גליוני הש"ס נשים סה

דבשלמא גוף דיין נוטל שכר לדון דדינו בטל משכחת בדשקיל רק מחד בתורת שכר לא בתורת שוחד משא"כ קרנא דשקיל מתרוייהו הרי קיבלוהו עלייהו

שם ב' דרחים לי' לא חזי לי' חובה, נ"ב ועוד טעם שכשאוהבו בשביל טובה שקיבל ממנו אם ידינהו עתה אולי יתחייב בדין נמצא כמשלם רעה תחת טובה, שו"ת הר"י מגא"ש סי' ר"ב ע"ש וצ"ע מסברא וע' סנהדרין ו' ב' וצדקה לזה שהוציא גזילה מתחת ידו הרי דנחשב עושה צדקה עמו לא שמריע לו

שם אמר אביי האי צורבא מרבנן כו', נ"ב עמ"ש על הגליון שבת קנ"ג א'

שם ש"מ קריבי' הוא, נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב סי' קמ"ד

שם תוד"ה לא כ' כי הנך דפרח כו', נ"ב ע' אריכות בביאור דיבור תוס' זה וכולה סוגי' דכאן בשו"ת רד"ך בית כ"ו

ק"ו א' נשים יקרות שבירושלים היו זנות כו', נ"ב דוגמת זה סנהדרין מ"ג א' נשים יקרות שבירושלים היו מתנדבות ומביאות אותן

שם ב' דאקרייך כתובי לא אקרייך נביאי, נ"ב כזה ב"ב קכ"ג ב' ובהיפוך דאקרייך נביאי לא אקרייך כתובי וע"ע כעין זה שבת קנ"ב ב' דקרייך קהלת לא אקרייך משלי

שם לב ב"ד מתנה, נ"ב ע' מסורת הש"ס כאן ובשבועות וע' דמאי פ"ז מ"ג ומש"ש על הגליון וע"ע סברא דלב ב"ד מתנה ברשב"א שבת י"ח ב' ד"ה גיגית ובתוס' מ"ק ו' א' ד"ה מתרומת וע' שו"ת תה"ד סי' רע"ג ועוד שם ח"ב סי' רע"ו וע"ע תוס' מעילה י"ד א' ד"ה בונין עש"ה שכתבו דבהקדש יחיד לא שייך לב ב"ד מתנה רק בקרבנות ציבור וע"ע תוס' קנים כ"ב ב' ד"ה לאיזו שירצה עש"ה וע"ע רש"י פסחים פ"ב א' ד"ה לידי תקלה וע"ע תוס' שבת כ"א א' ד"ה שמחת ובת"י שם וע' מל"מ פ"ח מה' כלי המקדש ה"ו וע' ש"ע או"ח סי' שס"ו סעי' ט' וע"ע רש"י תמיד כ"ז א' ד"ה ש"מ בגדי כהונה כו' וע"ע ש"ע או"ח סי' קנ"ד סעי' ט' בהג"ה וסעי' י"ד בהג"ה וע' ט"ז או"ח סי' מ"ב ומג"א סי' תקס"ט סק"א וע' שו"ת ח"ס חאו"ח סי' כ"א דכ' דבתפלת י"ח דליל שבת הוי כמתכונים להדיא שלא לצאת י"ח קידוש כדי שיהי' הקידוש דאוריתא על היין ובמקום סעודה וכאילו לב חכמים מתנים על זה ע"ש וע' שו"ת נוב"י חאו"ח סי' ט' וע' הגהות אשר"י בהג"ה ראשונה שבפ' שבועת העדות ובמרדכי שם רמז תש"ס עש"ה וע"ע תוס' קידושין נ"ה ב' ד"ה אשתכח וע"ע שו"ת נוב"י תנינא חיו"ד סי' קע"ג וסי' קפ"ג וע"ע תוס' מנחות פ"ח א' ד"ה בירוצי ושם צ' א' ד"ה בירוצי וע' מקור חיים סי' תרל"ד ס"ק א' במ"א מה שהביא שם מפי' המ"א על התוספתא וע' רמב"ן עה"ת ויקרא פרשה א' פסוק ב' ד"ה אדם כי יקריב מכם קרבן דכל ענין עולת קיץ המזבח הבאה מן המותרות הוא מטעם לב ב"ד מתנה עליהן וע' זבחים ק"ג א' דיליף לה מקרא וא"כ יש להך דלב ב"ד מתנה לפי"ז לימוד מקרא וע"ע תוס' ישנים יומא ס"ט א' ד"ה ותיפוק לי' משום כלאים וע"ע רא"ש תענית פ"ק סי' ו' ע"ש בקרבן נתנאל ס"ק כ"ד מש"ש א"נ בציבור לב ב"ד מתנה כו' וע"ע כסף משנה ה' תרומות פ"ג ה"ד עש"ה

שם דלמא מיתרמי להו עניא כו', נ"ב ע' שו"ת חיים שאל ח"ב סי' ל"ב

ק"ז א' חיישינן שמא אמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' פ"א דאם קודם שיצא הבעל מביתו הית' קטטה בינו לבינה הרי הוא כאילו אמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך ע"ש

שם ב' הניח מעותיו על קרן הצבי, נ"ב גיטין נ"ח ב'

ק"ח א' ועל העתיד לגבות, נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת מהרי"ל סי' נ"ד

שם רש"י ד"ה חנן היא כו' וזה לא אמר לו הלויני, נ"ב עמ"ש בזה בשו"ת חוט המשולש טור ב' סי' כ"ז וע"ש אריכות בגוף דין פורע חובו של חבירו

שם תוד"ה הא כ' ואפי' בבע"ח דוחק כו', נ"ב ע' רי"ף וע' שו"ת הרא"ש כלל ט' אות ב'

שם ב' תוד"ה אדמון כ' לאו לאיפלוגי כו' אתא אלא מתמה בעלמא הוא כו', נ"ב ע' שו"ת שארית יוסף סי' י"ט דן מכאן גם לל' פוסקים דאם פוסק אחד מתמיה על דברי חבירו אין ראי' מזה שחולק עליו ע"ש וע"ע כהך דכאן יבמות ס"ז א' מי קתני וקבלו והודו לו קתני דמסתבר טעמי' ע"ש הרי דגם באומר דמסתבר טעמי' אין ראי' שמסכים א"כ גם להיפוך במתמיה על טעמו וסברתו אין ראי' שחולק

ק"ט א' השני נוח לי והראשון קשה הימנו, נ"ב לא מקבלינן טענה זו אלא היכא דמוכח, שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ס"ח ע"ש

שם איבד את זכותו, נ"ב כל' זה גיטין מ"ד ב'

שם ב' אבל הדיינים חותמים כו', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל י"א אות ז' וע' רש"י גיטין י"ט ב' ד"ה ר' יהודה

שם אמר אביי האי מאן דמוקים אפוטרופא נוקים כי האי דידע לאפוכי בזכותא דיתמי, נ"ב כדוגמת מאמר זה לאביי בקידושין ע"ו ב' אמר אביי הילכך האי מאן דמשרי צורבא מדרבנן באושפזיכני' לאשרי כר' אדא בר אהבה דידע למהפיך לי' בזכותי' וע"ש כל הסוגי'

ק"י א' ראוי לגבות ואין לו, נ"ב דוגמתו גיטין מ"ג א' וב"ק ל"ה ב' ראוי ליטול ואין לו וע"ע ב"ב קמ"א א' דמפרש יורש כבן ראוי לירש ואין לו

שם אבל באותה הארץ מוציאין כו', נ"ב ע' אריכות בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' פ"ו וסי' קנ"ז וע"ש סי' קנ"ז דכל עיר וכרך האמור בדברי חכמים הכונה בכרך עיר המוקפת חומה ובעיר שאינה מוקפת חומה אבל אין ההפרש בין הגודל והקוטן שלא הצריכו להוציא זקנים למדוד רוחב העירות ע"ש

שם ב' הכל מעלין לא"י כו', נ"ב ע' אריכות בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קצ"ח, קצ"ט, ר', ר"א, ר"ב, ר"ג וע"ע שם סי' רפ"ח וע' שו"ת מעיל צדקה סי' כ"ו ושו"ת רדב"ז ח"א סי' תנ"ד ושמעתי בשם גדול אחד שאמר דעיקר ישיבת א"י הוא בהסתפקות מא"י היינו שתהי' הפרנסה משם אבל אותם שדרים שם ופרנסתם ממה שאנשי חו"ל מפרנסים אותם אין זה עיקר ישיבת א"י ונלענ"ד קצת ראי' לסברא זאת ממ"ש בשו"ת רד"ך בית ד' חדר א' שמה שכותבין בגט דיתבא על נהרא אין הכונה ישיבה ממש אלא הפי' שמסתפקים ממנו דמאחר שמסתפקים הימנו הנה הוא ישוב העיר שעליו היא יושבת עכ"ל וע' ב"ב צ"א א' ת"ר אין יוצאין מארץ לח"ל כו' וברשב"ם אין יוצאין כו' שמפקיע עצמו מן המצות עכ"ל והכונה שמפקיע עצמו ממצות התלויות בארץ וצ"ע מדוע לא פי' כפשוטו שמבטל מצות ישיבת א"י דהיא מצוה עצמותית דאוריתא וחביבה דשקולה כנגד כל המצות כמבואר בספרי

שם תצא בלא כתובה, נ"ב בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קנ"ז הביא ראי' דגם נדוניתה הפסידה מדקתני באידך בבא יוציא ויתן כתובה ובודאי גם נדוניתה יתן שאם מה שלא הביאה לו יתן דהיינו מנה מאתים וכ"ש מה שהביאה לו א"כ רישא נמי דתני תצא שלא בכתובה נדוניא בכלל דבחד גונא תני לה תנא עכ"ל ויש לדון בראי' זאת די"ל דנדוניתה באמת אינו בכלל כתובה כלל דה"ל כתוב דעלמא וכמ"ש הראשונים וסיפא דאמר יוציא ויתן כתובה הכונה ג"כ רק