גליוני הש"ס נשים סד

ההיא שוטה הוי דלא עבדי נשי דחנקן בניהו עכ"ל וע"ע שו"ת הר"י מגא"ש סי' ע"א וע"ע שם סי' וע"ע שו"ת משפטים ישרים סי' נ"ז וע"ע שו"ת הרא"ש כלל פ"ב אות ב' וע"ע שו"ת תשב"ץ ח"א סי' מ' ושו"ת חוט המשולש טור א' סי' ל"ח וע"ע שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רי"ח וסי' קמ"ד וע' שו"ת ח"צ סי' ס"ט

ק"ג א' מרפא דתנן כו', נ"ב ע"ע שבת, קל"ד ב' אמר אביי ש"מ הני כתיבין מסו וע"ע זבחים י"ט א' מילתא אגב אורחא קמ"ל דגמי מסי ע"ש בתוד"ה מאי אריא דכ' דקמ"ל כן משום לשון חכמים מרפא וע' רש"י ע"ז י"ט ב' ד"ה שיחת חולין

שם לרבות את אחיך הגדול, נ"ב ע' שו"ב הלכות קטנות סי' קכ"ג וע' שו"ת הרא"ש כלל ט"ו אות ו' ושוב ראיתי שהובאו דבריהם בשו"ת שבות יעקב סי' ע"ו וע"ש מש"ש ג"כ בזה וע"ע שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ל"ד

שם כל בי שמשי הוי אתי לביתי', נ"ב ע' גליון הגרע"א ז"ל בשם ס' חסידים וע' שבת קנ"א ב' דנאמר הך דבמתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות על דוד מלך ישראל ואולם קאי שם על הגוף ע"ש אבל הנפש שבעולם העליון י"ל שפיר דמחויב במצות, וע' משנה אבות יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז יותר מכל חיי העוה"ב ולומר דגם בעוה"ב יש קיום מצות אבל הוא רק בתורת אינו מצווה ועושה ולכן יפה כו' דגדול המצווה ועושה כו' ג"כ ק' דא"כ אכתי איך הוציא רבי את החיים המחויבים בקידוש הא ה"ל אינו מחויב בדבר ואינו מוציא את המחויב י"ח וע"כ דצדיקים אחרי מיתתם חייבים במצות ואולם י"ל דלפום צערא אגרא ולכן לפי שאין בעוה"ב יצר המסית לעבור לכן אין העבודה חשובה כ"כ ויפה שעה אחת כו' בעוה"ז דהיא עבודה גדולה של כבישת היצר וע' פסיקתא רבתי פיסקא דחנוכה אות ג' א"ר חמא בר יוסי אין בין צדיקים החיים לצדיקים המתים אלא הדיבור בלבד כו' ומשמע ג"כ כס' חסידים הנ"ל דאל"כ הא טובא יש ביניהם חיובי המצות כולם וי"ל עוד כונת הס' חסידים דצדיקים במיתתם קרוים חיים וכאילו הם בחיים עדיין ורק כאשר הם בעולם העליון פטורים מן המצות מפאת המקום כי לא נאמרו המצות בעולם העליון ומשא"כ בירדם לעוה"ז עדיין עליהם חיוב המצות כבתחלה כי בעוה"ז יש חיוב המצות לכל ישראל חי וגם הצדיק הרי חי הוא וע"כ כי אתי רבי לביתי' שפיר נתחייב אז בקידוש והי' יכול להוציא ג"כ וכבר דנו כזה לענין אליהו ואין להאריך

שם ב' סליק לאיגרא ונפל לארעא ומית, נ"ב ק' איך הותר לו לאבד עצמו לדעת וע' שאילת יעב"ץ סי' מ"ג וע' שו"ת מהרי"ו סי' קי"ד וז"ל ועוד כיון שמסר עצמו למיתה כמו שכתבת שאמר לו מאן דהוא תלך לחוץ מן החירות ומסור עצמך כדי שיהא לך כפרה וכן עשה וכיון שמסר עצמו למיתה כדי שיהא לו כפרה ודאי יש לו כפרה וכה"ג מייתי עובדא בב"ר בבנו של יוסף בן יועזר שלא נהג כשורה ועשה בעצמו ד' מיתות ב"ד יצתה ב"ק ואמרה מזומן הוא לחיי העוה"ב עכ"ל וע"ע אריכות בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קי"א וע"ע שם ח"ג סי' יו"ד וסי' י"א עש"ה

שם יצתה ב"ק ואמרה אף ההוא כובס מזומן הוא לחיי העוה"ב, נ"ב דוגמת זה תענית כ"ט א' יצתה ב"ק ואמרה אדון זה מזומן לחיי העוה"ב ובע"ז י"ז א' יצתה ב"ק ואמרה ר"א בן דורדיא מזומן לחיי העוה"ב ושם י"ח א' יצתה ב"ק ואמרה ר' חנינא בן תרדיון וקלצטנורי מזומנין הן לחיי העוה"ב ושם יו"ד ב' יצתה ב"ק ואמרה קטיעה בר שלום מזומן לחיי העוה"ב ובברכות ס"א ב' יצתה ב"ק ואמרה אשריך ר"ע שאתה מזומן לחיי העוה"ב

שם צריכא לך ולמלטעתך, נ"ב ע' ביאור בזה בשו"ת ח"ס חאו"ח סי' י"ב

שם ההוא ממלא מקום אבותיו הוה, נ"ב הוריות י"א ב'

שם נהי דאינו ממלא כו' ביראת חטא מיהא כו', נ"ב כזה מנחות ק"ט ב' ע"ש תוד"ה חוניו

שם לא תהא כזאת בישראל, נ"ב כל' זה סנהדרין י"א א'

שם כשהי' רואה ת"ח הי' עומד כו', נ"ב ע' שו"ת חיים שאל סי' ע"א אות ב' דיש שרצו ללמוד מכאן דמי שיושב ומחזיק ס"ת ועבר רבו ואין מקום להניח הס"ת דמ"מ צריך לקום אף שבקומו צריך להקים גם הס"ת ואינו בדין לכאורה שיקום הס"ת מפני הרב שהרי המלך הי' בידו ס"ת תמיד ואעפ"כ עמד מפני ת"ח וע"ש שהביא גמ' קידושין ל"ג ב' כלום תורה עומדת מפני לומדי' ועוד כמה דוכתי ע"ש אריכות בזה וע' רוקח סוף סי' שס"ט ואינו ענין לכאן

שם רבי בבית שערים הוי, נזכר גם בנדה ל"ב א' ואמר רבי מעשה בבית שערים כו' ע"ש

ק"ד א' כ"ז שהיא בבית אבי' גובה כתובתה עד כ"ה שנים, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קפ"ה

שם אבל שטר כתובה יוצא מתחת ידה כו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב סי' ק"ע

ק"ה א' הרי כבר נאמר לא תטה וגו', נ"ב בשו"ת חות יאיר סי' קל"ו הקשה דלמא לעולם הכונה שלא לזכות את החייב כו' ואיצטריך קרא לעבור עליו משעת לקיחה דוגמת הך דב"מ ס"א ב' לעבור עליו משעת עשי' ע"ש וע' ס' יריאים סי' רל"ה וז"ל צוה הקב"ה שלא להטות משפט אפי' בדיבור דכתי' לא תטה משפט ובספרי שלא תאמר איש פלוני נאה איש פלוני קרובי כו' למדנו מזה שהטי' הזאת היא בפה ומשעת הטי' אעפ"י שלא עשה עובר בל"ת עכ"ל היריאים ולדבריו קושית החות יאיר מעיקרא ליתא וכמובן דאם הלאו שלא ידבר דיבור מעורר וגורם ההטי' אף שעדיין לא הטה בפועל כ"ש שבכלל הלאו שלא יעשה מעשה גורמת ההטי' כקבלת שוחד ושפיר עובר ג"כ משעת הקבלה וכמובן

שם אגר בטילא, נ"ב ל' השאלתות פ' דברים פלגא מהאי ופלגא מהאי וע' שו"ת מהר"ם פדוואה סי' מ' ע"ש כל התשובה וע"ש דאם לא התנה בתחלה אינו יכול לתבוע שכר בטלה אפי' הי' לו בטלה ע"ש

שם אגר בטילא הוי שקיל, נ"ב דמיון זה ממש דשכר בטלה לא חשיב שכר של גוף הדבר בתמורה כ"ט ב' אבל אתנן אשתו נדה ושנתן לה שכר להפקעתה כו' מותרין וברש"י שכר פקיעתה שכר מה שבטלה ממלאכתה ולא שכר ביאה עכ"ל הרי דשכר בטלה לא הוי אתנן והיינו משום דלא חשוב שכר ביאה וה"נ אינו נחשב שכר הדין וע"ע תוספתא שביעית פרק ו' אבל מחשב הוא מיין ומשמן שכר בטלה וגוף דין דכאן דדיין שרי ליטול שכר בטלה מבואר במשנה בכורות כ"ט א' ונותן לו שכרו כפועל ובגמ' כפועל בטל של אותה מלאכה דבטל מינה ע"ש וע' שאלתות פ' דברים וכונתו שם דלה"א דכאן דדיין גם באגר בטלה אסור אזי הך דבכורות מתוקם אעד דקיל מדיין דבדיין דהוא ת"ח מכוער הדבר טפי ע"ש ואך לפי מאי דמסקינן כאן דגם דיין שרי באגר בטילא דמוכח אזי מתוקמת שפיר מתני' דבכורות גם אדיין ובבטלה דמוכח וזהו שפירש"י בבכורות שם דקאי גם אדיין והיינו לפי האמת ואין מחלוקת בזה בין רש"י לשאלתות ודו"ק, ודע דמשו"ת רדב"ז ח"ב סי' תרכ"ב מתבאר דהא דדיין שנוטל שכר לדון דיניו בטילין לא גרע משאר פסול ויכול לדון עכ"פ בקבלו עלייהו בעלי דינין כמו בנאמן עלי אבא נאמן עלי אביך עש"ה וצע"ק לכאורה דא"כ מאי קושי' אקרנא