גליוני הש"ס נשים עג

שם ר' אליעזר היא, נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' אלף מ"ב

שם ב' דקא מהני לי' פרוטה דר' יוסף, נ"ב ראיתי קושי' בספר יד אלעזר סי' ל"ד דמנ"ל דעשה דהשבת אביד' תפטור מצדקה הא כל דין עוסק במצוה דפטור ממצוה מק"ש הוא דילפי' בברכות י"א א' וק"ש הרי הוא רק עשה גרידא וא"כ מנ"ל לפטור מצדקה דאית בה ג"כ תרי לאוי לא תאמץ ולא תקפוץ וכמ"ש תוס' כתובות מ"ט ב' ד"ה אכפיי' עמש"ש בזה ולדידי הנה בפשיטות לק"מ דלאוי דלא תאמץ ולא תקפוץ שייכי רק היכא דמחויב מפאת המצוה לתת ומאמץ את לבבו וקופץ ידו לבל לקיים חיובו ומשא"כ בעוסק במצוה דפטור ממצות הנתינה מן הדין שוב אין כאן איסור אימוץ הלב וקפיצת היד כלל כיון דפטור מלתת ודו"ק ועוד נ' עפמ"ש היריאים סי' י"א וז"ל כתי' בפ' ואתחנן השמר לך פן תשכח את ד' אלקי"ך פי' שלא ישכח אדם מלקבל עליו עול מלכות שמים ולקרוא ק"ש בכל יום ולמ"ד ק"ש דרבנן יפרש שיזכור אדם תמיד את בוראו ואת מצוותיו ופן תשכח לאו הוא כדר' אילא דא"ר אילא כ"מ שנא' השמר פן ואל אינו אלא ל"ת עכ"ל ומתבאר מדבריו דיש גם בק"ש לאוי דהשמר פן וגו' ואפי' לתוס' עירובין צ"ו א' ד"ה השמר דהשמר דקו"ע לכ"ט עשה הוא ע"ש מ"מ י"ל דהיינו דווקא בפסח שם דכתי' ושמרת את החקה וגו' והכוונה שתשמור לעשות הפסח ע"כ הוא עשה ומשא"כ כאן דנאמרה השמיר' שלא לשכוח ע"כ זהו שפיר לאו ואזהרה מלשכוח כמו לא תשכח דעמלק ודו"ק וע' מנחות צ"ט ב' וע"ע בעניין הנאת פרוטה דר' יוסף אי מהני לגבי שואל לפטרו מאונסין היכא דיש למשאיל הנאת פרוטה דר' יוסף דאז אין כל הנאה של השואל בשו"ת משפטים ישרים סי' רס"ו

ל"ד ב' פי' הרא"ש ד"ה להורישה לבניו כ' וקמ"ל דחל עלי' הקדש דכיון דבידו לזכות בו כו', נ"ב ע' מעניין הואיל ובידו לזכות בעירובין ע"א א' רש"י ד"ה אעפ"י שלא החזיק דכ' הואיל והי' לו כח להחזיק בה מבעוד יום נמצאת רשות זו תלוי' ועומדת ולא הוי הותר למקצת שבת וע' שו"ת חות יאיר סי' פ"א האריך בזה אי זכות של בידו חשוב כזכוי וחידוש שלא העיר כלל מהך דכאן ודעירובין וע"ש בחות יאיר אריכות בכל עניין עומד להעשות אי כעשוי דמי ואיזה בידו מיחשיב מחוסר מעשה ואיזה לא

ל"ה א' מי מעל כו' למעול מקבל יכול דאמר היתירא בעית. איסורא לא בעיתי א"ל מקבל מעל לכשיוציא שכל המוציא מעות הקדש לחולין כסבור של חולין הוא מועל אף זה מועל, נ"ב דוגמתו ב"מ צ"ו ב' מי מעל כו' למעול בעל דהיתירא ניחא לי' דליקני איסורא לא ניחא לי' דליקני כו' אלא כו' בעל מעל לכשיוציא מידי דהוי אמוציא מעות הקדש לחולין

שם ר"ן ד"ה ירושלמי נדר מן הככר מהו לחמם כו', נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' אלף כ"ה וע"ש חידוש דהא דיש מעילה בקונמות היינו רק באומר קונם דהוא ל' קרבן ומש"ה אית בי' מעילה כקרבן אבל באומר הנאת דבר זה עלי הוי איסור גרידא ואין בו מעילה וצע"ק מיבמות פ"ח א' וע' רוקח ה' חלה סי' שנ"ט דכ' וז"ל חלת האור לחמם בה ישראל אינו אסור דבירושלמי לגבי נודר מן הככר בעי התם אם יכול לחמם בו ומסיק דמותר עכ"ל ואולי הי' לו גירסא אחרת בירושלמי וגוף מאי דמדמי לי' להך דירושלמי יש לדון בו דהי' נ' מסברא דרק לחמם ידיו בככר חם אין הדרך בכך וה"ל שלכה"נ ומש"ה איבעי לי' לירושלמי אבל לחמם ידיו וגופו אצל האור נ' וודאי מסברא דחשיב הנאה ואסור באיסורי הנאה ואם יהי' נדור מעצים יהי' אסור לחמם עצמו באור שריפתם וא"כ ה"ה בחלה הנשרפת ומחמם עצמו באורה ומטעם אחר יש לדון עוד כאן שריותא דחימום בחלה הנשרפת דאם שורפה מפני הטומאה נמצא שהכליון נצרך בלא"ה מפני מצוותו ונמצא שמה שהוא נהנה בשעת הכליון שוב איננו הנאה של כילוי רק הנאה גרידא כיון דהכליון איננו בשביל זה רק בשביל המצוה וה"ל כהך דמדליקין במבואות האפלים ברשות כהן והיינו משום דכיון דהמעשה נעשית בהכרח בלא"ה עבור הכהן נמצא שמה שהזר נהנה מאורו הנאה גרידא הוא ולא הנאה של כילוי דהכליון נצרך בלעדו עבור הכהן ולכן שרי דרק הנאה של כילוי אסרה תורה ובחידושי הארכתי בזה בעניין הנאת זר מתרומה טמאה בשעת שריפתה ולומר דהך דמדליקין במבואות כו' הטעם משום דמתחללת התרומה בהנאת הכהן וניתרת דכי היכי דשרי כה"ג בזאח"ז בכהן שסך שמן תרומה דבן בתו ישראל בא ומתעגל על גביו כו' ה"נ שרי בב"א דחילולו והיתירו והנאתו באין כאחד זה רחוק קצת ואילו הי' מקום לומד כן היו מתיישבים דברי תוס' גיטין מ"ב ב' ד"ה מעוכב דכ' דאיירי בח"ע וחב"ח ותמהו דבלא"ה הרי אסור בתרומה מפאת הצד חירות ועמש"ש בגליון ולהנ"ל כיון דגם חצי העבדות אוכל כאחד עמו וחצי העבדות אוכל בהיתיר ממילא מתחללת התרומה וה"ל היתיר גם לצד חירות וכנ"ל דגם בב"א אמרי כן אולם יוקשה ע"ז מפ' אלמנה לכ"ג דמבואר דעבד כהן שיש לזר חלק בו אסור בתרומה וכ"ה בירושלמי תרומות דאפי' אחד ממאה אוסר ובתוס' גיטין הנ"ל י"ל עוד דכוונת האיבעי' לדיעבד אי לוקה דאי נימא דמעוכב ג"ש אוכל א"כ הצד חירות הוא דעבר ואז א"א להלקותו שהרי יולקה גם צד העבדות והוא לא חטא כלום ושפחה חרופה למ"ד דהיא חצי' שפחה וחצי' ב"ח מאורסת לעבד עברי אף דרק חצי החירות מקודש מ"מ שם דגילתה תורה בהדיא דאסורה ולוקה א"כ לכולה הזהירה וחייבה תורה גם לצד העבדות וגזה"כ הוא ומשא"כ כאן בתרומה דלא שייך זה ודו"ק

שם ב' הני כהני שלוחי דידן או שלוחי דשמיא, נ"ב ע' ס' חידושי גור ארי' שבת ד' א' ד"ה וכי דכ' דהא דעשה דפסח דוחה עשה דהשלמה לא חשיב חטא כדי שיזכה חבירך דכיון שעל הכהן מוטל להקריב קרבן ישראל עבודה זאת שייכה אליו דהא אילו הי' הישראל כשר להקריב הוי דחי עשה דהשלמה בשביל עשה דפסח והכהן הוא שלוחו לכך בכל מה שאפשר לעשות התיר לו הכתוב דכבר הוא נדחה אצל הבעלים עצמן (דבהו החטא והזכות באדם אחד) והכהן במקום הבעלים הוא עכ"ל וכ"כ עוד בעירובין ל"ב ב' וז"ל שם נ' דכיון שהכהן מוטל עליו מן הדין להקריב קרבן ישראל והם שלוחי ישראל ולפיכך שפיר עובר עשה דהשלמה בשביל קרבן הישראל כי כשם שהישראל עליו מוטל להקריב פסח כך על הכהן להקריב קרבן אשר מחויב הישראל להקריב ולכך דוחה עשה דהשלמה עכ"ל ונ' דהא דכ' דהכהן הוא שליח הישראל הוא לאו דווקא דסברתו זאת הוא אפי' אי כהני שלוחי דשמיא דמ"מ כיון דהוא קרבן הישראל ואצלו הרי הותרה עשה דהשלמה אלא דא"א לו להקריב בעצמו מפאת זרות שלו וע"כ הוטלה ההקרבה על הכהנים ה"ל הכהן במקום הישראל ולא חשיב חטא באחד וזכות באחר ושוב ראיתי גם ברמב"ן בחידושיו שבת ד' א' דכ' ג"כ אהך דעשה דהשלמה דלא חשיב חטא כדי שיזכה חבירך וז"ל ואפשר לומר שאני כהנים דשלוחי ישראל שוינהו רחמנא והוא אינו יכול לזכות מעצמו עכ"ל

שם ר"ן ד"ה הכי גרס כ' לאו דווקא כר' יהודה כו', נ"ב צ"ע מגמ' נזיר כ"ד א' וע' אריכות בשו"ת חיים שאל' סי' ס"ט

ל"ו ו' אם הי' כהן כו', נ"ב ל' התוספתא פרק ב' הי' כה זורק עליו דם חטאתו ודם אשמו מפני דרכי שלום

שם לימא לי' שליחא שויתיך לתקוני ולא לעוותי, נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' אלף כ"ח דן מכאן דהעושה שליח לשחוט בהמתו ושחטה שליח לע"ז בשוגג דכסבור שאין בזה איסור אין