גליוני הש"ס נשים ו

וכדא"ל שמואל לר"ח בגדתאה פוק ואייתי לי בי עשרה ואימא לך באנפייהו המזכה לעובר קנה הרי דכשמחדשים דבר חידוש צריך לדורשו בעשרה וע"כ גם כאן דחידשו בה דברים כו' לכן עמד בקהל דהיינו עשרה כמבואר סוף תמיד נשחט ע' מזה בס' בנין אריאל פ' ויחי וגוף הדרש דכאן דדריש החדשה לומר שחידשו דין [דטבול יום לא יכנס כו'] דוגמתו מנחות מ"ה א' בחודש אם חידשו ואמרו חלב מותר וכזה ברות רבה ויולד מן חודש אשתו לא צורכה דלא אלא ויולד מן בערה אשתו אלא בימיו נתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית כו'

ח' א' תוד"ה רבא כ' דשם טומאה אחת היא, נ"ב ל' הגמ' יומא פ"א א' ויש עוד כל' זה שבועות י"ד ב' ואינו עניין לכאן

ט' א' ובעכו"ם יחיד נשיא ומשיח מביאין שעיר', נ"ב יש לדרוש טעמא דקרא עפ"י גמ' סנהדרין פ"ד א' כיון שהדיח אין לך הדיוט גדול מזה ומדיח הוא חטא עכו"ם ולכן בחטא עכו"ם יחיד נשיא ומשיח שוין דכיון שעבדו עכו"ם הויין להו גם נשיא ומשיח הדיוטים

שם נפש אחת אחד יחיד ואחד נשיא ואחד משיח במשמע, נ"ב כזה מעילה י"ח א'

שם ממונן פלט, כל' זה קידושין ע' א'

שם כמדומה לי שאין לו מוח כו', נ"ב לפי שלוי הי' תלמידו של רבי כמבואר בפ"ק דסנהדרין ויש חיוב על הרב לכעוס על תלמידיו אם רואה שמתרשלים כמבואר ביו"ד סי' רמ"ו לכן מפני שרבי ידע בלוי שאדם גדול הוא ולא הי' ראוי שיטעה אם לא ממיעוט עיון והשגחה לכן דיבר אליו קשות, שו"ת חות יאיר סי' קנ"ב

שם ובפלוגתא לא קא מיירי, נ"ב כזה נזיר ל"ח א', נדה כ"ו ב', ביצה י"א ב'

שם תוד"ה והרי כ' ותימא לר"י דאמאי לא אמרי' נמי לר"ע דליתי עשה ולידחי ל"ת, נ"ב י"ל בפשיטות עפ"י גמ' לקמן כ' ב' דהי' ראוי שיוחשב אפשר לקיים שניהם מפאת דאפשר בחליצה אלא דדחי התם דחליצה במקום ייבום לאו מצוה היא וזהו לדידן דמצות יבום קודמת למצות חליצה ואפי' לאבא שאול נמי דחליצה קודמת היינו רק מחשש שמא לא יכוין לשם מצוה ונמצא פוגע בערוה אבל בעצם ייבום קודם ומשא"כ לר"ע דמבואר בזוהר חדש מדרש רות ד"ה על התעודה (דפוס ווארשוא תרמ"ה דף פ"ח ע"ב) וז"ל שלף איש נעלו זו מצות חליצה ונתן לרעהו זו מצות יבום מכאן א"ר עקיבא מצות חליצה קודמת למצות יבום עכ"ל א"כ לר"ע בעצם חליצה קודמת כיון דאקדמה קרא א"כ שוב שפיר ה"ל אפשר לקיים שניהם ולא אמרי' עדל"ת

י' א' דאי לא קתני, נ"ב ע' נדרים ט"ו א' כי קתני דאי ניים ע"ש בפירש"י

שם בדקה לוי במתניתי', נ"ב כל' זה ב"מ מ"ח א'

שם תוד"ה לר' יהודה כ' וי"ל דשמא אסור לקדש מדרבנן שמא יבעול כו', נ"ב ע' תוס' ב"מ יו"ד ב' ד"ה דאמר וע' סוטה מ"ד א' וכבר האריכו האחרונים וע' ח"א למהרש"א תענית ד' א' ד"ה שאול שאל שלא כהוגן דרהיטות דבריו שם דיש לאו דלא יבא ממזר בקידושין לחוד עש"ה וצ"ע

י"א א' צרת סוטה אסורה, נ"ב בדין צרת אשת כהן שנאנסה ע' נימוקי יוסף וע' שו"ת חיים שאל ח"ב סי' ט'

שם ב' היא תועבה ואין בני' תועבין, נ"ב כדרש זה בנדרים ל"ב ב' והוא כהן וגו' הוא כהן ואין זרעו כהן וע"ע ערכין כ"ד א' דתיבת הוא ממעט אשתו ובניו

שם אלא אימא או היא או צרתה, נ"ב ע' תוס' וע' שו"ת

שם במותר לה נאסרה באסור לה לא כ"ש, נ"ב דוגמתו סנהדרין ק"ח ב' במותר לי נאסר לי באסור לי לא כ"ש

י"ב א' שלא מצינו בכה"ת כולה כגון זאת, נ"ב דוגמתו מכשירין פ"ו מ"ה ואין לנו כיוצא בו

שם ב' צרת אילונית מותרת ואפי' הכיר בה, נ"ב ע' רש"י וע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' צ"ז נ' סברתו דהחילוק שבין אילונית לערוה דאילונית אינה ראוי' לכל האחים ולכן אין בה זיקה כלל ומשא"כ ערוה ליבם כגון בתו כו' כיון דאילו הי' שם אח אחר שאינה ערוה לו הית' זקוקה לכן גם לו היא זקוקה ואיסור הערוה פוטר ולכן פוטר גם הצרה והיינו נמי טעמא דב"ה לקמן י"ג ב' דפליגי אב"ש לשינויא דרבא עש"ה

שם ומן השמים ירחמו, נ"ב כל' זה ע"ז י"ח א'

שם א"כ מצינו חמותו ממאנת ותנן אי אתה יכול לומר בחמותו כו' או שמיאנו, נ"ב כעין סגנון זה ביצה י"ב ב' א"כ מצינו תרומה שזכאי בהרמתה ותנן לא אם אמרתם בתרומה שאינו זכאי בהרמתה וכאן לא שייך שינויא דהתם ע"ש דלישנא דאי אתה יכול לומר משמע דאין לו מציאות בשום פעם וע"ע דוגמתו מנחות ע' א' א"כ מצינו תרומה במחובר לקרקע ותנן לא מצינו תרומה במחובר לקרקע ועמש"ש בגליון

שם תוד"ה שלש כ' פי' הקונטרס כו', נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' ל"א וע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' אלף כ"א וע"ש שכ' דמלבד איסור השחתת זרע שאסור לאשה להשחית זרע הבעל יש עוד איסור לפני עור שמכשלת את הבעל באיסור השחתת זרע דנמצא הבעל מוציא זרעו לבטלה וע"ש ג"כ חידוש דלרבנן דסברי דמשמשת כדרכה והולכת ומן השמים ירחמו היינו דמותרת בכך אבל לא שצריכה לעשות כך ותיאסר לשמש במוך דמצי הבעל לומר שמא אין לי זכות שירחמו עלי מן השמים ע"ש וע' מהרי"ל ה' ערב יום כפור וז"ל ואמר מהר"י סג"ל דלפי"ז נ' אשה ששמשה תוך ג' ימים קודם יוה"כ צריכה לכבד ביתה בחמין שלא תפלוט ש"ז ואח"כ תטבול כו' ודווקא שלא בשעת סמוך לטבילתה או סמוך לווסתה דבאותן שעות אל תכבד שמא תשחית זרע ההריון דאי אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה או סמוך לווסתה עכ"ל ולכאורה הי' נראה מהך דכאן דתמיד אין לה להשחית הזרע עבור טבילת עיוה"כ דאינה אלא מנהג בעלמא

י"ג א' ממאנת למאמרו ואין מאמנת לזיקתו, נ"ב כלשון זה קידושין מ"ה א' במובן אחר

שם ב' לא תתגודדו כו', נ"ב ע' אריכות בשו"ת מעיל צדקה סי' מ"ט וסי' נ' וע' רש"י סוכה מ"ד א' ד"ה לדידהו וצע"ק דהא בסוגיין מבואר דבב' עיירות לכ"ע ליכא משום לא תתגודדו וע' שו"ת מהר"ם אלשיך סי' נ"ט ושו"ת חיים שאל ח"ב סי' ב' וע' ספר הפרדס לרש"י סי' ר"ד דיש בכל פרישה שאדם פורש עצמו ממנהג הציבור כגון מי שאינו מתענה תענית אסתר וכדומה יש בו משום לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות עש"ה וע"ע בליקוטים שבסוף ס' הפרד"ס הנ"ל (דפוס ווארשוא דנ"ש ע"ב) טעם על מה שהוקבע יום ששים לתקופה לשאלת מטר בגולה ולא בכל מקום כפי מקומו ומה ראו שלא להקדים ולא לאחר וידקדקו בין יום ששים ליום של אחריו והשיב וז"ל חוק הנוהג בישראל צריך להיות לו זמן קבוע שלא יהו אלו עושין בו (כך ואילו עושין בו כך) שמא תתגודדו אגודות עכ"ל והתם הוי ג"כ ב' עיירות וע"ע בעניין לא תתגודדו בשו"ת רד"ך בית י"ג עש"ה וע"ע שם בית י"ד בזה ע"ש וע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתקי"ב דכשמקצת ציבור קורין ק"ש בקול רם ומקצתן בלחש אית בי' משום לא תתגודדו עכ"ל וע"ע שם סי' תתקס"ז דאם מקצת קהלות יאמרו הפיוטים ומקצת לא יאמרו אית בי' משום לא תתגודדו ע"ש וע"ע שו"ת מהר"י מינץ סי' ט"ו ע"ש וע"ע שו"ת