גליוני הש"ס נשים סח

סנהדרין כ"ד א' במשנה דור לי בחיי ראשך וברש"י דור לי ל' שבועה

שם והלא מושבע ועומד כו', נ"ב הא דק' דהא אין מושבע ועומד על פרק זה דייקא ע' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' ק' בסוף התשובה ד"ה עוד אני אומר כו'

שם נידוהו בחלום כו', נ"ב בשאלתות פ' מקץ יש שם כמה דברי חידוש בזה ומש"ש והוא דגמירי אבות ומדות אין מבואר אם כונתו שהמתירים צריך שיהיו גמירי כו' או שהרואים בחלום שנידוהו צריך שיהיו גמירי כו' ומ"ש מדות ג"כ אין מבואר אם כונתו משניות מס' מדות או מדות שהתורה נדרשת בהן או כונתו מדות של דרך ארץ בעלמא שידעו מדות אנושיות היינו שהמתירים [או הרואים ויותר מסתבר לפי"ז דקאי אמתירים] יהיו אנשי דרך ארץ מיהת בכל פנים אם אינם בעלי תנו הילכתא וע' קידושין מ' ב' במשנה

שם ר"ן ד"ה ולא כו' שהיא חלה לגבי בל יחל, נ"ב ע' גליון הגרע"א ז"ל וע' אריכות בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתנ"ט וע' הג"א בהג"ה ראשונה שבפ' שבועת העדות

שם ב' בעל מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קס"ג עש"ה

שם ושמתא אפי' באתרא דרבי' כו', נ"ב ל' השאלתות פ' מקץ ולמשרא שמתא דחלמא אפי' לכנופי נמי ואפי' במקום הרב שפיר דמי מ"ט דלא לישתהי בשמתי' עכ"ל וצ"ע במ"ש שמתא דחלמא דמוכח דאתי לאפוקי שמתא דעלמא ואילו הטעם שנותן דלא לישתהי בשמתי' הרי זה הטעם שייך בכל שמתא ויש ליישב וק"ל

שם אין גיהנם לעוה"ב אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה צדיקים מתרפאין בה כו', נ"ב ע' ב"מ פ"ג ב' תני ר' יוסף כו' תזרח השמש יאספון כו' תזרח השמש לצדיקים (לעוה"ב, רש"י) ויאספון רשעים לגיהנם כו'

שם ר"ן ד"ה בעל מהו שיעשה שליח כו' כ' דחיישי' שמתוך שנדרי אשתו קשין עליו יוסיף מדעתו בחרטתה כו', נ"ב ע' שו"ת הרשב"א סי' קכ"א כ' עוד טעם דנדרי אשתו קילי באפי' הואיל וזכתה לו תורה במקצת נדרי' שהוא יכול להפר אפי' בלא דעתה ולכן יקל לומר מדנפשי' דברים בחרטתה שלא אמרתם לו ע"ש ויש חילוק בין הטעמים לענין ארוסה דטעמא דקשין שייך גם בארוסה דקשין אצלו שהרי עומדת לישא ויהי' הנדר עלי' גם אחר הנשואין בהיותה ברשותו ומשא"כ טעמא דזכות הפרה הרי בארוסה לא נתנה לו תורה עדיין רשות להפר כלל

ט' א' כנדרי רשעים כו', נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ג ס' תתפ"ב כמה דברי חידוש

שם ב' ונמצאו מביאין חולין לעזרה, נ"ב ע' שו"ת מהרי"ט סי' י"ט

שם רש"י ד"ה נדבה נמי כ' אבל בבל תאחר לא כו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ג' ושם ח"ג סי' נ"ג

י' א' ותני' רש"א כו', נ"ב ע' ת"כ ריש ויקרא וז"ל קרבן לד' שיקדים הקדשו להקריב דברי ר' יהודה רש"א מניין שלא יאמר אדם לד' עולה כו' כהך דכאן וע"ש בז"ר מ"ש אהך דשיקדים הקדשו להקריב ובמחכת"ה דבריו דחוקים ולענד"נ הפי' פשוט דר' יהודה לטעמי' דס"ל לת"כ אליבי' דאסור מה"ת לשחוט חב"ע ע' תוס' פסחים כ"ב א' ד"ה חולין וזהו דיליף ממקרא דכאן דאין די אם מקדיש את הבהמה ואומר דעם השחיטה תהי' הקדש רק צריך שיוקדם ההקדש לשחיטה ואל"ה אית בי' משום שחיטת חב"ע כיון דעם השחיטה הוא שנעשה הקדש וזהו שיקדים הקדשו להקריב שצריך שתהי' תחלה הקדש טרם יקריבנה לגבוה בשחיטה דהיא התחלת העבודות וע' תמורה ו' ב' דהשחיטה קרוי' הקרבה וכ"ה בכמה דוכתי ומדויק לימוד זה מקרא דקרבן לד' עפ"י ירושלמי נזיר פ"ד ה"ה אינה נמסרת לגבוה אלא בשחיטה וזהו קרבן לד' שצריך שיהי' הקדש וקרבן תחלה טרם מוסרו לד' בשחיטה ולפי"ז ר"ש דדריש לי' להך דשלא יאמר אדם כו' י"ל דהוא משום דס"ל דשחיטת חב"ע לאו דאוריתא וכחד מ"ד דס"ל הכי אליבא דר"ש בקידושין נ"ח א' ואם דמסיק התם דגם לר"ש הוא דאוריתא מ"מ י"ל דהת"כ חולק בזה עם הש"ס דידן אליבא דר"ש ואין לחוש בזה דה"נ פליגי בזה אליבא דר' יהודה וכמבואר בתוס' פסחים שם והא דמייתי ר"ל כאן לדרשה זאת לטעמי' אזיל דס"ל ג"כ בנזיר כ"ט א' דשחיטת חב"ע לאו דאוריתא ואיתיר קרא דקרבן לד' להך דרשה לאסור לומר לד' קרבן ור' יוחנן דפליג כאן על ר"ל נמי לטעמי' אזיל דלסברתו בנזיר שם שפיר שחיטת חב"ע דאוריתא ואצטריך קרא לפי"ז לדרשה דר' יהודה לכן גם אמירת לד' קרבן אין בו איסור תורה ולכן לא חששו עליו חכמים לחדש כינויין משום זה ולכן ס"ל דכינויין לשון עכו"ם ומובנת פלוגתא דר"י ור"ל לטעמייהו בפלוגתתם דנזיר כ"ט א' ודו"ק ובגוף הדבר הנ"ל אי צריך שיוקדם ההקדש לשחיטה או די כשבאין ביחד הארכתי מאוד בחידושי והבאתי בזה מקומות רבות וכעת ראיתי במאירי יומא ל"ה ב' דכ' וכל שמוסרם לציבור אף ברגע הסמוך לעבודה דיו עכ"ל משמע דצריך שיהיו הבגדים רגע קודם של ציבור ולא די אם נעשים של ציבור עם העבודה יחד ויש לדון מזה לכאן וכמובן וכזה יש לדון לענין איש כי יקדיש את ביתו מה ביתו ברשותו כו' אם צריך שיהי' הדבר שלו רגע לפני ההקדש או די עם ההקדש יחד וע' ריש מרובה סוגי' דיאוש דאפי' אי יאוש לא קני מ"מ יכול להקדיש גזול לאחר יאוש דקונה ההקדש ביאוש ושינוי רשות ואע"ג דלפני רגע ההקדש לא הי' של הגזלן ודו"ק וע"ע לקמן ל"ה ב' הית' לפניו ככר של הפקר ואמר ככר זה הקדש עש"ה בתוס' ומפרשים דמתבאר משם ג"כ דעם הזכי' שזוכה בדבר יוכל לחול הקדש וא"צ שיהי' שלו רגע קודם וכן משמע נמי בקידושין ב' ב' דאסר לה אכ"ע כהקדש וא"כ הי' ראוי שיאמר הרי את קנוי' ומקודשת לי היינו דמתחלה קונאה ואחרי היותה שלו מתפיס בה קדושה שהרי אין יכול להקדיש דבר שאינו שלו אפי' בהקדש גמור ובגוף הדבר ג"כ רחוק שיהיו ב' ענינים בקידושין בזאח"ז קנין והקדש וע"כ דעם קניתו אותה שפיר יכול להקדישה כאחד ודו"ק ומצאתי בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ס"ז כ' כן אהך בקידושין דבאים כאחד עש"ה ונזכרתי דבתבואות שור סי' ה' סק"ב כ' דיכול ההקדש לחול עם השחיטה יחד בקדשים ע"ש

שם ב' לא כשר ולא דכי טהור, נ"ב גי' הרי"ף לא כשר לא דכי לא טהור:

שם ר"ן ד"ה תניא כ' ואית דגרסי כו' נ"ב ע' גי' הרי"ף ומ"ש מומי מומתא הרי אלו כינויין ושבועה ע' פי' הרא"ש דשבועה מתרגמינן מומתא וכינוי מומי מצינו ג"כ בב"מ פ"ה א' מומי עזובה דא

י"א א' מאי לחולין לא לחולין כו', נ"ב ע' דוגמת זה בל' חכמים בתוספתא הובאה בר"ש כלים פרק ל' משנה ג' קיתון של זכוכית שניטלו שוליו אם יכול לישב כדרכו רבי מטמא וחכמים מטהרין ואם מתחלה עשאו לשולים הכל מודים שהוא טמא פי' דאם מתחלה עשאו בלא שולים ותיבת "לשולים" כמו "לא שולים" הכל מודים כו' ע"ש בר"ש

שם ב' אלא כגון דמחית כו', נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' ש"נ וע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתנ"ו

י"ב א' כיום שמת בו אביו, נ"ב ע' שו"ת מהר"י מינץ סי' ט'

שם ר"ן ד"ה והא נותר כ' שהרי מכיון שנתפגל אין זריקתו מתירתו, נ"ב כן הוא מימרא דר' גידל אמר רב במעילה ג' ב' וע' מנחות מ"ז ב':