גליוני הש"ס נשים ס

שם אמרו לו אין אדם דר עם נחש בכפיפה, נ"ב כל זה תוספתא דמאי פרק ב' ובירושלמי שם פרק ב' ס"ב הי' הוא נאמן ואשתו אינה נאמנת לוקחין ממנו ואין מתארחין אצלו ואעפ"י שאמרו הרי הוא כשרוי עם הנחש בכפיפה [וע"ש עוד אשתו נאמנת והוא אינו נאמן מתארחין אצלו ואין לוקחין הימנו וצ"ע אם יש ללמוד מזה להיות מותר לאכול בבית מי שהוא חשוד על האיסורין היכא דאשתו נאמנת וכשיר' די"ל דבדמאי הקילו]

שם תוד"ה וספרה כ' וא"ת אמאי אין מברכת כו', נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ד סי' אלף ק"ב

שם ב' קלתה שפיר דמי כו', נ"ב ע' מ"ש בזה בשו"ת שבות יעקב סי' ק"ג דקלתה מל' קליעת שער ואינו נ' כלל

שם פסיקתי' לפילכה שדיתי' א"ל עולם הב לי פלך, נ"ב כזה סנהדרין צ"ה א' ושם נאמר אייתי לי פלך

שם כל המומין הפוסלין כו', נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' ר"כ

שם הכא כתובות אצטריכא לי' תנא קידושין אטו כתובות התם קידושין אצטריכא לי' תנא כתובות אטו קידושין, נ"ב דוגמת זה תמורה כ"ב א'

שם מידי דלא קפדי בה אינשי לא הוי קפידי' קפידא, נ"ב מצינו כזה בהיפוכו בסוטה כ"ה א' או דילמא כיון דקפיד קפיד ע"ש ברש"י דכיון דאורחי' דבעל למיקפד בהכי על כורחי' דהאי נמי הוי קפידא לגבי' עכ"ל וה"נ אמרי' להיפוך דמידי דלאו אורחא דבעל למיקפד בהכי על כורחי' דהאי נמי לא הוי קפידא לגבי' וע' ס' יריאים סי' קצ"ב בסופו דלענין קפידא בדבר החוצץ לטבילה אמרי' בטלה דעתו כו' בתרוייהו דאם מקפיד בדבר שאין דרך בני אדם להקפיד אינו חוצץ ואם אינו מקפיד בדבר שדרך להקפיד חוצץ וע' עירובין כ"ו ב' ומש"ש בגליון ד"ה לא כל כמיני' וע' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' שע"ג

ע"ג א' לא תימא כו' נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל ל"ה אות ט' וע"ע שם כלל מ"ה אות כ"ו עש"ה וע"ע שם כלל מ"ו אות ב' בארוכה עש"ה

שם לפי שאין אדם עושה כו', נ"ב ע' שו"ת מעיל צדקה סי' ב' ד"ה ועתה אשובה ואראה כו' וע' יבמות ט"ו א' ע"ש ברש"י ד"ה יש תנאי בביאה וע"ע יבמות צ"ד ב' וצ"ה ב' דלא משכחת תנאי בנישואין וע"ע יבמות ק"ז א' לפי שאין תנאי בנישואין כו' לפי שאין תנאי בחופה כו' וע' ב"ק ק"י ב' תוד"ה דאדעתא וע' תוס' יבמות ב' ב' ד"ה או וע' שו"ת חות יאיר סי' רכ"א ומש"ש ומשא"כ זו שנכנסה וחזרה לבית אבי' אחר חופה וקידושין ואכתי לא בעיל כו' חידוש שלא העיר כלל מגמ' יבמות ק"ז א' הנ"ל דלא ניחא לי' דתיהוי חופה דאיסורא יעוי"ש וע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תק"ט וע' שו"ת הריב"ש סי' קצ"ג ד"ה ובר מן דין כו' וע' שו"ת חוט השני סי' נ"ב ד"ה שלישית מש"ש והכא לא שייך לומר סתמא לשם קידושין משום דא"א עבב"ז דהא הודה שזינתה עמו כמה פעמים כו' וע' תמורה כ"ז א' וע"ע ס' נחלת שבעה סי' כ"ב אותיות ז' ח'

שם ב' גבי איסורא לחומרא, נ"ב ע' מ"ש בגליון לקמן ק"א ב' ד"ה אלמנה וע"ע שו"ת שבות יעקב סי' ק"ד מ"ש מן החות יאיר דהך דספוקי מספקא כו' גבי איסורא לחומרא הוא ג"כ רק משום חומר א"א אבל מעיקר הדין אינו נחשב ספק רק כיון דלא התנה ראוי' להיות מקודשת בודאי עש"ה ש בזה

שם מחלוקת בטעות שתי נשים, נ"ב ע' פי' המובא בשיטה מקובצת בשם רש"י מהדורא קמא דאמרי בקידש רחל על תנאי והכניסו לו לאה בלי ידיעתו וכסבור שהיא רחל וכנסה סתם כו' ע"ש וע' זה הפי' בארוכה יותר בס' הפרדס לרש"י סי' שי"ב

שם אלא אי איתמר הכי איתמר אסר רבה מחלוקת בטעות אשה אחת כעין שתי נשים, נ"ב דוגמתו סנהדרין ט"ו א', ב"מ כ"ה א'

ע"ד א' תנאה דאפשר לקיומי' כו', נ"ב תוספתא קידושין פרק ג' ושם נאמר כל תנאי שאפשר לעשות בה ובשלוחה והתנה עמה תנאו קיים וכל שא"א לעשות אלא בגופה והתנה עמה תנאו בטל כו', ע"ש ומוכח מל' התוספתא דבעי' שתהי' גם האשה יכולה לעשות שליח כקידושין וגירושין שיכולה לעשות שליח לקבל הקידושין והגירושין ולאפוקי חליצה וביאה דצריכה להחלץ ולהבעל בעצמה וא"א לה ע"י שלוחה עש"ה בתוספתא ולפי"ז בכל תנאים דעלמא יש להצריך ג"כ אפשר לקיים ע"י שליח מצד המותנה דומי' דאשה ולא לבד מצד המתנה וא"כ יהי' ראי' מכאן לדעת האומר דמקבל מתנה יכול לעשות שליח ודלא בעי' שלוחו של בעל הממון דאל"כ לא יועיל תנאי במתנה לבטל המתנה ודו"ק

שם התם משום דאיתקש הוויות להדדי, נ"ב וכיון דמהני תנאי בקידושי כסף ושטר שאפשר ע"י שליח ה"נ בקידושי ביאה דחדא ילפי' מתרי ולא תרי מחדא, שו"ת הריב"ש סי' קע"ה ונ' דהוקשה לו דנקיש להיפוך כסף ושטר לביאה דלא יועיל תנאי גם בכסף ושטר וע"ז תי' כנ"ל ואין קושי' מלעיל מ"ו ב' דמקשי' שטר וביאה לכסף מהיקיש הנ"ל וכן בגיטין פ"ה א' מקשי' כסף וביאה לשטר מהיקיש הנ"ל הרי דמקשי' תרי לחדא דז"א דלעיל כיון דבכסף הדין כן בהכרח מגזה"כ וכן בהך דגיטין בשטר הרי שייר בהדיא וא"א לומר שלא יועיל שיורו [דשיור לאו מב"ג וב"ר הוא דילפי' לי' כי היכי דנימא דקידושין א"א ללמוד מפאת הכרח ההיקיש דאיתקש הויות להדדי ודו"ק] ולכן שוב שפיר כדי שלא יהי' חילוק בין ההויות מקשי' גם תרי לחדא ודו"ק

שם ולא הי' כח בחכמים להוציאה, נ"ב כלשון זה לקמן צ"ו א' ולא הי' כח ביד חכמים להוציא מידה

שם תוד"ה דברי כ' דדברי הכל משמע דליכא מאן דפליג, נ"ב ע' מל"מ פ"ב מקרבן פסח הי"ג וע' תוס' סנהדרין ו' א' ד"ה דכ"ע ותוס' שבת מ"ד א' ד"ה לדברי ורש"י ר"ה ח' א' ד"ה שלשה לדברי הכל

ע"ה א' איהי בכל דהו ניחא לה, נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קי"ג

שם ומריח הפה נמי אפשר דנקט פילפלא בפומי' ועביד עבודה, נ"ב כזה בשבת צ' א' פלפלת כ"ש למאי חזי' לריח הפה ובגוף הגמ' דכאן ק' דאיך אפשר לו לנקוט פלפלי בשעת עבודה הא אסור להכניס חב"ע וכן ק' במנחות נ' ב' דכביש לי' בירקא וק' דאפי' אי אין נפסל ביוצא מ"מ הרי גנאי הדבר להוציאו לחוץ אחרי שנתקדש בכלי שרת כמ"ש תוס' סוכה נ' א' וא"כ הי' צריך להכניס הירק לפנים וק' דהא אסור להכניס חב"ע

שם ב' מפני שהוא בודקה בקרובותיו, נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתס"ח

שם דתני' אם בהרת כו', נ"ב ברוקח סי' שפ"ו לענין בהמה חולבת ועשו מחלבה גבינות ולאחר ימים נשחטה ונמצאת טרפה כ' וז"ל ומורי רבי יב"ק כו' אסר כל י"ב חדשים הגבינות דבהמה בחזקת איסור והריעותא לפניו כו' ולא דמי להנושא אשה ולא מצה לה בתולים והיא אומרת משארסתני נאנסתי דאזלי' בתר חזקה דגופא] דהתם ברי ושמא ברי עדיף כו' וכן בבהרת ברי עדיף עכ"ל ואינו מובן כלל מ"ש גם בהך דבהרת דברי עדיף וצע"ג

שם חזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו, נ"ב נדמית ביאה