גליוני הש"ס נשים עז

שם בתשובה בזה וכעת ראיתי בשו"ת הר"י מגא"ש סי' ע"ח שהנשבע שבועה ונשבע עוד שלא יהי' לו בה חרטה ולא היתיר אין שבועתו השני' קיימת לפי שאמתות שבועתו זאת אמנם היא לומר שלא יתחלף לו רצון וזה אינו בידו וחשיבא שבועת שוא וחייב עלי' מלקות ואינה שבועת ביטוי שתהא צריכה התרה כו' ע"ש וע' שו"ת תשב"ץ ח"כ סי' נ"ג לעניין נשבע שלא יתחרט עש"ה ודבריו צ"ע משו"ת הר"י מגאש הנ"ל וע"ע בעניין נשבע לגרש בשו"ת חוט המשולש טור ג' סי' ל"ה

ס"ט א' נשאלין על ההקם, נ"ב ה"מ בהיקם דבעל אבל בהיקם דאחר כגון הנודר ע"מ שירצה פלוני ושמע אותו פלוני ונתרצה אז א"א שישאול אותו פלוני על התרצותו לבטל הנדר, שו"ת הרא"ש כלל י' אות ג' ע"ש הטעם וי"ל עוד טעם דבעל יש לו נפקותא בדבר דהן דברים שבינו לבינה הן נדרי עינוי נפש הוא הפסד לבעל אם אשתו מתענית ומשא"כ אחר אחרי שגילה דעתו אין לו עוד שייכות בדבר וה"ל כאכלה כולה דאין נשאלין עלי' או כתרומה הבאה ליד כהן דא"א עוד לתורם לישאל דאיננו עוד בעלים של הדבר ואין שאלה אלא בבעלים של הדבר וע"כ רק הבעל נחשב תמיד בעלים בנדרי אשתו דאשתו כגופו ויש לו נפקותא בנדרי' הן בדברים שבינו לבינה והן בעינוי נפש ומשא"כ אחר אחרי שגילה דעתו איננו עוד בעל הדבר כלל ולא שייך בי' שאלה ולפי"ז יש לעיין ג"כ באב אם יכול לישאל על הקמתו דאב נמי לכאורה כי אחר דמיא ונהי דיש לו רשות להפר או להקם מגזה"כ מ"מ אחרי שהיקם כי אחר דמי וא"א לו לשאול עוד וע' ירושלמי כתובות פי"ג ה"ב אי אב כאחר דמי לעניין אשה שהלך בעלה למדה"י ועמד אחר ופירנס את אשתו עש"ה ואינו עניין לכאן

ע"א א' איבעיא להו גירושין כשתיקה דמיא או כהקמה דמיא, נ"ב ע' תוס' סוטה י"ח ב' ד"ה מהו בשם הירושלמי גירוש כמי שמוחל כו' עש"ה דלכאורה הוא אותו הספק בעצמו דהסברא שם דכיון דיודע דלאחר גירושין לא יוכל להשקותה ה"ל הגירושין מחילה וא"כ ה"נ כיון דיודע דאחר גירושין לא יוכל להפר ראוי להחשב הגירושין הקמה ודו"ק

ע"ב ב' דרך תלמידי חכמים כו', נ"ב ה"ה דראוי לכל אדם לעשות כן אלא דאורחא לצורבא מרבנן להדורי כדאמר בגמ' וע' ס' בכור שור שבת קי"ד א' ד"ה המקפיד על חלוקו עש"ה וכזה מצינו עוד בכמה דוכתי ע' ברכות מ"ג ב' דחשיב פסיעה גסה בין דברים שגנאי לת"ח דאף דאסור לכל אדם כמבואר בשבת קי"ג ב' וכי בחול מי הותרה וע' שבת ק"מ ב' דחשיב מילי טובא בבר בי רב וכלהו שייכי בכל אדם כמו בבר בי רב עש"ה וכן בסוכה מ"ט ב' צורבא מרבנן דלא נפיש לי' חמרא כו' וזה שייך ג"כ בכל אדם ואפי' עונת ת"ח משבת לשבת דכתובות ס"ב ב' מצינו זה ג"כ בשאר אדם ע' שם ס"ד ב' ואוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת ובגמ' שם ס"ה ב' ס"ל לר' אשי דמאי אוכלת תשמיש ואף דלא הוזכר ת"ח במשנה וע' עוד יבמות מ"ד א' עצה טובה קמ"ל כי היכי דנמטיי' עונה בחודש ע"ש וכן מוכח מתקנת אכילת שום בע"ש דתיקן עזרא דמשמע דהוא לכל אדם ע' ב"ק פ"ב א' ולעיל ס"ג ב' במשנה ואולם בתוס' קידושין מ' ב' ד"ה ויש אומרים דקדקו מדאמר אין שבח לתלמיד לאכול בשוק דלאחר אין קפידא ע"ש

ע"ג ב' כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת, נ"ב ע' ר"ן וע' ריטב"א שעל הרי"ף ריש פרקין ד"ה מת הבעל נתרוקנה רשות לאב דכ' דמה דכתי' קרא דבעל מיפר היינו דאשמעי' קרא דהך דכל הנודרת כו' לא חשיב דברים שבלב אלא אומדנא דמוכח אי נמי אתא קרא וחדית דאפי' אשה שפירשה שאינה נודרת על דעת בעלה בטלה דעתה אצל כל אדם ואין פי' ולבה שוין והבעל מפר כדינו ע"ש וע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' ש"י תוך התשובה שכ' שהנשואה הנודרת תחת בעלה אעפ"י שאמרה בפירוש שאינה נודרת ע"ד בעלה אפ"ה בעלה מיפר לה שהתורה נתנה אותה ברשות הבעל לכל נדר כו' מפני שהרוב כך דעתן ורובן על דעת כן הן נודרות כו' ע"ש וזו סברא אחרת מסברת הריטב"א דסברת הריטב"א דאפי' אומרת בפירוש שאין נודרת על דעתו מ"מ אמרי' דאין פי' ולבה שוין בזה ועדיין בלבה נדרה על דעתו אעפ"י שבפי' אמרה להיפוך ומש"ה מיפר ואילו סברת הרשב"א דבמפרשת באמת אין נודרת על דעתו ורק דכיון דהרוב נודרות על דעת בעליהן לכן מאותו טעם נתנה תורה כל הנשים ברשות בעליהן לעניין הפרה ואפי' מפרשת וע' תוס' נדה מ"ו ב' ד"ה כדר' פנחס ועמ"ש בבית האוצר ערך איב"ע קרא כלל קמ"ח

שם ר"ן ד"ה וחכ"א כ' היינו ר' יהושיע דהוא בר פלוגתי' דר"א בכל דוכתי, נ"ב ראי' לזה ממשנה מנחות ע"ח ב' רא"א קידש וחכ"א לא קידש ובגמ' שם מייתי ברייתא רא"א קידש ר' יהושיע אומר לא קידש וע' כלים פי"ז מ"א כל כלי בעלי בתים שיעורן כרמונים ר' אליעזר אומר במה שהן קופות הגננים שעורן באגודות של ירק כו' ר' יהושיע אומר כולן כרמונים ובר"ש ד"ה כולן כרמונים, אתא לאשמעי' דמאן תנא קמא ר' יהושיע עכ"ל וא"כ משמע דסתם בר פלוגתא דר' אליעזר אינו ר' יהושיע דווקא מדהוצרך להשמיענו את"ק דר' אליעזר דהוא ר' יהושיע ואולם הר"ש כ' שם עוד פי' אחר בזה ע"ש

ע"ד א' אין היבמה גמורה ליבם כשם שהארוסה גמורה לאישה, נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' קט"ז וסי' קי"ז ומש"ש בסי' קט"ז דשומרת יבם אשת המת מיקריא ולא אשת החי הנה לפי צד הספק שנסתפקתי באתוון דאוריתא דשומרת יבם אין בה עניין אישות כלל לא למת ולא לחי והוא כאלמנה דעלמא ואיסורה לשוק איסור גרידא הוא לא מפאת אישות צ"ל דהא דכתי' לא תהי' אשת המת החוצה וגו' הכוונה אשת המת שהית' כבר בחייו ע' גיטין מ"ב א' ומש"ש בגליון וא"כ גם אשת המת לא מיקריא ועמ"ש בגליון יבמות ק"ב ק'

שם ב' בלשון הזה אמר בן עזאי חבל עליך בן עזאי שלא שימשת את ר"ע, נ"ב דוגמתו חולין ע"א א' ובלשון הזה אמר לי חבל על בן עזאי שלא שימש את ר' ישמעאל

ע"ה ב' מה הוא דלא חיילין כו', נ"ב מכאן משמע להדיא שא"א לו לאדם להתנות ולומר שמה שידור בעתיד יחול בשעתו וכל אימת שירצה יתבטל רק אפשר לו להתנות שלא יחול כלל אבל כל שחל א"א שיתבטל ע"י רצונו ואף שקדם לו תנאי על כך דה"ל מיחל נדרי עצמו ע' ר"ן ורא"ש וע' שו"ת הרא"ש כלל י' אות ג' שהאריך בזה וחידוש שלא הביא כלל ראי' מגמ' דכאן שמפורש כאן כן וע"ע שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רי"ב עש"ה

ע"ו ב' רש"י ד"ה נדרה בלילי שבת כ' כלילי שבת ויומו, נ"ב כוונתו למשנה נדה ל"ו ב' וע"ע ל' זה כלילי שבת ויומו בירושלמי ברכות פ"ד ה"ג והובא ברא"ש תענית פ"ק סי' י"ז ועמ"ש בגליון חולין פ"ג ב'

ע"ז ב' ר"ג סבר כו', נ"ב בשאלתות פ' ויצא ר"ג שבר אין פותחין בחרטה (פי' ובעי פתח) וחכם הוא דעקר נידרא וה"ל כדינא ור"נ סבר פותחין בחרטה ולא הוי כדינא דהתרת החכם לשון חכמים מרפא בעלמא הוא וכדר' יוחנן דאמר (בגיטין פ"ג ב') אין חכם מתיר כלום אלא בחרטה (ע"ש בגיטין דאמר היכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר ופריך הרי נדרים דנודר אוסר וחכם מתיר ומשני הא"ר יוחנן אין חכם מתיר כלום אלא בחרטה) וכיון דהוא מיחרט ל"ל אצטרוכי לחכם משום דלשון חכמים מרפא הילכך לא דמי לדינא כו' עכ"ל בקצת שינוי ותורף