גליוני הש"ס נשים סב

ניזונית רמ"ז רמ"ח עש"ה ודבריו שם הם ג"כ בשו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תק"פ

שם שני מעשים הוו, נ"ב כעין זה נדה ו' ב' וכל' זה עוד סנהדרין נ"ב ב'

פ"ג א' האומר לחבירו כו', נ"ב בס' מקח וממכר לר' האי שער א' איתא האומר דין ודברים כו' וליתא לחיבת לחבירו

שם האומר אי אפשי כו', נ"ב ע' מה שדימה לזה בט"ז יו"ד סי' שמ"ב ס"ק א' וע' שו"ת משפטים ישרים סי' ק"ה והנה מ"ש כאן אי אפשי בתקנת חכמים משמע דבדאוריתא לא שייך זה וע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' רס"ד [והיא שם תשובת רבינו גרשון מאור הגולה] שכ' דטעמא דמ"ד דמהפכינן שבועה גם בדאוריתא דבאמת ראוי להיות חיוב שבועה על התובע שבא להוציא ורק שנאמר ולקח בעליו ולא ישלם שכל הנשבעין נשבעין ולא משלמין ואין התובע יכול לומר אשבע ותן לי משום דדרכי' דרכי נועם דאם הי' התובע יכול לומר אשבע ותן לי לא הי' אדם יכול לעמוד מפני הרמאים שהיו מתקרבים אצל בעלי בתים ומלוים להם פרוטה ותובעים מהם ק' מנה ופרוטה בדין והוא מודה לו בפרוטה וכופר בק' מנה והי' הרמאי נשבע ונוטל וע"כ תיקן הכתוב שלא יפקיעו הרמאים נכסי בעלי בתים שיהי' ביד בעה"ב להיות נשבע ונפטר אבל מי שרוצה להחמיר על עצמו מלשבע ואומר השבע וטול שאי אפשי בתקנה זו הרשות בידו עכ"ל עש"ה וה"ז אי אפשי גם בתקנה דאוריתא ויש לחלק

שם רש"י ד"ה נפקא מינה לשומרת יבם כ' ואם מתה כשהיא שומרת יבם אין ליורשי' בהם כלום, נ"ב ע' שו"ת חכם צבי סי' א'

שם ב' יד בעל השטר על התחתונה, נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' צ"ד וע' שו"ת חוט המשולש טור ב' סי' כ' ד"ה וא"ת והא קיי"ל כו' וע' שו"ת עבודת הגרשוני סי' ג'

שם ר' אשי אמר כו', נ"ב ר' אשי נמי ס"ל בעלמא דיד בעל השטר על התחתונה והכא מטעמא אחרינא לא ניחא לי' לר' אשי בשינויא דאביי ע' שו"ת רד"ק בית י' חדר ג' וע' שו"ת הריב"ש סי' ר"ז וע' שו"ת ח"צ סי' א'

שם איבעי' להו לר"י פירי פירות דוקא א"ד עד עולם דוקא כו' ואת"ל עד עולם דוקא פירי פירות ל"ל הא קמ"ל אע"ג דכתב לה פירי פירות אי כתב לה עד עולם אין כו', כזה בנדרים נ"ב ב'

שם הלכה כרשב"ג ולאו מטעמי', נ"ב דוגמתו מנחות מ"ה ב' במשנה אר"ש הלכה כדברי בן ננס אבל אין הטעם כדבריו כו'

שם תוד"ה מ"ש כ' שמא כו', נ"ב ע' שו"ת מהראנ"ח סי' ס"ג וע"ע שו"ת מהרי"ל סי' ס"ג וע' תוס' לעיל נ"ב א' ד"ה רצה וע' שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קע"ה וע"ע בענין מיתה אי שכיחא בשו"ת חיים שאל סי' י' וסי' י"א, ודע דלכאורה הי' סברא לומר להיפוך דיותר יש לחוש למיתה דאיש מדאשה משום דאיתתא בריאה יותר מאיש ע' סנהדרין ס"ט ב' משום דאיתתא בריא מהל ואולה י"ל הכונה שם רק לענין כח ההולדה עש"ה וכך נ' דבריאות אדרבה נ' דהאשה חלושה בטבעה מן האיש

פ"ד א' כדתניא המוכר קברו כו', נ"ב ע' רש"י ד"ה כדתניא לוקח בית הקברות כו' ול' בית הקברות משמעותו בית הקברות של משפחה והיינו שירש בית הקברות מאבותיו ומכרה וא"כ יש לעיין דמדוע אין המכירה בטלה מדינא מטעמא דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אעל"מ דהא אסור למכור בית הקברות שיורש מאבותיו מלאו דלא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים בנחלתך כמבואר ברש"י נדה נ"ז א' ד"ה לא תסיג גבול רעך בשם הספרי ובאתי רק להעיר

שם ב' עשית כשל תורה, נ"ב כל' זה נדה ל"ד א' וע"ע ב"ב קמ"ז ב' ועשאוה כשל תורה

שם מטין איתמר, נ"ב תיבת מטין בתענית י"ב ב' במשנה

פ"ה א' קאקי חיורי משלחי גלימי דאינשי, נ"ב דוגמא לזה שבועות מ"א א' צורבא מרבנן משלח גלימא דאינשי

שם חזינן אי א"ל שקול שטרא והב זוזי כו' הב זוזי ושקול שטרא כו', נ"ב דוגמתו בב"מ פ"א א' חילוק בין אומר טול את שלך והבא מעות לאומר הבא מעות וטול את שלך ע"ש

שם ב' קרוב ות"ח ת"ח קודם, נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב סי' קס"ט וע' שו"ת ח"צ סי' ע'

שם שכן וקרוב מאי ת"ש טוב שכן קרוב כו', נ"ב יש לו ג"כ רמז בתורה בכתוב ולקח הוא ושכנו ע' תוספתא פסחים פרק ח' וכל כך למה [פי' למה נאמר ולקח הוא ושכנו] כדי שלא יניח אדם שכנו הקרוב אל ביתו וילך ויעשה פסחו אצל חבירו לקיים מה שנא' טוב שכן קרוב מאח רחוק

שם תוד"ה ועוד כ' אין לפרש כו', נ"ב ע' ס' הצבא שבסוף שו"ת תמים דעים במדה י"ב וע' שו"ת ח"צ סי' ע"ג

פ"ו א' יותר ממה שהאיש כו', נ"ב ע' גליון הרי"פ והוזכר עוד מזה בב"מ פ"ד א' שלהן גדול משלנו וברש"י תאוה של אשה מרובה משל איש

שם לדידך דאמרת כו', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל י"א אות ז'

שם פריעת בע"ח מצוה, נ"ב ע' רש"י וע' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תר"י דכ' דפשוט דהיא מצוה דאוריתא מקרא דוהשיב את הגילה וגו' עש"ה וחידוש שלא הביא דברי רש"י ותפש לפשיטות מה שמבואר ברש"י היפוכו

שם כגון שאומרין לו עשה סוכה כו', נ"ב אם זה דוקא בסוכות אבל קודם סוכות יכול לומר עוד עת לעשות ואין מכין אף שרואין שמתרשל, ואת"ל כן היכא דאומר לא אעשה קודם סוכות ויש עוד עת לעשות מי אמרי' ג"כ דאין מכין כיון דעוד עת לעשות שמא יחזור בו מעצמו ויעשה, ע' שו"ת הרא"ש כלל ס"ח אות כ"ז ד"ה ומה אני וד"ה לשון אברהם עש"ה וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ח' דכ' לענין מילה בזמנה דביום ח' מכין את האב עד שתצא נפשו לקיים המצוה אבל אם עבר וביטל המילה ביום ח' ומל אותו אח"כ ביטל עשה אבל אין מנדין אותו ע"ש ואיני יודע אם רק לפי שהשלים המצוה עכ"פ אח"כ א"ד גם במבטל מ"ע לגמרי ס"ל דאין בו חיוב נידוי עש"ה וע"ע שו"ת ח"צ סי' א' ממ"ש אהך דכאן

שם תוד"ה פריעת בע"ח מצוה כ' ואין נראה כו', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל ח' אות ב' נ' דס"ל ג"כ כרש"י דעל מצוה דרבנן אין כופין מדהביא ראי' בסוף התשובה שם מהך דמכין אותו אם אינו רוצה לפרוע דפריעת בע"ח מצוה ואין שבועה חלה לבטלו ואי איתא דילמא רק מצוה דרבנן היא ועל מצוה דרבנן הרי ס"ל לרא"ש שם בתשובה כלל י"א אות ג' דשבועה חלה עלי' לבטלה עש"ה וע"כ דאילו הי' רק דרבנן לא היו מכין דעל מצוה דרבנן אין כופין ושפיר מייתי ראי' מהך דמכין כו' ודו"ק

שם ב' תוד"ה אינה כ' הרבה יש לתמוה כו', נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' שע"ג

פ"ז א' ע"א מעידה שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה, נ"ב בשו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תפ"ח כ' על המלמד שע"א מעיד שלא ידע ללמד ישבע המלמד שידע להכחיש העד