גליוני הש"ס נשים נז

ברוך סי' תע"ח וע' רוקח סי' ק"ט ומש"ש דדמי לציצין שפירשו רובן ומצערות כו' כוונתו לגמ' שבת צ"ד ב'

שם רש"י ד"ה מוצצו כ' דהא ליכא דחזי לי', נ"ב ע' שו"ת באר שבע סי' ט"ז וע' שו"ת חות יאיר סי' ק"נ ומש"ש דליתא ברש"י מ"ש הבאר שבע בשמו במחכת"ה אם דליתי' ברש"י כריתות כמו שהביא הבאר שבע מ"מ הרי ישנו ברש"י כאן ממש כל' שהביא הבאר שבע בשמו

שם ב' והא ר"נ שרא להו לבי ריש גלותא, נ"ב בשאלתות פ' וירא איתא והא ר"נ שרא לה לילתא עכ"ל ונ' מזה דילתא הית' אלמנה או גרושה מאחר כשנישאת לר"נ והי' לה בן מן הראשון ונתנתו למניקה והיא הית' בת הראש גולה וזהו דמשני שאני בי ריש גלותא כו' וצל"ע בזה בסדר הדורות ושאר ספרים המדברים מזה וגוף גירסת השאלתות הנ"ל צ"ע דהל"ל והא ר"נ נסיב לילתא ול' שרא לה משמעותו שהתיר לה לינשא לאחר והרי הוא עצמו הי' בעלה וצ"ע

שם שאני בי ריש גלותא כו', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל י"ח אות י"ז

שם דלא עבדי נשי דחנקן בניהו, נ"ב ע' שו"ת צ"צ סי' נ"ה

שם שמוטי, נ"ב ע' ביאור מלה זו ברש"י בכורות מ"ה ב' ד"ה באריכא שמיטה סגיא

שם מציצי עינא, נ"ב ע' פירושו בשו"ת חות יאיר סי' ר"כ

שם תוד"ה אפילו כו' כ' דכל חד וחד באפי נפשי' שרי, נ"ב וע' ס' יריאים סי' קמ"ט שתי' דמה שאסרו ב"ה בנבילה לא משום דבשר הוי דאפי' אין תורת בשר עלי' מיתסרא בנבילה דכתי' לא תאכלו כל נבילה כל הנאכל בנבילה נאסר אבל לעניין בב"ח בשר בעי' וכיון דנגמרה נפקא לה מתורת בשר עכ"ל וע' פסחים כ"ב א'

ס"א א' לא הכניסה לו ממש אלא כיון שראוי' להכניס כו', נ"ב דוגמתו ברכות נ"ג ב' לא יאותו יאותו ממש אלא כל שאילו עומד בקרוב כו' וברש"י עד שיהא אורו ראוי ליהנות כו' וע"ע ירושלמי הובא בר"ש פאה פ"ו מ"ט חנני' כו' אומר כל שבאת רשות עני באמצע כו' וקמפרש לי' דלאו שתבא ממש אלא אפי' נראית לבא וע"ע עירובין ס"א ב' מאי אין בה דיורין אין ראוי' לדירה ועמ"ש על הגליון שם פ"ט ב' וע"ע גיטין פ"א א' דקמפרש זכותו של שני דמתני' דהכוונה זכות הראוי' לשני וע"ע עירובין י"ב ב' מבוי שלא נשתתפו בו כו' אלא אי איתמר הכי איתמר כו' מבוי שאינו ראוי לשיתוף וק"ק מדוע אמר אלא כו' ולא קמפרש דהאי שלא נשתתפו גופי' הכוונה שאינו ראוי לשיתוף וע"ע שבת פ"ו ב' ניתנה תורה לטבולי יום ומפרש דראוי' קאמר וע"ע גיטין ס"ב א' דקמפרש כליו של חבר כלים הראויין חבר וע"ע מנחות ל"ג א' דמפרש בשני סיפין דברייתא דראוי' לשני סיפין קאמר וע' תוס' שם מ"ז א' ד"ה עד דעד שישחוט לשמן ויזרוק דמן לשמן דאמר ראב"ש כוונת ויזרוק עד שיהי' ראוי לזרוק כו' וע' בגמ' שם ע"ט ב' ראש העמוד עש"ה וע"ע שם ק"א ב' דמפרש לו לפני זריקה קודם שיראה לזריקה ושם ק"ב א' קמפרש שלנה ושנטמאת ושיצאת ראוי' ללון וראוי' לטמא וראוי' לצאת וע' תוס' ע"ז ל"ט ב' ד"ה תנינא דכ' וי"ל דרואהו לאו דווקא אלא ר"ל יכול לראותו והיינו ג"כ דוישראל רואהו דתנן במתני' לא רואהו ממש אלא ראוי לראותו וכזה עוד שם מ"ד א' בגמ' אקרא ותהי' על ראש דוד דאין הכוונה ממש שהית' על ראשו רק הכוונה ראוי' לנוח על ראש דוד וע"ע ב"מ ע"ד א' ועל הסיד משישקענו בכבשן כו' אימא משראוי לשקעו בכבשן הכוונה להגיה ג"כ רק לפרש דמאי משישקענו משראוי כו' ע' בית האוצר ערך אלא אימא וע"ע לקמן ק"י א' דמפרש זה גובה דמתני' ראוי לגבות כו' ועמש"כ בגליון וע' לעיל כ"ג א' לא נישאת נישאת ממש אלא כיון שהתירוה לינשא כו' והיינו ג"כ דאין הכוונה נישאת ממש רק ראוי' לינשא דמשהתירוה היא ראוי' לינשא וע"ע פסחים מ' א' לא נתבקעו נתבקעו ממש אלא כל שאילו מניחן על פי הב והן מתבקעות מאיליהן והיינו ג"כ דכוונת נתבקעו ראויות להתבקע על פי הביב וע"ע יבמות ס' ב' ובתוס' שם ד"ה בראוי' דמפרשי' קרא דיודעת איש דהכוונה ראוי' לדעת איש וע"ע דמפרשי' כזה גם בל' הפוסקים ע' רמב"ם ה' איסורי מזבח פ"ד הט"ו דכ' אבל אם נתן לה עופות אעפ"י שהן מוקדשין אתנן חל עליהם ובכ"מ שם וז"ל ובעל מגדול עוז תי' דמאי אעפ"י שהן מוקדשין דקאמר הרמב"ם שהן ראויין להיות מוקדשין כלומר תורים ובני יונה כו' עכ"ל וע"ע ב"מ כ"ט א' ע"כ לא פליגי אלא כשנשתמש בהן וברש"י כשנשתמש לאו דווקא אלא משום שכר שימוש קאמר מפני שמותר להשתמש בהן עכ"ל והיינו ג"כ דהכוונה לראויות ההשתמשות דמתחייב מפאת הראויות להשתמש בו וקרי אל הראויות נשתמש והוא כהך דלעיל כ"ג א' דקרינן להיתיר לינשא נישאת וכך שם דהכוונה על שמותר להשתמש קרי לי' נשתמש וע"ע ב"ב ע"ח א' דקמפרש בריתא דקתני ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שעליו דהכוונה וכל מה שראוי להיות עליו וע"ע שם ס"ט ב' ארעא בי' דיקלי כו' דחזיא לדיקלי קאמר לי' וע"ע שם פ"ו א' א"ל במיתנא והכוונה דחזי למיתנא וכגי' הרשב"ם שם א"ל דחזי למיתנא קאמינא לך עש"ה וע"ע שם ק"ד ב' שדה ונעשית גנה ובפי' רשב"ם שנעשית ראוי לגינה וע"ע יומא ס"ט א' דמפרש לבש בגדי כהונה דבריתא דהכוונה ראויין לבגדי כהונה וע"ע נדה ט' ב' כל שקורין לה אמא כו' ובתוס' שם בשם הירושלמי דהכוונה שראוי' לקרותה אמא ועמ"ש על הגליון נדה שם ס' א' וע"ע שבת פ"א ב' וחכ"א לא יטול אלא. מן האיבוס כו' ובתוד"ה וחכמים נ' לר"י דלאו דוקא מן האיבוס אלא מן הראוי לאיבוס כו' וע"ע זבחים ל"ט א' מן היסוד מן הראוי ליסוד וע"ע לעיל ל"ו א' מאי ממאנת הראוי' למאן

שם ב' וב"ה גמרי מיולדת זכר כו' עד אלא ב"ה מנדה גמרי לה, נ"ב ע' תוספתא עדיות פרק ב' ובה"א שבת אחת כלידת זכר או כימי נדתה ובתוספתא במכלתין פרק ה' אי' כלידת זכר וכימי נדתה

ס"ב א' חדש יהיו בלבנון שנים חדשים בביתו, נ"ב בס' הפרדס לרש"י סי' קנ"ז דקדק מכאן דמצות עונה דהיא משום פ"ו עדיפא מבניין ביהמ"ק ושמותרת מש"ה אשה נדה לרחוץ ולטבול ולטהר עצמה לבעלה מר"ח אב ועד ט"ב כיון דהאבילות רק משום חורבן הבית והרי פ"ו עדיף מבניין ביהמ"ק עש"ה

שם אלו נשותיהן של ת"ח שמנדדות שנה מעיניהם בעוה"ז ובאות לחיי העוה"ב, נ"ב דוגמא לזה ב"ב יו"ד א' מאי אשבעה בהקיץ תמונתך כו' אלו ת"ח שמנדדים שנה מעיניהם בעוה"ז והקב"ה משביען מזיו השכינה לעוה"ב

שם רש"י ד"ה שאני התם דאית לי' הרווחה כו' כ' אבל תלמוד תורה מצוה דילי' היא, נ"ב משמע מכאן דאשה אין חייבת בבניין ביהמ"ק דאל"כ הא גם מהך דחודש יהיו בלבנון אין ראי' די"ל דשאני התם דהיא עצמה מצווה בבניין ומקיימת המצוה בזה שהבעל עושה בבניין דעניין המצוה רק לבנות כדי שיהי' בית וע"כ מה שמנחת בעלה לעוזבה ללכת לבנות כדי שיהי' בית הוא ג"כ קיום גוף מצוות הבניין ומשא"כ ת"ת שאינה מצווה ואין לה קיום מצוה בלמודו הא י"ל דגם בב' חדשים בביתו לא סגי לחודש אחד עזובה ואולם ברמב"ם ה' בניין ביהמ"ק מבואר דגם נשים חייבות וכבר תמהו דהא אין בניין ביהמ"ק אלא ביום וא"כ הא ה"ל מ"ע שהז"ג דנשים פטורות וע"ע ב"ב ד' א' שאני