גליוני הש"ס נשים נג

דוהי' הוא ותמורתו יהי' קודש ויל"ע בזה עוד מכמה דוכתי ואין הגליון מספיק וע"ע בשו"ת משפטים ישרים סי' דע"ר ומש"ש דאף דפיתוי קטנה אונס הוא מ"מ אין מחויב לישא אותה ע' בזה בשו"ת רדב"ז ח"א סי' ס"ג דכ' להיפוך ע"ש ומש"ש עוד בשו"ת משפטים ישרים דאף דפיתוי קטנה אונס מ"מ פטור מצער דהואיל וסוף סוף נתפתתה אין להצער הנה כן מפורש לעיל ל"ב א' דגם שוטה אין לה צער אם הית' מפותה ע"ש וע"ע שו"ת גאונים בתראי סי' נ"ד ובגוף עניין מודה בקנס דפטור יל"ע דלכאורה איננו דבר הכולל בכל הקנסות דאל"כ חמץ שעבר עליו הפסח אם אין עדים ישתרי וכדומה וע' גיטין מ"ד ב' אמר פלוני עבדי מכרתיהו כו' ומשמע דאין עדים בדבר ורק עפ"י עצמו קנסי' לי' לומר דיצא לחירות ועמ"ש בגליון בכורות כ"ח ב' ולעניין רמב"ן הנ"ל דמ"ע א"א שתהי' קנס ע"ע בש"ע או"ח סי' תל"ה ע"ש במג"א סק"ב וי"ל ג"כ דכיון דכל האיסור לאחר הפסח רק משום קנס לא שייך לברך ולומר וצונו דקנס אין תורת מצוה עליו

שם צער דמאי כו', נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' קמ"ו

מ' א' לו מדעתו, נ"ב ע' קידושין ט"ו א'

שם אבל הכא אי אמרה דלא בעינא כו', נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' ל"ח וע"ע שם סי' מ"א

שם תוד"ה כגון כ' וא"ת והא כלאים בציצית כו', נ"ב בס' יריאים סי' י"ז כ' ואין זה אפשר לקיים שניהן שיקנה טלית של צמר מידי דהוי אמילה בזמנה דדחיא שבת ואע"ג דאפשר למיעבד כחסידים הראשונים שלא היו משמשין מטותיהן אלא מרביעי ואיליך עכ"ל ונ' דס"ל דיש חיוב המצוה לפני זמן המצוה גם במצוות זמניות דאל"כ מאי ראי' ממילה הא שם עדיין אין השבת העתיד משא"כ כאן דאיסור כלאים כבר ישנו עתה ודו"ק ובס' לקח טוב הארכתי בזה מאוד ע"ש

שם תו"י כ' הקשה הר"ר עזרא כו', נ"ב ע' שו"ת חיים שאל סי' ה'

שם ב' דאי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין, נ"ב ב"ק פ"ז א' שבח נעורים הוא דאקני לי' רחמנא דאי בעי לממסר לה למוכה שחין מצי מסר וע' שו"ת מים עמוקים סי' י"ט ול' מנוול ומוכה שחין דנקט כאן כן הוא ג"כ בגיטין מ"ג א' והא חזי למיקם קמי' במנוול ומוכה שחין ובערכין ב' א' לאתויי מנוול ומוכה שחין

מ"א א' ואין משלם קנס, נ"ב ע' חידוש בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' י"ט דהא דמודה בקנס פטור חידוש הוא שחידשו חכמים ואין לך בו אלא חידושו דווקא קנס של ממון אבל לא קנס אחר שקנסה תורה ע"ש ואולי הטעם דכיון דקנס חידוש הוא דמש"ה לא ילפי' מקנסא לכן דבר שהוא חידוש כל פרטי דיניו הם בכלל החידוש ואין ללמוד מהם אעלמא ואולם למ"ד בגיטין נ"ג א' דילפי' קנסא מקנסא לא יתכן זה

שם ב' רש"י ד"ה ואי לא תפיס כ' השיאוהו ליליך, נ"ב ל' הגמ' סנהדרין ל"א ב' השיאוהו ויראה פנינו בטבריא ע"ש דאיירי ג"כ לעניין דיני קנסות דאין דנין בבבל ושלחו מא"י בלשון זה שיבוא לדון לא"י

שם תוד"ה ואי כ' ואם נוציא המותר ונשאר כדי נזק כו', נ"ב ע' חידושי רמב"ן שבת קמ"ח ב' ד"ה הא דרבא בר עולא כו' ע"ש ויש לספק גם שם אם תפיס יותר דאם יוציאו הב"ד כדי המלוה וישאירו הנשאר הרי זה כאילו ב"ד נזקקין וע"כ י"ל דצריך שיוציאו הכל וכן יל"ע כאן היכא דהדר אידך ותפס כו' אי שייכא כאן סברת הרמב"ן דשם דכבר נפרע מלוה כיון דכאן קנס הוא ושוב ראיתי בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קנ"ו דמשמע משם דאי הדר אידך ותפס בהך דכאן מפקי' מיני' ע"ש וע"ע בשבת שם בר"ן וע"ע כסברת התוס' דכאן דאם נוציא המותר ונשאר כדי נזק חשיב כאילו הב"ד הגבוהו הכדי נזק ודנו דיני קנסות בגמ' ב"ב צ"ד ב' אמאי יבור התם ה"ט כו' משום דמיחזי כי מקיים כלאים וברשב"ם דמאחר שמתחיל למעט ומניח מקצתן מיחזי כאילו מטיל אותם בידים כו' עש"ה כי הוא דומה בדומה

מ"ב א' דאי לעצמה אמאי יהיב מפתה מדעתה עבד, נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קל"ח

מ"ג א' לעניין זילותא אלמנתו עדיפא לי', נ"ב דמקפיד על בזיון אשתו אף אחרי מיתתו ועוד יותר מבתו וע' שו"ת רד"ך בית ט' חדר י' ד"ה ואפשר דהרמב"ם ז"ל נדחק כו' וחידוש שלא הביא גמ' דכאן

שם מציאתה ממאן גביא, נ"ב מא לקושי' זו ב"ק צ"ד ב' גזלנין מאי אעפ"י שגבו איכא

שם חבלות צערא דגופא נינהו, נ"ב וברש"י וצערא לא זכי לי' רחמנא לאב, ל' הגמ' ב"מ צ"ב ב' צערי' דבנו ובתו הקטנים לא זכי לי' רחמנא

שם ב' תוד"ה טעמא כ' וא"ת ותיקשי לי' מרישא כו', נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' רל"ג

מ"ד א' אין לה לא פתח כו', נ"ב וה"ה דלית בה לאו דלא יוכל לשלחה כו', ס' יריאים סי' קצ"ז

שם הית' הורתה ולידתה בקדושה הרי היא כבת ישראל לכל דברי', נ"ב כזה ביבמות צ"ז ב' הית' הורתן ולידתן בקדושה הרי הן כישראלים לכל דבריהן

שם ב' שלש מדות בנערה, נ"ב כזה בחולין י"ז ב' ג' מדות בסכין ובגיטין ס"ה א' ג' מדות בקטן ועוד שם ע"ט א' ג' מדות בגיטין ובתוספתא טהרות פ"ב ג' מדות במשקין ובמשנה ביכורים פ"ג מ"י ג' מדות בביכורים ובגמ' עירובין ט"ז א' ג' מדות במחיצות ובתוספתא כלים בבא מציעא פ"ו ר' יהודה אומר בהן ג' מדות משום ר"ע ובתוספתא נגעים פ"ה ר' שמעון אומר בהם ג' מדות משום ר"ע ובתוספתא שביעית פ"ב ג' מדות בירק

מ"ה א' היא וזוממי' ס"ד אלא או היא או זוממי', נ"ב דוגמתו יבמות י"א ב' היא וצרתה ס"ד אלא אימא או היא או צרתה

מ"ו א' ויסרו זה מלקות, נ"ב בחזקוני עה"כ ויסרו כ' מכת מרדות על שעבר על מ"ע ואהבת לרעך כמוך עכ"ל ודבריו צע"ג מסוגי' דכאן וגם הי' לו להביא לאו דלא תשנא את אחיך בלבבך וכזה ק' גם ברש"י תענית ז' ב' עמש"ש על הגליון

שם אזהרה למש"ר כו', נ"ב במהרי"ל ה' עשרת ימי תשובה כ' דלשון הרע יש בה לאו ועשה דכתי' השמר בנגע צרעת ר"ל השמר מל' הרע המביא לידי צרעת וכ"ת מנ"ל דהזהיר כאן על לה"ר הלא על ז' עבירות הנגעים באים י"ל משום דסמיך לי' זכור את אשר עשה ד' אלקי"ך למרים וגו' והיא לקתה בצרעת על שסיפרה לה"ר באחי' מרע"ה ובעי התם יכול בלב כשהוא אומר השמר בנגע צרעת הלא בלב אמר ר"ל דהשמר לאו הוא וכל אדם יכול לומר בלבו שלא לעשות דבר ובזה קיים הלאו הא מה אני מקיים זכור הוי אומר בפה שלא לספר לה"ר עכ"ל וצ"ע מדוע לא הביא קראי המובאים בגמ' כאן לא תלך רכיל ונשמרתם וגו' והא דלא הביא בגמ' כאן קרא דהשמר שהביא הוא ז"ל י"ל דלא יתכן לר' יהודה דבריתא דלא דריש סמוכין ודו"ק ועי"ל דקרא דידי' קאי רק אלה"ר לא אהוצאת ש"ר ומ"ש ז"ל ובעי התם הוא בת"כ ריש בחקותי ע"ש דלכאורה הפי' שם באופן אחר שלא ישכח מעשה מרים בלב ויהי' זוכר אותו בפיו עש"ה וע' מגילה י"ח א' וצע"ק: