גליוני הש"ס נשים נד

שם ונשמרת מכל דבר רע מכאן כו' אל יהרהר אדם ביום כו', נ"ב י"ל דדרשו דבר רע כמו דיבור רע ע' דרש כזה זבחים ל"ו א' ע"ש תוד"ה וחטאת ועמ"ש על הגליון יומא ה' ב' ומדה"מ למיכתב ונשמרת מדבר רע וכתי' מכל דבר רע ע"כ אתי לרבויי דבר שהוא פחות מן הדיבור ואין לך פחות מן הדיבור רק ההרהור וע"כ דרשוהו אהרהור רע ואי נימא דמחשבת פיגול היינו מחשבה ממש ולא בעי דיבור א"כ הך דזבחים שם הכוונה אמחשבה עש"ה ותבן א"כ גם כאן דבר רע גופי' פירושו מחשבה רעה וכמובן

שם שכרן בקרקע מהו, נ"ב לא שייך ריבית בקרקעות דאם אמר הא לך ד' אמות ע"מ שתתן לי חמש אין זו ריבית אלא חליפין ומותר והכי קמיבעי לי' דכיון דגבי ריבית לא שייכא שימה הבאה ע"י קרקע ה"נ פטור א"ד כיון דהכא שייכא חייב, שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשצ"ז בשם הרמ"ה ז"ל וע' קידושין ל"ה ב' איב"ע סברא דהא לית להו זקן מוכח דאמרי' היקיש גם בכגון זה דהפטור משום דלא שייך וע' תוס' ב"מ ס"א א' ד"ה אלא לאו דגזל ל"ל מש"ש דהא קרקע אינה נגזלת כו'

שם הוציא ש"ר על הנישואין הראשונים מהו על נשואי אחיו מהו, נ"ב קצת דוגמא לזה סוטה י"ח ב' מהו שיתנה אדם על נישואין הראשונים על נישואי אחיו מהו

שם כשמלה חדשה, נ"ב כדמיון זה בסנהדרין ק"ב א' והוא מתכסה בשלמה חדשה כו' מאי כשלמה חדשה אר"נ כשמלה חדשה מה שמלה חדשה אין בה שום דופי אף תורתו של ירבעם לא הי' בה שום דופי ופירש"י גמגום וכן כאן הפי' שבוררין הדבר בירור גמור שאין בו שום דופי וגמגום

שם תוד"ה בשלמא כ' דפשיטא דלא מתכחשי עדים בשביל כך כו', נ"ב ע' שו"ת משפטים ישרים סי' קצ"ז וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קע"ח מש"ש בנידון בתולה שנשבית לעכו"ם וקנאה יהודי אחד מיד השבאי והעידו שהעליל בה ומצאה בתולה וכ' התשב"ץ דמותרת לכהונה שהרי העידו ישראל הקונאה השיר בתולי' וזאת ראי' ששמרה בתולי' ביד שבאי ולשלא כדרכה לא חיישי' שאין דרך שבאי להניח בעילת בתולה כדרכה ולבעול שלא כדרכה וכ"ש דבשבוי' הקילו עכ"ל

מ"ז ב' וקבורתה תחת כתובתה, נ"ב אם יאמר הבעל אני נותן כתובה ליורשי' ויקברוה הם אם הדין עמו בזה ע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קי"א ומש"ש דלאו כל כמיני' לומר כן לחוב לקרובי' צ"ל סברתו דנהי דאמרי' בכ"ד דמידי דתקנה יכול לומר אי אפשי בתקנת חכמים מ"מ ה"מ לחוב לאחר אין בידו לומר כן וע' שו"ת מיימוני ס' קניין סי' י"ד והוא משו"ת מהר"ם בר ברוך סי' רל"ז עש"ה וע"ש בתשב"ץ ג"כ לעניין אם נקברה וחטטוה מקברה אם חייב הבעל לקברה שנית ע"ש

שם תיקנו מצוי למצוי ושאינו מצוי לשאינו מצוי, נ"ב כזה בתוספתא ר"ה פרק ב' נתנו חכמים את המצוי למצוי ואת שאין מצוי לשאין מצוי

שם שארה אלו מזונות כו', נ"ב ע' ישעי' ד' א' לחמנו נאכל ושמלתנו נלבש ע"ש בפי' הרד"ק ולמ"ד דמזונות דרבנן צ"ל דישעי' דיבר בהווה שהדרך לזון את אשתו וכה"ג בתוס' גיטין מ"ז ב' ד"ה ולביתך וגם י"ל דתקנתא דרבנן שיזון הבעל את אשתו כבר הית' בימי ישעי' ועלי' כוונת המקרא ולפי"ז היא עדיפא משאר דרבנן דהויא לה דברי קבלה

מ"ח א' מאי דבר אחר, נ"ב כזה ביבמות נ"ה ב' ולקמן ע"ב א' ושבת י"ז ב'

שם לאו כל הימנו שיעשיר כו', נ"ב מוכח לכאורה דאם אין מניח נכסים אין חיוב קבורה על הבן יותר מעל אחרים ויש לדחות דשאני הכא דאמר לא תקברוהו כו' משא"כ בלא אמר אכתי חיוב על הבן ראשונה משום כיבוד ע' שו"ת חות יאיר סי' קל"ט שדן בזה וחידוש שלא הביא כלל גמ' דכאן וע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' ל"ט דקדק מכאן דמי שנשבה לעכו"ם ואמר שלא יפדוהו מממונו אין משגיחין בו ופודין אותו וחוזרין וגובין מנכסיו ועוד שם ראי' מהך דלקמן ס"ז ב' יש לו ואינו רוצה להתפרנס נותנין לו לשום מתנה וחוזרים ונפרעים ממנו כו' עש"ה וע"ע שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתקכ"ו ועוד שם סי' קע"ו וסי' תתקס"ד ומה שכ' שם בסי' תתקכ"ו בסוף התשובה דמסדרין לכתובה מדמסדרין לבע"ח ואשה לא עדיפא מבע"ח אבל גריעה כו' צ"ע מדוע לא הביא גמ' ערוכה בנדרים ס"ה ב' דמפורש דמסדרין לכתובה וע"ע שו"ת הרא"ש כלל י"ג אות י"ח וע"ע שם כלל ט"ו אות ג' וע"ע שם כלל נ' אות א' וע"ע שו"ת הריב"ש סוף סי' ק"ד עש"ה וע"ע מה שדן מכאן בשו"ת שבות יעקב סי' ע"ה וע"ע אריכות בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קס"ג ובשו"ת שלו שבסוף ס' תורת חטאת סי' ח' ע"ש אריכות ג"כ

שם תוד"ה רבי כ' פי' רשב"ם כו', נ"ב וע' ס' יריאים סי' קצ"א שכ' דלראב"י מזונות ועונה דרבנן

מ"ט ב' אלא דלא אמיד אבל אמיד כו', נ"ב פי' אמיד היינו שאומדין אותו אם יכול לעשות יציאה זו משלו ולא יצטרך לחזור על הפתחים עבורה כי ההיא דגיטין נ"ב ב' גבי עמרם צבעא קאכיל ושתי מיתמי ולא אמיד פי' לא אמיד לעשות יציאה זו משלו, שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תקמ"א

שם תוד"ה אכפיי' כ' וא"ת היאך כפה כו', נ"ב ע' שו"ת הרשב"א המיוחסות להרמב"ן סי' פ"ח דהא דמ"ע שמתן שכרה בצדה אין ב"ד מוזהרין כו' היינו רק דאין מחויבין לכוף אבל אם רצו כופין ע"ש וע' תוס' ב"ב ח' ב' ד"ה אכפיי' וע"ש שהביאו ירושלמי פ' המוכר את הספינה והוא שם הלכה ה' ומשמע בירושלמי שם דאפי' על ל"ת שמתן שכרה בצדו אין ב"ד מוזהרין וע"ש במראה הפנים

נ' א' המבזבז אל יבזבז יותר מחומש, נ"ב ע' שאילת יעב"ץ סי' ג' ד"ה ואמנם מה שכתב אמ"ר ז"ל עד סוף התשובה מה שהאריך בזה מכמה דוכתי וע' שאלתות פ' תרומה וז"ל ברם צריך אילו מאן דאתי ואמר בעינא דאפקר נכסיי עד כמה יהבינן לי' רשותא למיתן ת"ש דתני' המבזבז אל יבזבז יותר מחומש וה"מ מחיים אבל לאחר מיתה עד תילתא עכ"ל ומוכח לכאורה דרק בהפקר דהוא ג"כ מצוה כמו שהארכתי באתוון דאוריתא הוא שאמרו דאל יבזבז כו' אבל לא בצדקה ממש אולם כל דברי השאלתות שם מקמי הכי מצדקה מיירי וכן הך דה"מ מחיים איתאמר להלן ס"ז ב' על צדקה וצ"ל דל' הפקר דנקט לאו דווקא ולביזבוז גדול הוא דקרי לי' הפקר כמי שאין חושש על נכסיו ומפקיר נכסיו ודו"ק ומ"ש השאלתות דלאחר מיתה עד תילתא אינו בגמ' לפנינו לקמן ס"ז ב' ואדרבה נאמר שם קם בזבזי' לפלגי' ממוני' ושוב ראיתי דדברי השאלתות הנ"ל הם גם שם פ' תשא וכ' שם ג"כ ל' הפקר והביא שם הך דלקמן ס"ז ב' בנוסחא אחרת ממה שהוא לפנינו ע"ש

שם באושה התקינו, נ"ב משום איבה, שאלתות פ' פנחס

שם ומשאילן לאחרים, נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל צ"ג אות ג' עש"ה וע' רש"י שבועות מ"ו ב' ד"ה מיתמי דספרי הלכה אין עשוין להשאיל ואולם בתוס' שם חלקו על רש"י ע"ש

שם תוד"ה עשיתינהו כ' האי עשוי צריך לומר דהיינו בדברים, נ"ב ע' כזה ב"ב יו"ד א' עשינהו שקל מינייהו לצדקה כו' וברש"י כל השנה הי' כופין בדברים עש"ה דשם מוכח הכוונה בדברים: