י אהך דשלקו במי טבריא דהוא באופן אחר ממה שהוא בפי' המפרש שם עש"ה

שם ב' קמ"ל, נ"ב פי' קמ"ל דזה חשוב פיו ולבו שוין ולא בא להוציא מסברת המהו דתימא לומר דלא בעי' פיו ולבו שוין וכמ"ש התוס' וע' דמיונות לזה בשו"ת חות יאיר סי' ס קס"ו

שם תוד"ה ואמאי כ' מידי דהוי מתענה תענית חלום כו', נ"ב ע' דמיונות לזה בשו"ת חות יאיר סי' רל"ו והיו רשומים אצלי כבר ב"ה מלבד מה שהביא מש"ס מ"ק דאין דבריו מובנים דכיון דק"ו דאוריתא וחינוך הבית דוחה יוה"כ מדוע הוצרכו כפרה ואטו בכל עדל"ת יוצרך כפרה על דחיית הל"ת וכן ק' על מש"ש בהא דפ"נ דוחה שבת דצריך כפרה ובמחכת"ה לא מיסתבר כלל לענ"ד ובזכרוני שבשו"ת בניין ציון דיבר מזה ולא הביא דברי החות יאיר הנ"ל

ג' ב' לאסור יין מצוה כיין רשות, נ"ב ע' גליון הגרע"א ז"ל ציין לעיין בתוס' שבועות כ"ה א' ד"ה חומר ועש"ה בתוס' וע"ע שו"ת הרשב"א ח"ד סי' ק"ט דכ' דטעמא דנדרים חלין ע"ד מצוה ולא שבועות משום דנדר אסר חפצא אנפשי' אעפ"י שהוא משועבד למצוה מ"מ אין מאכילין לאדם דבר האסור לו וכדאמרי' גבי הנאת תשמישך עלי אע"ג דמשועבד לה חל נדרא עלי' לפי שאין מאכילין כו' וזהו ההפרש שיש בין נדר לשבועה שהשבועה הוא שאוסר נפשו על המצוה ואינו בדין שתחול שבועתו דהא מה"ת משועבד לה וכדאמרי' גבי קונם שאני משמשך כו' וכ' שם עוד דהטעם בנדרים ובנזירות אחד מה שהם חלים על המצוה דכאן וכאן אוסר החפץ על עצמו ואין מאכילין לאדם דבר האסור לו כו' וכ' עוד ומ"מ יש לו עוד גמגום כו' שא"כ למה הוצרך לרבותינו מיין ושכר והלא כבר הקישן לנדרים דכתי' נדר נזיר להזיר ויש לי לומר שאילו לא ריבה אותו הכתוב בפירוש הייתי אומר שאינו מוקש לדבר זה לפי שהנזיר באוסר (אולי צ"ל כאוסר וכן להלן בדבריו) עצמו על החפץ ולא באוסר החפץ על עצמו שהריני נזיר אמר ולא אמר יין עלי ולפיכך הוצרך הכתוב לרבות בפירוש ולעשות יין מצוה כיין רשות ומ"מ כאן גלה לך הכתוב דאף בנזירות אומרין שהוא חל ע"ד מצוה כנדרים ואף הוא באוסר היין על עצמו עכ"ל וכוונתו דלפי האמת דגילה לן קרא דנזירות חל ע"ד מצוה אית לן למימר דגם איסור נזירות חלותו על החפץ לאסור החפץ על האדם והיינו טעמא דקרא דחל ע"ד מצוה ועש"ה עוד בשאר דברי התשובה

ד' א' הרי מושבע כו', נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' י"א י"ב י"ג י"ד וע' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תרפ"ח עש"ה וע' ס' הפרדס לרש"י ה' שבת סי' קי"ב דלכתחלה יקדש הנזיר על הפת מיהו אם מיהר וקידש על היין נתחייב לשתות וצריך לשתות היין לצאת י"ח קידוש ע"ש וק' להבין דהא כיון דמקדשין על הפת לכתחלה א"כ הרי אין היין מצוה מחויבת ומדוע לא יחול נזירות עליו ואי בשביל שמיהר וקידש וחוששין שלא תהא ברכתו לבטלה א"כ לאו דווקא בקידוש רק נזיר שבירך על יין בפה"ג תמיד יתחייב לשתותו וצ"ל כוונתו דכיון דהקידוש בעצמותו מחויב והוא באחד מב' פנים או בפת או ביין ע"כ במה שמקדש הוא הוא חיוב העצמותי וע"כ כיון שמיהר וקידש על היין נעשה היין מצוה העצמותית ואין הנזירות מבטלתו ודוגמתו כתבתי בלקח טוב כלל י"א דאין ראי' מהך דייבום דיבמות כ' דגם עשה שאין מעכבת דחי ל"ת דשאני התם דכיון שאחד משניהם או יבום או חליצה הוא חיוב עצמותי המעכב ע"כ מה שהוא עושה או יבום או חליצה הוא הוא החיוב העצמותי המעכב ושפיר דוחה ל"ת עש"ה ושוב מצאתי בשו"ת רדב"ז ח"א סי' נ"ו דכ' בייבום וחליצה גופיהו שאם נשבע שלא לייבם או שלא לחלוץ לא חשיב נשבע לבטל את המצוה והשבועה חלה כיון שאפשר לקיים המצוה באידך וע"ש דדן בזה ולא ברירא לי' כל כך עש"ה ונזכרתי דכן הוא בש"ע יו"ד סי' רל"ט סעי' ז' בשם שו"ת הרא"ש והוא שם כלל י"א אות ו' עש"ה וע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' ר"פ כ' ג"כ כן עש"ה וע' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' ק' דמתבאר משם כדברינו דכיון דאחת מהם מוכרח לעשות חשוב נשבע לבטל את המצוה אפי' בנשבע לבטל אחת מהן עש"ה וע"ע ס' נחלת שבעה סי' כ"ב אות א' ומש"ש ועוד קשיא לי טובא על הגאון מהר"ם פדואה כו' ומש"ש בד"ה שוב מצאתי בתשובת מהר"י בי רב כו' עש"ה ועמ"ש בגליון פסחים ד' א'

שם אלא כו' שבועה שאשתה כו', נ"ב ע' תוספתא במכלתין פ"ד דיין לא הותר מכללו אצל מצוה כו' כיצד נזיר ששתה יין של תרומה ויין של מע"ש שבועה שאשתה יין ושתה ה"ז חייב כו' וע"ע סיפרי נשא פיסקא כ"ג דמבואר שם ג"כ דרשא הנ"ל מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין רשות ונקט שם יין של מע"ש לבד עש"ה ובחידושי הארכתי בזה

שם הריני כשמשן נ"ב ע' שו"ת הרדב"ז ח"א סי' מ"ב דמי שאמר הריני נזיר בנזירות שמשום [שהי' ע"ה וסבור שהשם שמשום] לא הוי נזיר דשמשום אינו לא יד ולא כינוי ע"ש וע' ירושלמי כאן וע"ש סי' תק"ו חידוש האומר הריני נזיר שמשון עשרים שנה הוי נזיר שמשון לעולם עש"ה דדן אותו מאומר הריני נזיר יום אחד דהוי נזיר שלשים ולענ"ד יש לחלק טובא דשם תרוייהו קדושת זמן נינהו משא"כ נזירות שמשון דעצם הקדושה נצחית לכן כשמקבל קדושה זמניית ה"ל כמקבל קדושה אחרת לגמרי ודו"ק היטיב ובעניין האומר שמשום ע"ע שם ח"ג סי' תתקפ"ג

שם תוד"ה מה כ' וא"ת שאלה איכא ביניהו כו' וי"ל מילתא דליתא בנזירות לא קתני כו', נ"ב ע' כקושי' זו ותירוצה בתוס' יומא נ' ב' ד"ה חומר: