גליוני הש"ס נשים עה

על גאולת ישראל שתחיית המתים תלוי' בה לכן קבעום בברכת תחיית המתים ע"ש וצע"ק דלפי"ז לא הי' ראוי להיות הסדר סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים להפסיק ברופא בין סומך למתיר רק הי' ראוי להיות סומך נופלים ומתיר אסורים בהדדי ורופא חולים בתחלתם או בסופם וכמובן

שם ב' ר"ן ד"ה וחכ"א כ' דגזר ר"מ כו' וגזר נמי כו', נ"ב ע' בס' בנין אריאל בסופו קושי' בשם חתנו דא"כ אמאי פסקו הפוסקים כאן כר' יהודה הא קיי"ל הלכה כר"מ בגזירותיו

מ"ב א' לימא כו', נ"ב ע' ירושלמי פאה פ"ז ה"ז פלוגתא בנוטע כרם להקדש אם בבוא שביעית נפקע ההקדש עש"ה כולה סוגי'

מ"ג א' גזיר' לשאול משום להשאיל כו', נ"ב ע' מסורת הש"ס וע' שו"ת שבות יעקב חאו"ח סי' מ"א מש"ש והוא חששא רחוקה ונפלאת ע"ש והנה חששא כזאת בגמ' כאן ובפ"ק דע"ז

מ"ו א' וכופין את הנודר למכור את חלקו, נ"ב דוגמתו תוספתא דמאי פרק ג' תרומת חבר ותרומת ע"ה שנתערבה כופין את ע"ה למכור את חלקו

שם ב' וכמה תפיסת יד, נ"ב כעין זה עירובין פ"ה ב' היכי דמי תפיסת יד

מ"ז ב' ר"ן ד"ה הריני עליך חרם כ' שהפקירום כו' לכל ישראל, נ"ב צ"ל כוונתו אבור שבאמצע הדרך דאילו הר הבית והעזרות הקדש הס ושל גבוה הם ולאו דישראל נינהו וצ"ע באמת מה הוצרך לאשמיעי' דמותרים בהר הבית והעזרות פשיטא דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו על חבירו וע' בעל המאור סוף ביצה דכ' באמת בטעמא דהר הבית והעזרות דמתני' משום דמיקדש קדישי ואין יכול לאוסרן לפי שאין להם בעלים עכ"ל וצ"ע דפשיטא וכזה ק' פ"ק דיומא דמצריך קרא לפטור הר הבית והלשכות והעזרות ממזוזה וק' דתיפוק לי' דה"ל לגבי כהנים וכ"ג הדרים שם כבית שאולה ע' תוס' מנחות מ"ד א' ד"ה טלית ובחידושי הארכתי

מ"ח א, וביהכ"נ והתיבה והספרים, נ"ב ע' בשו"ת תשב"ץ ח"ב ס' קס"ג הערה דהא נדרו רק הנאה זה מזה וא"כ בבואו בביהכ"נ להתפלל או כשקורא בס"ת הרי אין נהנה מחלקו של חבירו דבר דמצוה הוא דקעבד ומלל"נ וע' ר"ה כ"ח א' דיברתי שם בזה בגליון ולפמש"ש ביישוב הערה זאת נסתלקה ראיית התשב"ץ שם מהך דכאן לנידון דידי' דשם מה שהעובר לפני התיבה מוציאם בתפלה בזה שוב שפיר אמרי' דמלל"נ דגוף התפלה שפיר הא מצוה היא ולאו ליהנות ניתנה ורק הביהכ"נ והספר דרשאין ליקח שכר מהם הוא דהוו הנאה השתרשות השכר עש"ה בתשב"ץ ובגליון ר"ה הנ"ל ותבין

שם ר"ן ד"ה מעשה לסתור כ' לא לסתור ממש כו', נ"ב ע' כזה ב"מ ק"ב ב' וע"ש בחידושי הר"ן ד"ה מעשה לסתור דהביא לדמיון ג"כ הך דכאן

שם ב' ואי הוי בר ברך כו' אמר להון ליקני הדין כו', נ"ב ע' ר"ן וע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' ר"ב עש"ה כל התשובה

מ"ט א' בביצה טורמיטא, נ"ב ע' פיה"מ להרמב"ם וע' שו"ת באר שבע סי' ל"ה

שם שנא' ויבשלו את הפסח וגו', נ"ב האחרונים האריכו בעניין צליי' אם הוא בכלל בישול בבב"ח ועוד בכ"ד וע' רוקח ה' יו"ט סי' ש"א וז"ל בה"א תבשיל אחד כו' אבל אנו עושין כר"א דאמר על האפוי ועל המבושל כו' ונ' תבשיל אחד ה"מ לבשל ולצלות ולהחם חמין דנקרא בישול אבל אפי' לא נקרא בישול ע"כ צריך פת אפוי עם התבשיל להניח עכ"ל

שם מלאך מותא אית לי' לדין בביתי', נ"ב כל' זה בחולין ז' ב'

שם ב' וכד מיכסי בי' הוה מברך ברוך שעטני מעיל, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות סי' ר"ח נסתפק אם ד"ז הלכה גם עכשיו דכשלובש הקאפ"ה צריך לברך שעטני מעיל

נ' א' נפוק כולי' עלמא לאפי', נ"ב כל' זה חולין צ"ה ב'

שם ב' אמר לה ידעת לי' כו' א"ל לבזויי' קאתית תיהוי ההיא איתתא בשמתא, נ"ב דוגמא לזה ע"ז כ"ו א' אמר להו ידעיתו לי' יהא רעוא דליהוו הנהו אינשי בשמתי'

שם רבי עבד לי' הלולא כו', נ"ב עמ"ש בביאור אגדה זו בשו"ת שבות יעקב סי' קפ"ב וראיתי שכבר נרשם בגליון הגרע"א ז"ל כאן אלא שכתוב ב' בטעות סי' קפ"ה וצ"ל קפ"ב

שם אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכ"ו, נ"ב ע' מסורת הש"ס ודוגמתו עוד סוטה י"ד א' אם ככה חסה תורה על עוברי רצונו ק"ו על עושי רצונו

נ"ב א' מותר ברוטב כו', נ"ב היינו רק מדין נדר אבל משום סחור סחור אסור כמו נזיר דאסור אפי' ליקרב לכרם מטעם זה, ע' שו"ת הלכות קטנות סי' רע"ח

שם ב' לקומא נמי קרי לי' קומא לחלבא, נ"ב ואף דלא קרינן לי' חלב רק קומא דחלבא מ"מ קומא דחלבא נמי חשיב כשם חלב וע"ע כזה ב"ק צ"ו א' השתא מיהת גובי דדיקלא מיקרי ע"ש דגובי דדיקלא הוי כשם דיקלא ולא חשיב שינוי מש"ה מה שנשתנה מדיקלא לגובי דדיקלא וע' ר"ן כאן וע' מה שהארכתי בגליון חולין קל"ט ב' בעניין שם לווי

נ"ד ב' ומותר בבשר דגים, נ"ב ע' ע"ז ל"ט ב' פלוגתא דרב ושמואל אם דגים הם בכלל בשר סתמא בלשון עש"ה

נ"ה א' מאי דכתי' וממדבר מתנה כו' כיון שעושה אדם את עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל כו', נ"ב כדרש זה סנהדרין מ"ט א', רש"י יומא ס"ז ב' ד"ה דכתי' במדבר

שם ב' הכל לפי הנודר כו', נ"ב ע' אריכות בשו"ת הרד"ך בית ל"ב חדר ג' וד' כו' אי מועלת האומדנא רק לפרש הכוונה או מועלת ג"כ להכניס דבר שאיננו בכלל הלשון כלל עש"ה וע' בזה גם בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ס"א עש"ה וע"ע שם סי' קס"ג עש"ה וע' שו"ת מהרי"ט סי' ש' וע' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' ת"ט וע' שו"ת עבודת הגרשוני סי ב' וע"ע שם סי' ג' עש"ה כל התשובה וע' שו"ת שבות יעקב חאו"ח סי' כ"ד עש"ה מש"ש ובר מן כל דין אף אי נימא דאינו נכלל במשמעות הלשון מ"מ לעניין נדרים אזלי' בתר כוונת הנודר כו'

נ"ו א' וחכ"א עליי' בכלל הבית, נ"ב ע' בגמ' כולה סוגיי' וע' תוס', ב"מ קי"ז א' ד"ה איפחית וע' ב"ב קמ"ד א' ייחד לו אביו בית ועליי' בית קנה עליי' לא קנה כו' ע"ש

שם ר"ן ד"ה בבית דכתיב כ' שהצבועים אינן מטמאין בבגדים, נ"ב נגעים פי"א מ"ג וכ"ה בת"כ הובא בתוס' שבת כ"ז א' ד"ה שכן וכ"ה בירושלמי כלאים פ"ט ה"א הובא בר"ש שם וע"ע רמב"ן שבת נ"ז ב' ד"ה ואין מטמאה בנגעים דכ' ושמעתי שיש מפרשים לפי שהוא ממיני צבעונים ואין בגד מטמא בנגעים אלא לבן כדאי' בת"כ עכ"ל וע"ע ר"ש כלים פי"ז מי"ג דהביא ג"כ מן הת"כ דבגדים צבועים אין מיטמאין בננעים וע' ס' קהלת יעקב למהר"י אלגאזי ז"ל חלק א' ערך "נדמה" עש"ה וע' ס' הפרדס לרש"י ה' ציצית סי' ל"ו

נ"ז ב' ר"ן ד"ה ורבו גדוליו כ' ונ"ל דעיקר ספיקי' אי אמרי' דגידולין כו', נ"ב ע' ערלה פ"א מ"א בר"ש מש"ש ואפי' צד התחתון למאכל כו' ע"ש

נ"ח א' כל דשיל"מ כו', נ"ב ע' יו"ד סוף סי' ט"ז בדין בהמה