גליוני הש"ס נשים עב

דסנהדרין הנ"ל דלא משכחת הנאה מעובר רק באוקמא באפי זיקא אבל שאר תשמישין אם משמש בהאם אינו נהנה בזה מן העובר

ל"א א' והאיכא ישמעאל כו', נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' ל"ח וע' שאילת יעב"ץ סי' קמ"ד וע' שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' מ"ג

שם מתני' בזבינא דרמי כו', נ"ב מה שמתבאר מסוגיין דזבינא דרמי כו' הנאת מוכר ולא לוקח וחריפא להיפוך ושוה בשוה הנאת שניהם ועוד חילוקים בין יותר משויו כו' ע' בר"ן בעמוד ב' צע"ק ריש ע"ו דאסור לשאת ולתת עמהם במקח וממכר דאזיל ומודי והי' ראוי להיות חילוק בין חריפא לרמי כו' וקונה ביותר משויו כו' וצ"ל דאין תלוי שם במה שהוא הנאה בעצם דבכל פנים עכ"פ אזיל ומודי הואיל ובא לידו דבר חדש או מעות או חפץ ויל"ע עוד מפרקמטיא בחוה"מ דהי' ראוי להיות מותר למכור בזבינא דרמי או ביותר משויו וליקח בחריפא או בפחות משויו וע' שו"ת הרא"ש כלל כ"ג סי' ד' דמשמעות דבריו שם דגזרי' בכל מכר אטו מוכר בפחות וכן בכל מקח אטו מקח ביותר ע"ש וע' ר"ן לקמן מ"ג א' ד"ה אביי אמר גזיר' לשאול אטו להשאיל עש"ה וע' מה שציינתי שם בגליון משו"ת שבות יעקב וע"ע שו"ת הרשב"א ח"ד סי' פ"ו שכ' ואם תקשה ג"כ מפני מה אמרו (במוחרם) לא נשכר ולא נשכרין לו לימא לא יהנה מהנין לו (וכמש"ש הרשב"א בתשובה דכל הנאה אסורה) לא היא דאי אמר הכי ה"א דנשכר ונשכרין לו דפעמים הנאת השוכר היא ושוכרין אותו ופעמים הנאת פועל ונשכרין לו ולפיכך אמרו שאפי' נשכר ונשכרין לו אסור עכ"ל ומשמע דהיכא דנאמר איסור הנאה סתם אין בכללו כל כה"ג משום גזיר' ויש לדחות דמ"מ הי' מקום לטעות בכך ולכן ניחא לי' למיפרש לא נשכר כו' וחשיב לי' רבותא טפי וע' ב"ב קס"ז ב' במשנה כותבין שטר למוכר כו' והלוקח נותן שכר ע"ש דמבואר דמכירת שדה היא תמיד הנאת לוקח ואפי' במוכר שדהו מפני רעתה ע"ש קס"ח א' בגמ' וברשב"ם ד"ה מפני רעתה וע"ע ירושלמי דמאי פ"ב ה"ד דמוכר במדה דקה המוכר משתכר והמוכר במדה גסה הלוקח משתכר עש"ה וע"ע ש"ס ב"מ ס"ה ב' משכן לו בית כו' בשויהין מותר ומשמע דמכיר' בשיווי תמיד אינו הנאת לוקח מדלא חשיב רבית מה שמוכר דווקא לזה ולא לאחר ולא קמחלק בין זבינא חריפא ומציעא ורמי על אפי' ודו"ק וע"ע ב"מ קי"ב ב' דדן הש"ס בעניין שכירות פועל הנאת מי היא טפי אם של בעה"ב או של הפועל עש"ה וע"ע ש"ס ב"מ פ' ב' בההוא הנאה דקא שביק כ"ע כו' ע"ה וע' ש"ע יו"ד סי' ק"ס סעי' כ"ג וע' ר"ן ע"ז פ' ר' ישמעאל דף שנ"ד ע"ב מדפי הרי"ף ממ"ש ותמיהני דאי הנהו פירי דגינה רמי על אפה דעכו"ם היכי שרי כו' עש"ה מה שחלוק שם בזה עם הרמב"ן ז"ל

שם ב' מותר בערלי ישראל, נ"ב ע' ס' קרבן חגיגה סי' כ"ו דעבד ערל שפיר ערל מיקרי עש"ה וע"ע ס' באר יעקב חיו"ד סי' רי"ז דכ' דאם נדר ממולים אסור גס בעבד מהול כו' ע"ש וזה פשוט וודאי רק דלכאורה גם בעבד ערל הי' לו להיות מותר דגם עבד ישראל הוא דמחויב במצות כאשה אולם בגיטין כ"ג ב' מוכח דלא מיקרי ישראל ויש לדחות ויש להאריך בזה מכמה דוכתי ואכ"מ וע"ש עוד בס' באר יעקב חידוש דנודר מערלים אסור גם בישראל מומר לעכו"ם וכן במומר לערלות דמיחשבי ערלים ע"ש וצע"ק מפסחים צ"ו א' דמומר מותר בתרומה וע' יבמות ע"א א'

ל"ב א' גדולה מילה ששקולה כנגד כל המצוות כו', נ"ב ע' מכילתא שלהי פ' בא עה"כ כל בכור אדם בבניך תפדה וז"ל ריה"ג אומר הואיל ואמרה תורה פדה את בניך ולמד אח בנך תורה אם למדת על ת"ת שאם לא למדו אביו הוא מלמד לעצמו כך אם לא פדאו אביו הוא פודה א"ע לא אם אמרת בת"ת שהוא שקול כנגד הכל (כנגד כל המצוות) כו' מילה תוכיח שאינה שקולה כנגד הכל ואם לא מלו אביו הוא מל א"ע עכ"ל וצ"ע דדוחק לעשות פלוגתא בזה בין רבי לריה"ג וע' גיטין ס' ב' לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבע"פ שנא' כי על פי וגו' וי"ל דלא פליג אהך דרבי דכאן דתרתי ש"מ ודע דמצינו עוד דברים דשקולים כנגד כל מצוות שבתורה והם ע"ז וציצית ע' לעיל כ"ה א' וישיבת א"י ע' תוספתא ע"ז פרק ה' וכן בסיפרי ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רפ"ח וכן צדקה וגמילות חסדים ע' תוספתא פאה פרק ד' וע' ב"ב ט' א' וכן שמירת שבת בזכרוני מן המדרש דשקול כנגד כל מצוות שבתורה ויליף לי' מקרא דעד אנה מאנתם לשמור מצותי וגו' הנאמר על חילול שבת ואיני זוכר עתה מקום המדרש הזה ונזכרתי דהוא בירושלמי כאן ובברכות פ"ק הלכה ב' ע"ש וע"ע מהרי"ל ה' לולב דקמ"ט ע"א דכל המקיים מצות לולב כאילו קיים כל התורה ע"ש וכן הוא ברוקח סי' רי"ט דלולב שקול ככל התורה כולה ע"ש וע"ע רוקח סי' רצ"א כ' פסח במילוי פה סמך חת בגימ"ט תרי"ג עכ"ל משמע שר"ל ג"כ דפסח שקול כתרי"ג מצוות וע' חידושי רמב"ן יבמות ג' דכ' אהא דילפי' דעדל"ת מכלאים בציצית וז"ל הקשו בתוס' מה לציצית שכן שקולה כנגד כל המצוות ולי נראה דלא דייקינן הכי בשכרן של מצוות דהא לקמן דקס"ד למימר שאני לאוי דשבת דחמירי מסקי' דתנא גמר מינייהו ולא פריך ה"נ לא פרכינן וכ"ש הוא דלאו דשבת לדינא חמירי ועשה דציצית לא חמור אלא למתן שכרו ואי אתה יודע מתן שכרן של מצוות עכ"ל וע' סיפרי פ' שלח עה"כ וראיתם אותו וזכרתם וז"ל מגיד שכל המקיים מצות ציצית מעלה עליו הכתוב כאילו קיים כל המצוות והרי דברים ק"ו ומה מקיים מצות ציצית מעלים עליו כאילו מקיים כל המצוות ק"ו לכל מצוות שבתורה עכ"ל והוא לכאורה לגמרי היפוך הגמרא דידן והנה עפ"י הסיפרי מובן מאי דנאמר דין עדל"ת בכלאים בציצית דווקא וילפי' מיני' לכה"ת דאילו נאמר במצוה אחרת לא הי' אפשר ללמוד ציצית מיני' כיון דציצית קל מכלהו וכדמוכח מק"ו שעושה הסיפרי ודע דעפ"י דברי הרמב"ן יבמות הנ"ל יתיישב מה שיש להקשות ג"כ דמדוע שומר אבידה פטור מפרוטה דר' יוסף מטעם עוסק במצוה כו' הא עוסק במצוה דפטור ממצוה מק"ש הוא דילפי' וא"כ הא אין ללמוד רק אמצוה דומי' דק"ש ולא אצדקה דחמירא מינה דשקולה כנגד כל המצוות וכתוספתא פאה הנ"ל ואולם לרמב"ן הנ"ל ניחא דאין זה פירכא ויש לדבר עוד הרבה בזה ואין הגליון מספיק וע"ע שו"ת הלכות קטנות סי' נ"ד בדברי המני"ח שם ע"ש

שם ב' אבל משאיל לו חלוק וטבעת וטלית ונזמים, נ"ב צע"ק מדוע נקט חפצים אלו דווקא וא"ל דדיבר בהווה דחפצים אלו הדרך לשאול זה מזה דהא חשיב גם טבעת וביבמות ק"כ ב' דטבעת לא מושלי אינשי משום דחיישי לזיופא ולא חיישי' בטבעת לשאלה מש"ה אף דבשאר כלים חיישי' לשאלה ע"ש

ל"ג א' באומר הנאה המביאה לידי מאכלך עלי, נ"ב בשו"ת קטנות ח"ב סי' קס"ג כ' דהשולח מעות כסות וכלים למשלוח מנות בפורים יוצא י"ח אם יוכל המקבל למוכרם מיד ולקנות בהם צורך סעודה ודייק מכאן דהנאה המביאה לידי מאכל כמאכל דמי ע"ש ואין הראי' מכאן מובנת כלל דהא כאן איירי באומר בפירוש הנאה המביאה לידי מאכל אבל מנות דקרא דפירושו מיני מאכלים אין כולל דבר המביא לידי מאכלים

שם וטבעת לראות בה מהו, נ"ב דוגמא לזה ב"מ צ"ו א' שאלה לראות בה מהו וע"ש וע"ע דוגמא ב"ב קמ"ט א' יראה בהן מהו: