גליוני הש"ס נשים ע

וא"כ ע"כ דמה שהוא מצוה לישראל לא חשיב תו קולא מה שאסור לעכו"ם ולא להם כיון דישראל אדרבה חמורי מיני' בקצה השני דהוא מצוה להם וה"ז ממש כסברא הנ"ל וע"ע בענין שאלה אשבועה ואנדר בח"א מהרש"א יבמות ק"ט ב' ע"ש בשם היפה מראה שעמד ע"ז דאיך יתכן שיהיו שבועה ונדר מחולקים מקצה אל קצה שבזה השאלה מצוה ובזה איסור עש"ה והנה דוגמתו ישראל ועכו"ם בשביתה וכנ"ל וע' יומא פ"א א' מה למלאכה שכן נוהגת בשבתות וימים טובים תאמר בעינוי שאינו נוהג בשבתות וי"ט ולכאורה להנ"ל אין זה קולא בעינוי כיון דבשבת ויו"ט הוא ההיפוך דמצוה לאכול [לדיעות דעונג שבת דאוריתא] ואולם הא בורכא דזה רק בענין היום שייך לומר דאין יום השבת קיל מיוה"כ במה שאין חיוב עינוי בשבת כיון דיש בו חיוב היפוכיי לאכול אבל בעצם ענין העינוי דיוה"כ שפיר הוא קולא דמה שאין נוהג בשבת ואין מעדיף בעינוי מה שבשבת מצוה לאכול ואך כך יש לדון דכיון דבשבת ויו"ט מצוה לאכול א"כ הא לא שייך בהו עינוי כיון דהעינוי אסור ומדריגת היום אוסר העינוי וא"כ מה זו פירכא תאמר לעינוי שאין נוהג בשבתות כו' הא עינוי לא שייך בשבתות כו' [דרק אילו הי' מותר להתענות בשבת א"כ הא שייך ואז שפיר הוא קולא מה שאין חיוב להתענות בשבת ואין העינוי נוהג בשבת לחיוב ומשא"כ עתה דאסור באמת להתענות בשבת א"כ הא לא שייך עינוי בשבת לפי מדריגת היום וא"כ הא הו"ל פירכא ממילתא דלא שייך ודו"ק היטיב מאוד] ואולם כבר הארכתי בציונים לתורה דעושין פירכא גם ממילתא דלא שייך עש"ה

שם וחומר בנדרים מבשבועות כו', נ"ב ע' ס' הפרדס לרש"י בליקוטים שבסוף הספר (ד"ס ע"ב דפוס ווארשוא) ד"ה וששאלתם מי שנשבע שלא לעשות כו' וז"ל כך ראינו כי כל הנשבע שלא לעשות מצוה או שיעבור עביר' זו היא שבועת שוא שחייבין על זדונה מכות כו' אבל, בנדרים צד חומר דתני' חומר בנדרים מבשבועות כו' כגון האומר אם לא אעשה סוכה אני נותן זהב לצדקה אעפ"י שהוא עושה סוכה חייב לתת זהב לצדקה עכ"ל וצריך ביאור רב והיא שם אחת מתשובות רבינו האי גאון ורבינו שרירא גאון ע"ש

י"ח א' אם נשאל הראשונה שני' חלה עליו, נ"ב ע' שו"ת הרדב"ז ח"א סי' תקפ"א דאם נשאל על שניהם כאחת הותרו שניהן וגדולה מזו אם נשאל על השני' הותרה השני' והראשונה קיימת וע"ש עוד דאם נשבע על תנאי שאם ישאל ויתירו לו השבועה תחזור ותחול ואם ישאל עוד תחזור ותחול עוד עד לעולם מ"מ יכולין ג"כ להתיר השבועה ותנאי' כאחת ואינה חוזרת לחול עוד ע"ש אריכות וע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' קפ"א וע"ע שו"ת הר"ן סי' י"ז אותיות י"א י"ב י"ג

שם ר"ן ד"ה הב"ע הביא ירושלמי אבל אם הזכיר שבועה ואח"כ נדר הנדרים חלין על האיסורין, נ"ב עמ"ש בזה בשו"ת הרשב"א ח"ד סי' ס"ו וט"ע אריכות שם סי' ק"ט

שם ב' ופירושם להקל, נ"ב ע' שו"ת חוט המשולש טור א' סי' י"ג אותיות ג' ד'

כ' א אין נזקקין לו עד שינהוג כו', נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' קנ"ה דהנודר שלא תהי' פלונית אשתו ועבר ונשאה אין מתירין לו עד שיגרשנה ויפרוש ממנה כימים שהית' אשתו ע"ש וא"ש שיגרשנה ולא די בהפרשה בעלמא הוא הוספה מסברתו ואין לו ראי' ע"ז מכאן וע' יבמות ל"ו ב' ובתוס' וראשונים שם

שם בעבור תהי' יראתו על פניכם זו בושה, נ"ב יבמות ע"ק א'

שם ר"ן ד"ה ולעניין כ' אפ"ה כיון שאם אתה מעכבו באיסורו אתה מכשילו כו', נ"ב טעם הדבר דיש להתיר מכח זה הוא עפ"י גמ' קידושין כ"ב א' מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבילות, שו"ח תשב"ץ ח"ב סי' כ"א וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' פ"ת בסופו

שם ב' אינו מספר כו', נ"ב פי' משמש מטתו ודוגמתו כתובות י"ג א' ראוה מדברת כו' דמפרש לי' ר' אסי נבעלה ומאי מדברת לישנא מעליא וכן בסנהדרין ק"ז א' אפי' בשעת חליו של דוד קיים י"ח עונות שנא' יגעתי באנחתי אשחה בכל לילה וברש"י אפי' בשעת אנחתי אשחה בכל לילה עכ"ל ונ' ג"כ דמפרש אשחה מל' שיחה ודיבור והוא כינוי לתשמיש וע"ש ברש"י להלן דמפרש באופן אתר ולולי פירושו י"ל כנ"ל

שם מגלה טפח ומכסה טפח, נ"ב ע' פירושו בר"ן ודוגמתו בשבת ע"ד ב' שרי חד פש"ה ברש"י וע"ע סנהדרין נ"ח א' נשא אשה ובתה כונס אחת ומוציא אחת וע"כ הכוונה דאחת נשארת כנוסה לו ומוציא את השני' ע"ש פי' הב' ברש"י דאיירי בנשא גיורות וע' תוס' יבמות צ"ח ב' ד"ה נשא עש"ה דמוכרח דלפי' זה האי כונס על כרחך פירושו כנ"ל וע"ע מועד קטן י"ג ב' פותח אחת ונועל אחת ושם על כרחך הכוונה ג"כ דפותח אחת ואחת נשארת נעול עש"ה וע"ע עירובין פ"ט ב' פעמים שהדקה לאיסור ובתוד"ה ועשה כתבו ול' פעמים שהדקה לאיסור צריך ליישב דהדקה אינה עושה לא איסור ולא היתיר עכ"ל ע"ש דכוונת שהדקה לאיסור היינו ג"כ שנשאר האיסור דמעיקרא ואין הדקה מתרת עש"ה וע"ע ב"ב י"ב א' ותוס' שם ד"ה אטו דמה שאמרו משחרב ביממ"ק ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים וכן ניטל טעם ביאה וניתן לעוברי עביר' היינו דמה שמחכמים בו' לא ניטל קרינן לי' ניתן עש"ה וע"ע ב"ב פ"ו א' ומדכליו דמוכר ברשות לוקח לא קנה ע"ש הכוונה דלא קנה למוכר ואף דבמוכר לא שייך קנה שהרי הוא שלו ואך הכוונה שאין הכלים מחזיקים קניינו שיש לו בדבר עד עכשיו לעכב שלא יוקנה ללוקח והחזקת הקניין קרינן לי' קנה וע"ע יומא כ"ג א' כל ת"ח שאינו נוקם כו' ע"ש דהכוונה שאינו מוחה באחרים הנוקמים בעדו ומניחם לנקום ומה שמניח לנקום ומעמיד נקמתם ואינו מונעו קרינן לי' נוקם עש"ה ותבין וע"ע נדה ס"א ב' שלא הותרו בגדי צבעונין לאשה אלא להקל כו' ע"ש דמאי דלא נאסרו ונשארו בהיתירן קרינן לי' הותרו

שם בני שנואה, נ"ב קפידא זאת יש ג"כ אם היא שונאתו דאם היא שונאתו ממילא הוא ג"כ שונאה דכמים הפנים לפנים כדאמרי' ביבמות קי"ז א', שו"ת מהרי"ו סי' קפ"ו ע"ש

כ"א א' שניהם רוצין כו', נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתקי"א וע"ש שכ' דאפי' במעמיד דבריו כגון שאומר דעתי הי' בשעה שנדרתי שלא ליתן החפץ בפחות מד' כו' יכולין להתיר ע"י פתח שיאמרו לו אילו היית יודע שלא יתן אלא ב' כלום נדרת כו' ע"ש

שם ב' אומרים לו לאדם לב זה עליך, נ"ב ע' תוספתא במכלתין פרק ה' ריב"ב אומר אומרים לו אילו הי' לך לבזה היית נודר אם אמר לאו ה"ז מותר עכ"ל התוספתא ובעל תנא תוספאה פי' שם במנחת ביכורים בד"ה לבזה וז"ל לחרפה מה שנדר עכ"ל ובמחכת"ה טעה מאוד כי תיבת לבזה נכתבת בתוספתא בטעות וצריכה להחלק והיא ב' תיבות לב זה והוא כהך דכאן

כ"ב א' הנודר כאילו בנה במה, נ"ב ע' ר"ן דהביא מירושלמי דחטא הנדר הוא במה שאוסר על עצמו דבר המותר ומצער עצמו וע"ע ירושלמי ע"ז פ"א ה"ט דמבואר שם ג"כ כן ואין לא אכיל הוא חטא על נפשי' ע"ש בפני משה

שם ב' אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם כו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קפ"ב: