גליוני הש"ס נשים עט

איכא מ"ד דהיינו מדעתו ואפי' שלא בפניו וזה ג"כ מעין הנ"ל דמה שהוא מדעתו מיקרי בראייתו דל' בפניו הוי כל' ראי' ע' יומא מ"ב א' ושחט אותה לפניו שיהא זר שוחט ואלעזר רואה וע' תוס' יבמות ק"ג א' ד"ה והחולצת דבפניו הוי כמו לעיניו ע"ש וע' ריטב"א שעל הרי"ף במכלתין פרק ט' דף ל' ע"א מדפי הרי"ף ד"ה ובירושלמי אמר מש"ש מסתברא דכל שידע חבירו בנדרו בוודאי עפ"י עדים כנודע בפניו דמי כו' וע' לעיל ע"ב ב' בר"ן ד"ה בעי רמי בר חמי דאפי' לאיבעי' דאין בעל מפר בלא שמיעה דושמע אשה דווקא מ"מ די בידיעה ע"ש והיינו ג"כ דהידיעה נחשבת כמו החוש דהוא שמיעה והוא כעין הנ"ל דהידיעה מיקרי' ראי' חוש הראות וע' שבועות ל"ד א'

צ' א' אמר רבא מאן חכים כו', נ"ב כעין זה חולין דף קי"ב ע"א, גליון הגרע"א ז"ל וכמוהו עוד יבמות קי"ג א' וע"ז ע"י ב'

שם ולמי שאשאל עליו כו', נ"ב לעניין הנשבע שלא לעשות דבר פלוני ונשבע עוד שלא לשאול על שבועה זאת ע' בש"ע יו"ד וע' שו"ת הר"י מגא"ש סי' ע"ח עש"ה וע' שו"ת מהר"י ברונא סי' רנ"ד וסי' רנ"ה וע"ע שם סי' רמ"ד מש"ש בטעם דיעה הסוברת דאין חכם יכול להתיר נדר אשה נשואה שהקים לה בעלה דהוא משום דכל הנודרת על דעת בעלה היא נו כו' ושמא הויא כאילו נדרה בהדיא שלא להתיר על פי חכם כ"א על פי בעל עש"ה וצ"ע דמה בכך הרי אפי' נדרה בהדיא כך הרי חכם יכול להתיר נדר זה תחלה שנדרה שלא לשאול לחכם ואח"כ יתיר לה גוף הנדר

שם ב' תביא ראי' לדברי', נ"ב ע' שו"ת חיים שאל (ח"ב סי' מ"ח באונס שאומר שראה שזינתה אשתו אי אמרי' שויא כו' כיון דמשועבד לה ע"ש ומ"ש הר"ן כאן דאפקעינהו כו' הביא שם בשם אבי הבנין אריאל ז"ל דזה הי' כוונת דוד שאמר לאורי' רד לביתך כו' כי כשירצה לבוא אל בת שבע הרי תאמר היא לו שנבעלה מדוד והוא לא יאמינה כפי הדין שא"צ להאמינה ונימא אפקעינהו ותעשה פנוי' למפרע וינצל דוד מעון א"א למפרע וע"ש שהחיד"א ז"ל דחה זה וע"ש עוד קושי' בשם הגאון ר' אברהם ברודא ז"ל עמ"ש הר"ן דאפקעינהו דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן אכתי אם תתן עיני' באחר אפשר לה שתאמר טמאה אני לך וגם תאמר נטולה אני מן היהודים דמעתה ממ"נ תיאסר דאי נימא מפאת אומרה טמאה כו' אפקעינהו א"כ הרי היא פנוי' ושוב א"א לו להפר חלקו וע"ש עוד קושי' בשם הגאון מה"ו יהונתן ז"ל עמ"ש הרא"ש כאן דהא דנאמנת באומרת גירשתני היינו משום דאם הוא שקר הרי כשתינשא תהי' כל ימי' באיסור ולזה לא חשודה ורק באומרת טמאה אני דמבקשת גט ורוצה לינשא בהיתיר חיישי' שמא עיני' כו' והקשה ע"ז דגם באומרת טמאה אני תהי' נאמנת לעניין זה שיתחייב ליתן לה גט על תנאי דאם האמת שהיא טמאה יהי' גט ואם לאו לא יהי' גט עש"ה וע' ס' מכתב לדוד אות י"א אריכות בסוגי' דכאן וגם בקושי' הנ"ל דתאמר טמאה כו' וגם נטולה כו' עש"ה וע"ע שו"ת הרא"ש כלל ל"ה אות ד' עש"ה וע"ע שו"ת מהר"ם פאדווה סי' ל"ד לעניין אמרה טמאה אני לך דאמרי' תביא ראי' כו' ואינה נאמנת אם גירשה הבעל ועדיין עמדה בדברי' אז אסור להחזיר' ואם החזיר' תצא וע"ש והנה בעניין בעל שאומר שראה שזינתה אשתו כ' כל הראשונים דדינו כאומרת טמאה אני לך דתביא ראי' לדברי' ולא מהני שויא נפשה חד"א להאסר דה"נ כן הוא עתה בבעל משום חדר"ג ואולם מצאתי בשו"ת חוט המשולש [שעם התשב"ץ] טור הראשון סי' ו' כ' בפשיטות להיפוך דאמרי' בבעל שויא כו' ע"ש שלא הזכיר כלום מדברי הראשונים שכתבו להיפוך וע"ע מ"ש בסוגי' דכאן בשו"ת ח"צ סי' ק"נ

שם אנא הא חזינא כו', נ"ב ע' שו"ת הר"י מגא"ש סי' קכ"ט עש"ה וע' כתובות ב' א'

שם ר"ן אבל תולה נדרו בימים כו', נ"ב כ"כ הר"ן גם בתשובותיו סי' נ' דמחוסר זמן לאו חסרון מיקרי וחשוב חל הנדר והביא שם גמ' נזיר ס"ד ב' ופסחים צ' ב' שמשא ממילא ערבא ולא חשיב הערב שמש חסרון וע"ע גיטין כ"ט ב' כיון דלבתר תלתין יומין מצי מגרש כשליח שניתן לגירושין הוא וכזה מצינו עוד בכמה דוכתי דחסרון זמן לא חשיב חסרון ואולם ל' הרמב"ן שבת כ"ד ב' ד"ה מנה"מ וז"ל וע"כ א"א לקיים את שתיהן מיקרי אעפ"י שאפשר למחר שכל שמחוסר זמן כמחוסר הכל דמי כו' עכ"ל

צ"א א' ומש"ה משקרא, נ"ב בשאלתות פ' תולדות דהא דתנן במשנה אחרונה יעשו דרך בקשה לאו משום דלא מהימנא אלא משום דלא מיפקדה כו' ואע"ג דלא אשניין בדוכתי' הכי לפום דאקשיין שניין ולעולם מסקנא הכי עכ"ל כוונתו דמסקנא הוא הכי לפי סוגי' דיבמות ס"פ הבע"י עש"ה בשאלתות וע"ש ביבמות בתוס' ורי"ף וראשונים

שם תוספות ד"ה לאחרים כ' דהוי איסור כולל מגו דאיתחל בתשמיש בעל, נ"ב בס' נדפס מחדש שו"ת מנחה קטנה סי' י"ד הביא קושי' בשם הגאון הקדוש מהר"ש מקאמינקא ז"ל דא"כ מאי בעי בנזיר כ"א ב' אי בעל מיגז גייז או מיעקר עקר ליפשוט לי' ממתני' דתנן יפר חלקו ומשמשתו ותהא נטולה מן היהודים ואי איתא דמיעקר עקר אמאי תהא נטולה כו' הא כל חלות נדרה איהודים הוא רק משום כולל דבעל וא"כ כיון דבעל מיעקר עקר ואגמ"ל שלא חל הנדר על הבעל מעולם א"כ האיסור על היהודים ממילא בטל משום אאחע"א ע"ש

שם ב' אהלויי, נ"ב תיבה זאת בב"מ פ"א וע"ש ברש"י: