גליוני הש"ס נשים נט

שם לא שמיע לי' כו' ואי שמיע לי' הוי מקבל לי' א"ד שמיע לי' ולא מקבל לי', נ"ב כזה חולין ה' ב'

שם א"ד שמיע לי' ולא מקבל לי', נ"ב ק"ק דאיך יוכל ר' יוחנן לחלוק על תנא הא ר' יוחנן לא הי' תנא כמבואר לעיל ח' א' ד"ה רב תנא הוא ופליג ומצאתי בשו"ת הרשב"א ח"ג סי' שס"ט העיר בזה ע"ש

שם אנא רווחא כו' קאמינא, נ"ב ע' תוס' חולין ב' ב' ד"ה אנא

שם ואישתיק ולא אמר להו ולא מידי, נ"ב ע' תוס' וע' מה שדן מזה בשו"ת ח"צ סי' קכ"ד ומה שהביא שם מן השבות יעקב הוא בשבות יעקב סי' צ"ב וע"ש בח"צ שהביא כמה מקומות כהך דכאן וכן מצינו עוד בפרת שכנתו של ראב"ע שיצאה ברצועה שבין קרני' והוא הי' שוא"ת ולא מיחה בה ואמרי' משום זה במשנה ביצה כ"ג א' דראב"ע מתיר זה ע"ש וכ"ה בזכרוני גם משו"ת הרד"ך דכשנעשה דבר בעיר ואין החכם מוחה נחשב שהחכם מורה כן בהדיא וע"ע מנחות ל"ה א' אפשר אותו צדיק ראה תלמידו ולא מיחה בו ע"ש דדנו שם ג"כ מכמו זה דר"ע עצמו ס"ל הכי

שם אפי' מעמלא דביתי, נ"ב ע' שו"ת הר"י מגא"ש סי' ע"ו

שם מר רבה ור' הונא רבי' דרבה, נ"ב ע' שו"ת רד"ך בית כ"ב חדר י"ג ועמ"ש על הגליון קידושין ל"א א'

שם רש"י ד"ה רב אשי כ' ומת ר' סמא בנו בחייו, נ"ב ע' שאילת יעב"ץ סי' ק"נ וע' שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קכ"ו

ע' א' וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה, נ"ב ע' שו"ת הרדב"ז ח"א סי' ס"ח דכ' דהאונס אשה דמתחייב לכונסה אזי אם אסר הנאתה עליו בנדר אין הנדר חל הואיל ומשועבד לה לכונסה וכ' ע"ז וז"ל וא"ת הא תנן המדיר את אשתו יוציא ויתן כתובה ואמאי כיון דמשועבד לה לימא לא יחול הנדר לא קשיא דהתם אפשר ע"י גירושין ואשה דעלמא מתגרשת בעל כרחה אבל באונס מתחייב לכונסה ושוב אין יכול להוציאה בעל כרחה הילכך לא חל האיסור להפקיע זכותה עכ"ל וצע"ג ומצוה ליישב וע"ע שו"ת מהרי"ו סי' קע"ב לעניין הנשבע שלא תבא אשתו אצלו אי הוי שבועת שוא וא"צ התרה ע"ש ושוב ראיתי דתי' הרדב"ז הנ"ל על קישית הגמ' דכאן הוא מבואר בירושלמי כאן ועכ"ז חידוש עדיין שכ' כן בפשיטות אחרי שבש"ס דידן לא אמרו כן וע"ע שו"ת הרא"ש כלל ח' אות י"ח בעניין מי שנשבע לתת לחבירו חצי מה שירויח ואין החצי הנשאר לו מספיק למזונות אשתו כו' וכ' וז"ל וכתבת שיש אומרים דכיון שהי' משועבד לאשתו לזונה לא הי' יכול לישבע ליתן חצי מה שירויח לאחר והוא שבועה לבטלה ובטילה וילקה על השבועה אין בדבריהם כלום ואפי' אם מכר אדם נכסיו אין מוציאין למזון אשתו כ"ש אם שיעבד גופו לאחר דאין שיעבוד חל על גופו של אדם בשום ממון שהוא חייב עכ"ל ונ' כוונתו דשיעבוד המזונות הוא רק על ממונו ואילו השבועה חלה על גופו ולכן שפיר יש לה לחול דוגמת נדר דחל ע"ד מצוה הואיל ונדר חל על החפץ ואין החפץ משועבד למצוה ולפי"ז הא דאמר כאן וכיון דמשועבד לה כו' היינו דווקא בנדר דחל על החפץ והוי כאילו אמר יאסרו נכסי עליך מליהנות לך ולכן אינו חל כיון דממונו משועבד לה למזונות משא"כ אילו נשבע שלא ליהנות לה הית' השבועה חלה ואולי הטעם בשו"ת הרא"ש שם רק הואיל ולא נשבע על גוף המזונות שלא לזון רק הית' השבועה לתת לאחר אלא שממילא בגרמתה יבא המנע מזונותי' וע"כ בכה"ג שפיר חלה השבועה וע' כזה בשו"ת מהרנ"ח סי' סמ"ך עש"ה בכל התשובה כי דיבר הרבה בסוגי' דידן וגם הוא דן שם מדוע לא אמרי' כאן דכיון דבידו לגרשה יחול הנדר ולא הביא שכן תי' הירושלמי באמת עש"ה במהראנ"ח וי"ל עוד כוונת הרא"ש דהשבועה חלה מטעם כולל דכיון דאילו הי' החצי הנשאר מספיק למזונות אשתו הית' השבועה לכן גם אאם לא יספיק חלה מטעם כולל כנשבע שלא לאכול מצה כל השנה וכירושלמי שבועות וע"כ גם למ"ד דמזונות דאוריתא מקרא דשארה וגו' לא יגרע וה"ל מצות ל"ת מ"מ השבועה חלה לבטל מצוה זו מטעם כולל ואולם כל כי האי ה"ל לפרושי וגם מ"ש דאין שיעבוד על גופו של אדם בכל מה שהוא חייב הוא לכאורה דלא כסברת ר"ת במכירת שטרות דיש ב' שיעבודים שיעבוד ממון ושיעבוד הגוף כו' כנודע ויש לחלק בין פריעת בע"ח שלוה בעצמו לבין חיוב מזונות אשה דהוא רק מתנאי ב"ד או מקרא דשארה וגו' ודו"ק ולדעת רבינו אליהו לעיל ס"ג א' תוד"ה באומר דמחויב להשכיר עצמו למזונות אשתו משמע לכאורה דהגוף משועבד לזה ולא שהשיעבוד על הממון לבד

שם תוד"ה הכא כ' דא"כ אפי' שמואל, נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' ל"ב מקיים תיבת אפי' ע"ש

ע"א ב' הנאת תשמישך עלי יפר, נ"ב ע' שו"ת מהרי"ט סי' ה' ד"ה וחוץ מזה עש"ה

שם ככלה בבית חמי', נ"ב ע' פירש"י וע' שו"ת הר"י מגא"ש סי' צ"ט וע' יומא נ"ד א'

שם תוד"ה אבל כ' אבל אם עבר יום שמעו כו', נ"ב ע' שו"ת הר"י ברונא סי' ר"ז וסי' רמ"ג

ע"ב א' שתמלא ונופצת, נ"ב כל' זה לשמואל נדה ס"ו א'

שם ואיזו היא דת משה כו', נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ח סי' תמ"ה דאשה האוכלת חלב ודם ואינה מדקדקת במצוות מ"מ כיון שאין בה ממה ששנינו כאן יש לה כתובה ואך מ"מ יכול לגרשה בע"כ ולית בי' משום חדר"ג וישאר כתובתה עליו חוב ע"ש וע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתר"כ בתשובת רשב"א עש"ה וע' שו"ת הרא"ש כלל ל"ב אות ח'

שם ואיזהו דת יהודית יוצאה וראשה פרוע, נ"ב ע' שו"ת מהר"י ברונא סי' ל"ד דה"ה איש היוצא עתה בגילוי הראש חשוב עובר על דת יהודית ע"ש וע"ע שו"ת מהר"י ברונא סי' קס"ה

שם ואזל שיילי' ואישתכח שיקרא, נ"ב הא אם שתק שתיקה כהודאה, שו"ת מהר"י ברונא סי' נ"ו

שם אי דידע בה נפרוש, נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתס"ח

שם ניסמוך עלה כו', נ"ב ע' מה שנסתפק בשו"ת חות יאיר סי' קפ"ב במש"ש וגם באשתו צ"ע אם מצי לישבע (שהיא נדה או אינה עפ"י דברי' לפי מה שאומרת) די"ל דלא הימנה התורה רק לבוא עלי' משום דלא סגי בלא"ה ודו"ק עכ"ל וי"ל דמגו דמהימנת על הביאה מהימנא נמי אשבועה וע' שו"ת מיימוני סדר נשים סי' י"ב דהא דאר"נ האלקי"ם אכלו כוורי לחסא היינו משום דנהי דמשום חומר ערוה אסרוה להנשא במים שאל"ס מ"מ לעניין השבועה שפיר אזלי' ב"ר ע"ש והובא בגליון הגרע"א ז"ל יבמות קכ"א ב' והנה שם י"ל מגו להיפוך ומוכח דלא אמרי' מגו בזה ויש לדחות

שם לא צריכא דאמרה פלוני חכם טיהר לי את הדם כו', נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתנ"ט וע' שו"ת הרשב"א המיוחסות סי' קל"ג וע' שו"ת ח"צ סי' ל"א

שם יחזור ויקניטנה כו', נ"ב ע' שו"ת הר"י מגא"ש סי' כ"ט: