גליוני הש"ס נשים סא

לשתיית כוס וכזה בגיטין צ' א' כשם שדיעות במאכל כך דיעות בנשים יש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ואינו שותהו וזו היא מדת פפוס כו' שהי' נועל בפני אשתו כו' ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ושותהו וזו היא מדת כל אדם שמדברת עם אחי' וקרובי' ומניחה כו' ובנדרים כ' ב' אל ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר כו' וטעם הדבר י"ל עפ"י גמ' סוטה וכמה שיעור סתיר' כדי טומאה כדי ביאה כו' (וכמה שיעורה) כו' רא"א כדי מזיגת הכוס ר' יהושע אומר כדי לשתותו כו' הרי דשיעור ביאה כדי שתיית כוס ולכן נמשל בשתיית כוס וע"ע שבת ס"ב ב' במה סעדת כו' ביין גורדלי או ביין חרדלי ע"ש

שם רש"י ד"ה קיהה טהור כ' קיהה כו' כאדם שנקהו שיניו כו', נ"ב ע' ס' יושר לבב בית שני חדר שני פרק ה'

ע"ו א' רישא מנה לאבא בידך כו', נ"ב ע' שו"ת מהרי"ל סי' קנ"א מש"ש ועוד צ"ע אי מהני חזקה דהך חתיכה לאידך דכה"ג מחלק ר' אשי בהמדיר רישא מנה לאבא כו' וע' שו"ת ח"צ סי' מ"ד ד"ה והנראה לי בטעם הרמב"ם ז"ל מה שדן ג"כ סברא דלא מהני חזקה מגברא לגברא והביא הך דכאן וע"ש חידוש דמעובר לאשה לא חשיב מגברא לגברא כיון דעובר ירך אמו ומהני חזקת הולד לאם עש"ה ועוד צריך לומר בנידון דידי' שם דהך סברא דלא מהני חזקה מגברא לגברא הוא רק סברא של חומרא דרבנן מדכ' שם ואף שלפעמים הזונה עצמה אפשר שתינשא לו ואפ"ה חולצת כו' לא פלוג רבנן ע"ש ואילו בדאוריתא לא שייך הך דלא פלוג והי' ראוי בזונה עצמו הנישאת לו שיהי' הדין דפטורה גם מחליצה ויל"ע בזה עדיין שם עש"ה וגוף הך דכאן רישא מנה לאבא בידך כו' ע"ע דוגמא ב"ב קל"ה ב' ושאני הכא דכמנה לאחר בידך דמי

שם על בעל החמור להביא ראי' כו', נ"ב ע' שו"ת חכם צבי סי' ב' וסי' ג'

שם ותנא תונא כלה, נ"ב הא דלא הביא המשנה בלשונה רק ברמז בתיבת כלה ע' מהרי"ק שורש ק"ה

שם ב' נמצא עלי' קורט דם בידוע שהוא לפני שחיטה לא נמצא עלי' קורט דם בידוע שהוא לאחר שחיטה, נ"ב דוגמתו ע"ז ל"ב א' יש עליו קורט דם אסור וברש"י בידוע שמחיים נקרע, אין עליו קורט דם מותר וברש"י אחר הפשיטו אירע בו כך ולא לעכו"ם

שם ומאי פסקא סתמא דמילתא, נ"ב כל' זה ב"ב פ"ה ב', ב"מ ט"ו א', ל"ד אי, וע"ע שם ל"ב ב' מאי פסקת סתמא דמילתא

שם תוד"ה כל כ' וצריך לחלק כו', נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' שע"ג

ע"ז א' האיש שנולדו כו', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל מ"ב אותיות א' ב' וכלל מ"ג אות ג'

שם יכולה היא שתאמר סבורה הייתי כו', נ"ב ע' כזה תוס' ב"ב כ"ג א' ד"ה אין חזקה לניזקין וע' ירושלמי ב"ב שם פרק ב' ה"ג ע"ש דאמר אתיי' דרשב"ג כר' מאיר כו' עש"ה

ע"ח ב' דבעיא דתברחינהו כו', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל ט' אות א' ואות ג' וע' בנימוקי מהרמ"מ שבסוף שו"ת מהר"י ווייל דס"ג ע"א ד"ה דין הנותן ממונו לא יתן חוץ לעיר מתנה גמורה כו'

ע"ט א' מורה הוראה אני כו', נ"ב בשו"ת תשב"ץ ח"א סי' צ"ה העתיק גמ' דכאן בזה"ל מיראי הוראה אני ואם יבא שטר מברחת לידי אקרענו עכ"ל והיא נוסחא מדוקדקת יותר דאי כנוסחא שלפנינו הל"ל מורה הוראה אני שכל דיין שיבא שטר מברחת לידו יקרענו אבל מה שאמר על עצמו שאם יבא שטר מברחת לידו יקרענו לא יפול זה ל' מורה הוראה אני וכמובן אבל נוסחת התשב"ץ מדוקדקת דאמר מיראי הוראה אני ואעפ"כ אם יבא כו' אקרענו בלי מורא

שם עד שתכתוב לו מהיום ולכשארצה, נ"ב אין בל' זה משום מעשה קודם לתנאי ע' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' ר"ה לענין ל' הכתוב בשטר חייבנו עצמנו לזון את פלוני ומעכשיו ועד חמש שנים ובלבד על שלחני כו' דכ' דאין בו משום מעשה קודם לתנאי וז"ל האחד שלא נאמרו דברים אלא בתנאים שאינן הדבר הניתן והנמכר כגון תנאי בני גד ובני ראובן שהתנאי הי' באם יעברו והמעשה בנתינת הארץ ובכל כיוצא הוא דבעי' תנאי קודם למעשה כו' אבל כשהמעשה והתנאי בגוף המתנה ביאור המתנה או שיורין הן אלו במה שנותן ומה שנותן נתון ומה שאינו נותן אינו נתון וכגון שאומר שדי נתונה לך כ"ז שהיא בידך, והריני מחייב עצמי לפרנסך ובלבד על שלחני או כ"ז שארצה ובין שאומר אפרנס כ"ז שארצה בין שיאמר וכ"ז שארצה לחזור בי אחזור בי א"נ תהא מתנה כשארצה וכדאי' בריש האשה שנפלו כו' עד שתכתוב מהיום ולכשארצה ופירש"י ז"ל מהיום תהא מתנה כשארצה, ור"ח ז"ל פי' הקנתה לו נכסים הללו מהיום ועד שארצה ולא אחזור בי אבל לכשארצה ואחזור בי תהא מתנה זו בטילה כו' עכ"ל ויל"ע לרש"י דהכונה דאם תרצה תחול המתנה למפרע ואם לא תרצה תתבטל למפרע א"כ ה"ז ממש תנאי כאילו התנית ע"מ שארצה פעם בימי חיי ואף דלא אמרה בל' תנאי מ"מ המובן הרי הוא תנאי גמור כמו במקדש מעכשיו ולאחר ל' למ"ד תנאה דהכונה שמתנה ע"מ שלא יחזור תוך ל' ויאמר לא וכאן התנאי ע"מ שתאמר הן אימתי שתאמר וצ"ל דאף שהוא תנאי מ"מ גם תנאי כזה שהוא בגוף הדבר דינו כביאור או כשיור וא"צ דיני תנאים ועדיין צ"ע

פ' ב' רווח ביתא, נ"ב ב"ק פ"ט א' וע"ע לעיל ס"ט א'

שם חיישי' שמא תכסיף, נ"ב לקמן צ"ד א', ב"ק קי"ב ב'

פ"א ב' עצה טובה קמ"ל, נ"ב ע' מסורת הש"ס וע"ע כזה ערכין כ"ד א' ע"ש ברש"י סד"ה רב ושמואל דאמרי תרוייהו

שם כיון דאמור רבנן לא ליזבין אע"ג דזבין לא הוה זביני' זביני, נ"ב ע' שו"ת הרשב"א המיוחסות סי' קכ"ה דכ' דאין לומר גבי ממון שכל שאמרו חכמים לא יעשה אם עשה אינו עשוי כו' שהרי בהאומר נכסי לך ואחריך לפלוני קי"ל דאם עמד הראשון ומכר אין לשני אלא מה ששייר ראשון ואעפ"י שאסרו לו למכור לכתחלה ואם מכר רשע מיקרי ואף המשיאו עצה למכור קראוהו רשע ערום כו' וכן במכניס שום לאשתו משלו אמרו דאם רצה הבעל למכור לא ימכור ואם מכר ממכרו קיים וכן במוכר עבדו לעכו"ם כו' עכ"ל ע"ש וצ"ע שלא הביא כלל גמ' דכאן, וע"ע שו"ת מהרי"ו סי' קל"ח מש"ש דטובא אשכחן כה"ג דאסרו חכמים לכתחלה ואי עבד עבד כגון גבי אבק ריבית אין מוציאין בדיינים דאטו אם קידש המלוה אשה באבק ריבית דלא ליהוי קידושין וכן האומר נכסי לך ואחריך לפלוני דלכתחלה לא ימכור ואי עבד עבד ואין לשני אלא מה שמשייר ראשון כו' עכ"ל ע"ש ומ"ש מאבק ריבית ומשמע דפשיטא לי' דמקדש בריבית אינה מקודשת ודבר זה ג"כ ספק הוא אי ריבית נחשב אינו שלו של המלוה וכגזל חשוב או הוא שלו שפיר כיון דמדעתי' יהיב לי' ורק איסורא עבד ועבר אלאו דאסרה תורה לעשות כן וחיוב השבה נמי רק מצוה הוא אבל לא חשוב אינו שלו ואם מקדש בו אשה שפיר היא מקודשת והארכתי בחידושי מאוד ואכ"מ

שם דטבא לי' עבדו לי', נ"ב כל' זה ב"ב קל"ט ב'

פ"ב א' לא אשכחן כו', נ"ב ע' תוס' וע' מרדכי ריש אלמנה