גליוני הש"ס נשים עא

שם אין נזקקין לאלק"י ישראל, נ"ב בחידושי הערותי דאולי הטעם מפאת דאם יתירו לו נמצא דלא הועילה שבועתו כלום דחכם עוקר מעיקרו וה"ל למפרע ממ"ש לבטלה ומובן בזה רש"י ד"ה חוץ מקונם אשתי דכ' לפי שאמרה תורה כו' והכוונה דכיון דלעשות שלום כו' אמרה תורה שמו שנכתב בקדושה ימחה כו' מש"ה משום שלום כו' לא איכפת לן נמי אי תיגלי מילתא למפרע דהוזכר ש"ש לבטלה וע' שו"ת הלכות קטנות סי' מ"ח ועוד שם סי' כ"ה וע"ע שם סי' קל"ט שמפריש מע"ר ומע"ש ונשאל על המע"ר ומפרישו שנית אי עבר אמלאתך ודמעך לא תאחר דנמצא המע"ש מופרש בהקדמה למע"ר וע"ע שם סי' ט"ו בנודר להתענות ונשאל אי יהיו ברכות ענינו למפרע ברכה לבטלה וע"ע שם סוף סי' קכ"ט

שם חוץ מקונם אשתי כו', נ"ב וברש"י לפי שאמרה תורה שמו שנכתב בקדושה ימחה כו', ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' קכ"א קכ"ב עש"ה

פ"ג א' ר"ן ד"ה והיתר נדרים כו', דמשמע הא במקום שיש חכם אין מתירין כו', נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' קכ"ט וע"ע ס' חידושי גור ארי' שבת מ"ו ב' אהא דאמר שם ת"ש נשאלין לנדרים של צורך השבת בשבת ואמאי לימא מי יימר דמזדקק לי' חכם התם אי לא מזדקק לי' חכם סגי לי' בג' הדיוטות הכא (גבי בכור) מי יימר דמזדקק לי' חכם ובס' חידושי גור ארי' שם כ' ואע"ג דגבי בכור נמי במקום שאין חכם ג' הדיוטות מתירים התם במקום שאין חכם אבל במקום שיש חכם אסור לג' הדיוטות להתיר הבכור ומי יימר דאין חכם שם שיתירו ג' הדיוטות הבכור כך יראה עכ"ל ז"ל ומוכח דס"ל דבנדר מותר לג' הדיוטות להתיר אפי' במקום שיש חכם וצ"ע מגמ' דבכורות המובאה בר"ן כאן

שם ב' יעמוד בר"ה כו', נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת מעיל צדקה סי' ב' ד"ה ועדיין חל עלינו כו' וע' שו"ת גאונים בתראי סי' ל"ב דכ' וצריך שיתנה דווקא על כל ביאה וביאה וע"ע שו"ת חוט המשולש טור ג' סי' ז' מש"ש ויש לי ספק בעניין זה אם צריך להתנות בכל שבת או אם די להתנות בשבת אחת לכל השנה כו' והביא ג"כ מהך דכאן עש"ה וע' שו"ת שבות יעקב סי' קכ"ז וע"ע שו"ת הלכות קטנות סי' פ"ח

שם איבעי' להו פליגי רבנן כו' ואת"ל פליגי הלכה כמותו כו', נ"ב כעין זה בב"מ דכ"ד ע"א, גליון הגרע"א והוא עוד ביבמות ק"ח א' ובשבת קל"ו א'

שם ר"ן ד"ה ולענין הלכה כ' ומיהו אמרו בתוספות כו', נ"ב ע' שו"ת חוט המשולש טור א' סי' מ"ג וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קע"ו דכל נדרי אינו מתיר אלא שבועות שגגות ע"ש

כ"ה א' אישתבע לי' דפרעתי', נ"ב גי' הר"ן דיהבית לי' זוזך וע' בארוכה יותר בזה בשו"ת הרשב"א ח"ד סי' ר"מ

שם אלא משה רבינו מילתא דלא טריחא נקט, נ"ב ע' חידושי הר"ן ב"מ ב' א' ד"ה שאין לו בה פחות מג' חלקים דכ' ואעפ"י שכל הנשבע על דעת ב"ד הוא נשבע מיהא שמעי' שאין סומכין על דעת ב"ד אלא במקום שא"א לישבע בלשון ברור אבל במקום שאפשר לפרש הדברים טפי עדיף דטפי מיסתפי איניש כשמזכירים לו צד השבועה שעובר בה משאילו הי' נשבע בסתם אעפ"י שעל דעת ב"ד הוא נשבע ועל דעתם הוא עובר עכ"ל וצע"ג מכאן

שם ב' שאני אוכל ושאני שותה כו', נ"ב ע' ר"ן וע' שו"ת מהרי"ט סי' י"ט

כ"ז א' או שחלה בנו, נ"ב ט' שו"ת תשב"ץ סי' א' ד"ה עוד יש אונס אחר דכ' דנהי דגם אונס דבן מיקרי אונס לעניין נדרי אונסין כו' מ"מ לעניין גט מעושה לא הוי מעושה רק כשהעישוי בגופו דעור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו אבל אונס דבנו אפי' הוציאו בנו להריגה אם לא יגרש אשתו וגרשה להציל בנו אם לא מסר מודעא גיטו גט ולא חשיב גט מעושה כיון שאין העישוי בגופו ע"ש ולעניין אם הנשבע או הנודר דבר לחולה נחשב נדרי אונסין דעשה רק לנחת רוח שלו שלא תיטרף דעתו ע' שו"ת שבות יעקב סי' קס"ח וע"ע שם ח"ב סי' פ"א וע"ע בזה אריכות בשו"ת רד"ך בית י"ז חדר יו"ד וע"ע אריכות בשו"ת עבודת הגרשוני סי' יו"ד

שם ב' רש"י ד"ה דילמא אונסא דמיגליא שאני כ' ומיבעי לי' לאסוקי אדעתי' ודילמא אסיק אדעתי' ואפ"ה לא התנה כו' נ"ב והוקפו תיבות "ודילמא אסיק אדעתי'" בתוך חצאי עיגול ולא ידעתי מי הקיפם והנה הובאו דברי רש"י אלה ככתבם וכלשונה בשו"ת חוט המשולש טור א' סי' כ"ח וכתב שם פירוש עליהם ע"ש וע"ע שם טור ב' סי' כ"ה דהביא ג"כ דברי רש"י אלה ופירשם ג"כ כבתשובה הקודמת ע"ש

כ"ח א' כיון דאמר יאסרו איתסרו כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך ס' תתקל"ח

שם באומר בלבו היום, נ"ב ע' שו"ת רד"ך בית י"ז חדר י' וע' שו"ת משפטים ישרים סי' קפ"ג וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ט' וע' שו"ת מהר"י ברונא סי' פ"ג וס' ק"כ

כ"ט א' קדוה"ג לא פקעה בכדי, נ"ב ע' ר"ש מע"ש פ"ה מ"א דדפמש"ש בשם בה"ג פקע קדושת נטע רבעי בשנה ה' מאיליו וקדושה דשם הוא קדוה"ג כיון דגם אחר הפדיון קודש ודו"ק

ל' א' תיפשוט כו', נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' אלף מ'

שם ר"ן ד"ה ואשה נמי כפדאוה אחרים כו' כ' אלא מכיון שהיא מסכמת לקידושי האיש היא מבטלת דעתה ורצונה ומשוי נפשה אצל הבעל כדבר של הפקר והבעל מכניסה לרשותו כו', נ"ב וודאי אין הכוונה דנעשית הפקר ממש דא"כ הי' גם אחר יכול לקדשה רק הכוונה דנעשית הפקר לגבי המקדש והוא זוכה בה וזה האמצעיות הוא שיש בקידושין שהיא נעשית תחלה כעניין הפקר לגבי דידי' לבד ואח"כ הוא זוכה בה ונעשית שלו ויש מעין דוגמא לזה בחידושי הר"ן ב"מ י"א א' ד"ה אלא הא קמ"ל כו' ע"ש שכ' י"ל דכל שלא היה כאן שכחה כלל לא שכחת ב"ה ולא שכחת פועליו א"א שתזכה לו שדהו כו' דהא ממונו הוא ורחמנא אפקרי' לכשישכחנו אבל הכא כיון ששכחוהו פועלים כבר נכנס בכלל שכחה דלעולם אינה שכחה עד שישכחנו בעה"ב ופועלים כדאיתא במס' פאה רפ"ו וכיון שנכנס לכלל שכחה הרי הוא כאילו יצא מרשותו של בעה"ב ועניים לא זכו לפי שעדיין לא נגמרה שכחה אז עד שישכח בעה"ב ולפיכך כשעומד בצד שדהו זכתה לו שדהו כזוכה מן הפקר עכ"ל וגם שם הרי אין נעשה ע"י שכחת אחד הפקר לכל דהא אין יכולים לזכות רק העניים ורק העניין ג"כ דע"י שכחת אחד דפועל או דבעה"ב הדבר יוצא מרשות בעלים ונעשה הפקר לגבי העניים וע"י שכחת הב' הס זוכים בה ונעשית שלהם והוא דוגמת האמצעיות דכאן דהאשה נעשית הפקר לגבי האיש והאיש זוכה בה ונעשית שלו ויש לדון בר"ן ב"מ הנ"ל, דמניין לנו דכיון דצריך ב' השכחות דפועלים ודבעה"ב לכן אחת מהן פועלת פעולה קצתית מיהת להוציא מרשות בעה"ב הא יש פלוגתא בכמו זה ביבמות ק"ד ב' ובכ"ד בב' דברים המתירין אי כל חד מינייהו פועל פעולה קצתית עכ"פ א"ד כ"ז שאין גם שניהם אין אחד מהם פועל כלום עש"ה ויש להאריך בזה מכ"ד ואכ"מ

שם ב' לאפוקי דגים ועוברים, נ"ב ע' סנהדרין פ"ה ב' דהוזכר שם הנאה מעובר דאוקמה לאשה עוברה באפי זיקא וע' שו"ת שבות יעקב סי' ע"ג והי' לו להביא מגמ' מפורשת