גליוני הש"ס נשים עו

שנשחטה אמה כו' ונתערבה באחרות כו' וע' ס' קרבן חגיגה סי' פ"ה ושו"ת חות יאיר סי' קל"ג

נ"ט א' דלא מצי מיתשל עלה, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות סי' קמ"ד דכ' דרק בלי הסכמת הכהן לא מצי מיתשל עלה כיון דכבר ממונו של כהן הוא אבל אם ירצה כהן בעלים נשאלין עליו ע"ש ופ' שו"ת חות יאיר סי' קכ"ט וסי' ק"ל וע"ש בסופו שכ' ועוד צל"ע אם יועיל התרה גבי קרבן באומר הרי זו דתיכף הוי בבי גזא דרחמנא וכתרומה המסורה לכהן עכ"ל וחידוש שנעלמו ממנו דברי הש"ך בחו"מ סי' רנ"ה והם נודעים וגוף הקושי' קדומה בשו"ת הרשב"א ח"ב סי' צ"ב וסי' קכ"ד עש"ה ברשב"א מש"ש בזה וע"ע בשו"ת חות יאיר שם סי' קל"א מ"ש בסוגי' דכאן וע"ע שו"ת משפטים ישרים סי' פ"ו וע"ע שו"ת הרא"ש כלל י"ב אות ב' דיש שם משמעות דהנודר לצדקה מהני שאלת הבעלים אף לאחר שבא המעות ליד עני ע"ש והוא כסברת הר"א ממיץ המובא בפי' הרא"ש כאן ודע דסברת הנוב"י בהא דלא מהני שאלה בתרומה הבאה ליד כהן משום דלא מהימנינן לי' שמתחרט להוציא ממון מכהן יש לו סעד משו"ת תשב"ץ ח"א סי' קנ"ה דכ' ולעניין האונס שאמרת כו' עש"ה כל הדיבור ומה שהביא משם הרשב"א בתשובה ותורף דבריו דנאמן הנודר לומר שהי' אנוס בנדרו דלעניין איסורין אדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים דאל"כ איך נדר ניתר בשאלה שמא משקר הוא בחרטה ואין מתחרט וע"כ משום דאדם נאמן על עצמו באיסורין וכנ"ל עכת"ד ולפי"ז לעניין להוציא ממון מכהן דלא שייך הך דאדם נאמן על עצמו שפיר לא מהימנינן לי' לומר שמתחרט וז"פ

שם מצוה לאיתשולי עליהן, נ"ב יל"ע דכיון דמצוה לאיתשולי אם מברכין עלי' כעל כל המצוות דאפי' אמצוה דרבנן מברכין ואי מברכי' יל"ע ג"כ מי מברך אם הנשאל או החכם המתיר ולפמ"ש בגליון ברכות מ"ב א' בטעם מ"ש הראבי' דאין מברכין על מצות שריפת נותר דהואיל ובא ע"י עביר' דהותרה לא מברכינן עלי' ע"ש א"כ ה"נ הרי בא ע"י עבירת הנדר דכאילו בנה במה ואפי' אחר השאלה נשאר הנדר חטא כמבואר לקמן ע"ז ב' ועדיף מנותר דניתק לעשה ונתקנת העביר' ע"י השריפה ומצאתי בס' תניא רבתי סי' פ' וז"ל בעיוה"כ כו' באין יחפין לביהכ"נ ועומד החזן כו' ומתחיל כל נדרי כו' ויש נוהגין לברך קודם על מצות היתיר נדר ושבועה ויש אומרים שהיא ברכה לבטלה עכ"ל ובוודאי דמ"ש ויש נוהגין לברך כו' הוא לפי הדיעה דאמירת כל נדרי הוא היתיר נדרים שעברו דלדיעה דהוא תנאי על נדרים דלעתיד שיהיו בטילין לא שייך ברכה ע"ז דהוא תנאי בעלמא ואין בו עניין מצוה וגם לא שייך ל' הברכה היתיר נדר כו' וע"כ דהוא לפי הדיעה דהוא היתיר נדרים שעבר דהוא מצוה וכדאמרי' כאן דקונמות מצוה לאיתשולי עלייהו וא"כ ספק זה הוא מחלוקת הראשונים וע' מהרי"ק שורש נ"ב שכ' דהא דמצוה לאיתשולי כיון דהוא רק מחשש שמא יכשל בנדרו ע"כ הוא רק ספק מצוה כיון דאם יבא אליהו ויאמר שלא יכשל זה בנדרו לא הי' מצוה בשאלה עכ"ל עש"ה ולפ"ז ממילא אין מקום לברכה דלא מברכי' אספק מצוה ויש עוד לדון בזה טובא ואכ"מ להאריך

שם ב' והיתירא זרעי אינשי כו', נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' רכ"ד

ס' א' עד הפסח אסור עד שיגיע, נ"ב ע' ב"מ פ"ח ב' אי תנא עד שיפקסו ה"א עד דגמר לפיקסייהו ויש לחלק בכמה גווני

ס"ב א' עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכי' מאושר, נ"ב פי' הר"ן דזהו ראי' על היות סוף הכבוד לבוא וע' לעיל מ' א' ואושר בארץ שיהיו הכל מתכבדין בו

שם שרי לי' לאיניש לאודועי נפשי', נ"ב ע' פי' הרא"ש ד"ה באתרא דכ' כדי שלא יזלזלו בכבוד תורתו ויענשו ולפי"ז לאו דווקא שרי רק דצריך להודיע וע' פסחים פ"ו ב' אמר להו בעל השם אני ע"ש בח"א למהרש"א

שם פי' הרא"ש ד"ה שרו לו תגרא ברישא כ' כדי שלא אתבטל מלימודי, נ"ב ע' שו"ת הראנ"ח סי' ע'

שם ב' עבדא דנורא אנא, נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' א' ד"ה השגה י"א וי"ב

שם אבל אמר עד הגשם עד זמן גשמים קאמר, נ"ב ע' שו"ת מהרי"ט סי' נ"ח

ס"ד א' וחכמים אוסרין, נ"ב ע' אריכות בעניין אין פותחין בנולד בשו"ת ח"צ סי' מ"א

שם ב' מצורע דכתי' אל נא תהי כמת, נ"ב כזה חולין ז' ב'

שם ר"ן ד"ה ירושלמי כ' העניות מצוי', נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתקמ"ב מש"ש אבל בנדון זה כו' מלתא דשכיחא הוא שבני אדם מתמוטטין כו' וחידוש שלא הביא ירושלמי דכאן דמפורש בו כן וע"ע שו"ת חוט המשולש טור א' סי' מ"ג עש"ה

שם התהות מצוי', נ"ב ע' אריכות בשו"ת חיים שאל סי' י' וסי' י"א אי חזרה שיחזור אדם מדעתו חשיב שכיח או לא שכיח עש"ה וחידוש שלא העירו מכאן

ס"ה א' המודר כו'. נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' כ' דה"ה המקבל על עצמו נידוי בדבר לטובת חבירו שעשה עמו אין מתירין לו הנידוי אלא מדעת חבירו ע"ש

שם איתשיל אשבועתי', נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' קכ"ב דהקשה דלר' אסי דאמר לעיל כ"ב ב' דאין נזקקין לאלקי ישראל ק' דאיך איתשיל הרי כתי' אשר השביעו באלקי"ם חיים ותי' דהך דאין נזקקין דר' אסי הוא רק חומרא דרבנן ואח"כ הוא דתיקנוה עש"ה וצע"ק דהא בדבר המפורש להיתיר אין חכמים יכולים לאסור ואולם מאי דכתי' וגם במלך נבוכדנצר מרד לא חשיב מפורש דנשאל על שבועתו דהא יכול להיות דעבר בלא התרה ורק דכך האמת שנשאל אבל מפורש אינו וז"פ

שם ב' נימא כל דמעני לאו עלי נפיל כו',. נ"ב דוגמתו ב"מ קי"ג ד' ולימא לי' לאו עלי קרמית

שם כל הנופל כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"י מינץ סי' א' ועמ"ש על הגליון קידושין ח' ב' וע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תקמ"א

ס"ו א' והתירה ר' ישמעאל, נ"ב ע' שו"ת מהרי"ט סי' י"ט

שם פי' הרא"ש ד"ה פותחין לאדם כ' כגון אם נדר לגרש את אשתו, נ"ב בתשובה הארכתי לעניין נשבע לגרש אם לא חשיב גט מעושה הואיל והי' אנוס מכח השבועה ומקורו בשו"ת מהרי"ו סי' ק"צ והבאתי שם דברי הרא"ש אלה ופירשתים וע"ע בריטב"א שעל הרי"ף כאן דכ' ג"כ דאיירי בנשבע לגרש וע"ע שו"ת הרדב"ז ח"א סי' קס"א ושם ח"ג סי' תתקפ"ב עש"ה ושו"ת מהרי"ל סי' ק"א ומה שדנתי בתשובה דממ"נ אי חשיב גט מעושה הרי אין בידו לקיים שבועתו וה"ל שבועות שוא ולא חלה מצאתי ג"כ דעמד ע"ז בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ס"ח עש"ה ומצאתי עוד ל' נדר לגרש גם בתוספתא גיטין פרק ג' והנה מה שדנתי בתשובה שם כנ"ל דאי נימא דנשבע לגרש אז כשאין מגרש מרצונו רק מפני השבועה חשיב גט מעושה א"כ לעניין מה הית' השבועה שהרי לא ימול הגט אם לא ירצה ואי לומר דהשבועה הית' על הרצון עצמו שירצה לגרש יש לדון דרצון אינו בידו ואין שבועה חלה עליו והבאתי בזה תוס' זבחים ל"ד ב' ד"ה כל שבידו דהמיר דת לא חשיב בידו לחזור הואיל ואין דמתו לחזור ע"ש והארכתי