גליוני הש"ס נשים נו

דב"ב דבלא"ה כיון שהיו לו י' בנים ואמר שהנכסים יהיו רק לאחד מהם אומדין אנו דעתו דוודאי הי' כוונתו להקנות לאותו שמכבדהו ואין רוצה להכות קברו לא לשאר הגרועים והכו על קברו ואנן סהדי דאילו ידע שיהי' כן שהט' יכו ולא האחד הי' נותן בפירוש לאותו האחד ודו"ק ונזכרתי דכן הוא בתשב"ץ ח"א שם סי' פ' עש"ה וע"ע רא"ש שם כלל ס"ד אות ה' עש"ה וע"ע שם כלל ס"ח אות כ"ג עש"ה בארוכה וגם שם מבואר דמקור הא דאזלי' בתר אומדנא הוא מהך דתנו לה את הילד היא אמו עש"ה וע"ע שם כלל ע"ח אות א' ואות ג' עש"ה וע"ע שם כלל פ"ו אות א' עש"ה וע"ע שם כלל ק"ז אות ו' ד"ה עוד שאלוהו הרבה שאלות עש"ה כל הדיבור וע' נדרים ס"ג ב' בר"ן ד"ה שדרך וע' שו"ת חוט המשולש טור א' סי' כ"ח אות א'

נ"ו א' בעי רבין כו', נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' קכ"ד: שם אורח ארעא קמ"ל דביאה בלילה, נ"ב נדה ס"ד ב'

שם את"ל חיבת חופה קונה, נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתס"ח ושו"ת הרא"ש כלל י"ג אות י' ד"ה עוד ילמדני רבינו וד"ה תשובה על קרקע כו'

שם תוד"ה הרי כ' דלא אמרי' מעמש"ב אלא היכא דמתכוון לעקור כו', נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת רד"ך בית ט' חדר י' ד"ה ומעתה אומר כו'

שם א"נ שאני התם דחייבתו תורה כו' ומשעבדים עצמם כו', נ"ב היינו דחיוב שחייבתם תורה הוא לפי שירדה תורה לסוף דעתם דהם עצמם משעבדים עצמם בכך ולכן כשאין משעבדים פטורים ומצינו כזה דתנאי ב"ד דדבריהם בתוס' ב"ב קמ"א א' ד"ה אלא ע"ש שכתבו דחכמים לא תיקנו אלא לפי דעת האדם דמתנה כך כו' עש"ה

שם ב' א"ר יוסי וכי מה תיקון העולם יש בזו והלא אין קצובין, נ"ב כלשון זה בגיטין נ"א א' ע"ש

נ"ז ב' סימפון בעבדים ליכא, נ"ב אי אמרי' כן גם בעבד עברי ע' שו"ת שבות יעקב סי' קע"ד וע"ש כל התשובה

נ"ח א' הנהו קלא אית להו, נ"ב ע' בתוד"ה הנהו פי' הר"ת הנהו קלא אית להו ולא שכיחי וע' כזה בסנהדרין מ"ז ב' וקבר הנמצא מותר לפנותו דילמא מת מצוה הוא כו' שאני מת מצוה דקלא אית לי' וקושי' זו עצמה ותירוצה הם בירושלמי נזיר פ"ט ה"ג ושם נאמר וחש לומר שמא מת מצוה הי' ומשני סבר רבי זעירא שאין מיתי מצוה מצויין הרי דהבבלי משני דקלא אית לי' והירושלמי משני שאינן מצויין ושניהם אחד דכיון דקלא אית לי' אינו מצוי ושכיח [דאילו הי' מת מצוה הי' נודע] וכך הוא כאן ג"כ שינויא דקלא אית להו היינו דלא שכיחי

שם ב' נעשה כאומר לה יקדשו כו', נ"ב כעין זה לקמן ע' ב' נעשה כאומר לה צאי כו' ובב"מ ל"ד א' נעשה כאומר לו לכשתגנב כו' ושם צ"ט א' נעשה כאומר לו הכישה כו' ושם ס"ו א' נעשה כמאן דא"ל מדעתי' כו' וע"ע תוס' יבמות כ"ה ב' ד"ה באומר ור"ן נדרים י"ג ב' ד"ה באומר וש"ס נזיר ה' ב' נעשה כאומר שלימין וע"ע ב"ב קס"ט ב' נעשה כאומר לו שדה זו נתונה לך כ"ז שהשטר בידך וע"ע ר"ש דמאי פ"ו מ"ב בשם הירושלמי נעשה כאומר לו תלוש מקרקע זה שתקנה לך מעשרותיך

נ"ט א' א"ל אביי כו', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל י"ב אות ב'

שם רש"י ד"ה משקל ח"ס כ' סלע של יהודה כפלים במשקל סלע של גליל, נ"ב כזה ג"כ בתרומות פ"י מ"ח דמשקל ו' זוז ביהודה היינו ב' סלעים ומחצה הן חמש סלעים בגליל

שם ב' אין אשה אלא ליופי, נ"ב ע' מסורת הש"ס והוזכר עוד תוס' תענית ד' א' ד"ה יכול

שם נתגרשה אינו כופה כו', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל י"ז ות ז'

שם תוד"ה קונמות כ' וא"ת א"כ כל אדם יפקיע ממונו כו', נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"א סי' ס"ח דכ' דהמאנס אשה דחייב לכונסה מקרא דולו תהי' לאשה אזי אם אסר הנאתה עליו בקונם אין הנדר חל דאל"כ כל אונס יעשה כן ונמצאת מצוה זו לבטלה נכתבת וכ' אח"ז וז"ל וא"ת מ"ש מהא דאמרי' דנדרים חלים על דבר מצוה כגון ישיבת סוכה עלי כו' הא ל"ק כלל דהנך הוו מן המצוות שבין אדם למקום ולפיכך חל הנדר אבל בדברים שב"א לחבירו לא חל הגע עצמך שהי' חייב לחבירו מנה ואמר פלוני מודר מנכסי כלום חל הנדר על המנה שהוא חייב כו' עכ"ל ונ' מדבריו דגוף מצות ולו תהי' לאשה מורה שאין הנדר חל וגזה"כ הוא דאל"כ הרי כל אונס יעשה כן ונמצאת המצוה לבטלה נכתבת וע"כ ה"ל גוף המצוה כאילו נתפרש במקרא שאין הנדר חל ורק בנדר על מצוה שבינו לבין המקום לא שייך זה דבאמת הרי אסור לנדור ולבטל מצוה והוי הנדר ביטול עשה וא"כ הרי שפיר הועילה תורה במה שציותה המצוה לשיותסר לנדור ביטולה ואם ירצה מי לעבור ולנדור כמו כן הרי יוכל לבטל המצוה בלי נדר דגם הנדר הרי הוא עבירת ביטול כשאר ביטולי גרידא ומשא"כ בחיוב שב"א לחבירו לא מיסתבר לומר דתלתה התורה החיוב נגד חבירו בישרות לבבו נגד המקום שאם ירצה לנדור ולבטל מצות המקום יופטר מהחיוב שנגד חבירו ולא ישיג חבירו מה שחייבתו תורה ממנו ולכן כזה גם מצות פרעון חוב שנאמרה בכתוב והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה היא עצמה מורה שאין חל נדר שידיר את הבע"ח מנכסיו וגזה"כ הוא ודו"ק היטיב מאוד וע' דוגמת סברת הרדב"ז הנ"ל בתוס' פסחים ל' א' ד"ה לשהינהו דכתבו דע"כ דגם איסור דרבנן אין מבטלין לכתחלה דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתם הרי הכל יבטלו האיסורים ע"ש והיינו ג"כ דגוף האיסורים שאסרו חכמים מורים וכוללים ממילא גם איסור הביטול דאל"כ הרי הכל כו' ובחידושי כתבתי דמ"ד דאין מבטלין כו' הוא איסור תורה הוא ג"כ מטעם הנ"ל דגוף האיסור שאמרה תורה מורה וכולל גם איסור ביטולו דאל"כ הרי הכל יבטלו והוא כסברת הרדב"ז הנ"ל ובחידושי הארכתי בזה וע"ע דוגמת סברת הרדב"ז הנ"ל בשו"ת מהרי"ו סי' י"ז דכ' דאין המת יכול למחול על חיוב האבילות עליו דאל"כ בטלו להו דיני אבילות עכ"ל הרי סברתו יתר ע"ז דא"א שתהי' מצוה תלוי' ברצון אדם ואפי' ברצון אחרים שאיננו המקיים המצוה עכ"ז אין סברא שתוכל המצוה ליבטל ע"י שהוא לא ירצה בזה ואין קושי' על זה מולו תהי' לאשה דאי אמרה לא בעינא ליתא לעשה דשם החיוב רק שקנסתו תורה על שאנסה לישא אותו ואם היא אינה רוצה בו מדוע נקנוס אותו וז"פ וע"ע שו"ת הרדב"ז ח"א סי' תקי"ג דמתבאר מדבריו דסברא דאלמוה רבנן לשיעבודי' כו' נגד איסור הקונם שייך רק בשיעבוד שהוא מדבריהם ומטעמא דעשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה עש"ה

ס' א' יונק תינוק והולך כו' פירש לאחר כ"ד חודש כו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב סי' נ"ט

שם יכול כו', נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' שע"ג

שם ובמקום צערא כו', נ"ב ל' ס' הפרדס לרש"י סי' ק' גונח מותר לינק חלב בשבת מ"ט יונק מפרק כלאחר יד הוי ובמקום סכנה לא גזרו בה רבנן עכ"ל אולי ט"ס הוא או אולי פרושי קמפרש דהוא צער קרוב לסכנה משא"כ משום צער בעלמא לא היינו מתירין גם מלאכה כלאחר יד וע' שו"ת מהר"ם בר