גליוני הש"ס נשים נב

ריב"ב דבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת ועשאו בשבת בין בשוגג ובין במזיד אסור לו ולאחרים ודבר שאין חייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת ועשאו בשבת בשוגג יאכל למוצ"ש לאחרים ולא לו במזיד לא לו ולא לאחרים עכ"ל התוספתא ויש לדון בכ"ז הרבה ואכ"מ

שם מ"ד דרבנן א"ק קודש היא היא קודש ואין מעשי' קודש, נ"ב ק' דא"כ איך יכלו חכמים לאסור הא ה"ל מפורש להתיר, שו"ת חות יאיר סי' קמ"ב

שם ב' שאם אין גניבה אין טביח' ואין מכיר', נ"ב ל' המשנה ב"ק ע"ב ב'

ל"ה א' לא דין אסון, נ"ב כזה בל' משנה שבועות מ' א' ורב שהכל דין מטבע אחת וכזה נ' גם הך דגיטין נ"ח ב' א"ר יוסף נקטינן אין אנפרות בבבל והא קחזינן דאיכא אלא אימא אין דין אנפרות בבבל ונ' ג"כ דהאי אלא אימא אין הכוונה להגיה רק פרושי קמפרש דמאי אנפרות דקאמר ר' יוסף דין אנפרות וכזה יש הרבה אלא אימא בגמ' וקיבצתים בכללים שלי וע"ע עירובין פ"ח א' הא גופא קשיא אמרת יש גזל בשבת כו' ה"ק יש דין גזל בשבת וע"ע סנהדרין ל"ד ב' ביום אתה מפיל נחלות ואי אתה מפיל נחלות בלילה כו' דילמא דין נחלות קאמרת כו' ע"ש דאמר נחלות והכוונה אדין נחלות וע"ע ב"ב נ' ב' והא"ר נחמן כו' אין חזקה לנזקין אימא אין דין חזקה נזקין

ל"ו א' כיון דמדאוריתא חזיא לי' כו' נ"ב ע' רמב"ם ה' עבדים פ"ג ה"א ובכ"מ שם וע' שו"ת שבות יעקב סי' קל"א

שם מקטנותה יצאתה לבגר, נ"ב יבמות פ' א'

שם האי תנא ס"ל כר"מ בחדא ופליג עלי' בחדא, נ"ב הא דלא מפרש במאי ס"ל כוותי' ובמאי פליג עלי' כמו דמפרש כה"ג בשבת מ"ד א' ובעירובין י"ד א' אין לדמות לשון התלמוד זה לזה דפעמים בא בארוכה ופעמים בא בקצרה, מהרי"ק שורש קל"ח

שם ב' אין להן קנס מפני שמתחייב בנפשו כו' וכל המתחייב בנפשו אין משלם ממון, נ"ב כזה ב"ק פ"ז א' במשנה המכה אביו ואמו ועשה בהן חבורה והחובל בחבירו בשבת פטור כו' מפני שהוא נידון בנפשו ושם ל"ד ב' במשנה והוא שחבל באביו ואמו פטור וכו' והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור מפני שהוא מתחייב בנפשו וע"ע שבועות ל"ג ב' במשנה ושחבל בי בני ושחבל בי חבירי ושהדליק גדישי בשבת הרי אלו פטורין

שם שנא' ואם לא יהי' אסון כו', נ"ב ע' תוס' סנהדרין מ"א א' ד"ה אבל דהקשו מנ"ל דנסקלין ונשרפין פטור מן התשלומין הא לא יהי' אסון ברוצח כתי' עש"ה ואולי בהך דקלב"מ הנלמד מלא יהי' אסון דרשי' טעמא דקרא עפ"י תוס' סנהדרין נ' א' ד"ה קסברי דכתבו וי"ל דסייף (דעיר הנדחת) יש לו חומרא אחריתי עמו שממונו אבד ושקולין שניהם כסקילה ע"ש וע"כ זהו הטעם בהך דקלב"מ דאם יתחייב מיתה וגם ממון ה"ל המיתה בצירוף הממון כאילו נתחייב מיתה חמורה יותר ומיתה חמורה יותר הרי אין מחויב ודו"ק וא"כ האי טעמא הא שייך גם בנסקלין ונשרפין כמובן ולכן שפיר ילפי' גם נסקלין ונשרפין מיני' דגילוי מילתא בעלמא הוא ואולם לפי"ז יומצא דהך דקלב"מ הוא פטור בעצם דמיתה חמורה מזו הא בעצם אין מחויב ואילו מל' הגמ' לעיל ל"ג ב' איהו לאו משום דלא מיחייב כו' לא משמע הכי ובאתי רק להעיר

שם וכי מפני שמיעך לה בין דדי', נ"ב ל' מקרא הוא בעשות ממצרים דדיך ע' נדה מ"ח א' רש"י ד"ה בעשות ממצרים דדיך, שהיו מצריים משחקין בך וממעכין דדיך

שם לא שדי איניש זוזי בכדי, נ"ב לקמן נ"ג ב' וב"ק ק"ג א' וב"מ י"ד א' וב"ב מ"א ב' ורשב"ם שם ס"ד ב' ד"ה ודילמא בהא פליגי דר"ע סבר בתר דעתה דלוקח אזלי' כו'

ל"ז ב' לא תשקול ממונא מיני' ותפטרי', נ"ב ה"ה דגואל הדם דמצווה להרוג הרוצח אסור לו לקחת ממון מן הרוצח לפוטרו, דינין והלכות שבסוף שו"ת מהרי"ו סי' ס"א

ל"ח א' וקנסה לעצמה, נ"ב ע' שו"ת הר"י מגא"ש סי' צ"ח

שם ב' יש בגר בקבר, נ"ב ע' תה"ד סי' רע"ז

שם תוד"ה מי אתיא כ' וק' דבריש הערל יליף כו', נ"ב הנה בהערל שם ר' אליעזר הוא דיליף איסור ערל בתרומה מג"ש הנ"ל ור"ע פליג עלי' ויליף מקרא אחרינא ע"ש וא"כ לכאורה אין קושייתם מובנת דהא כאן אר"ע קאי וצ"ל כוונת קישתם דכיון דעכ"פ מצינו סברא זאת לר"א דג"ש מפקא קרא מפשטי' א"כ מנ"ל למקשן להקשות כאן על ר"ע דילמא גם ר"ע ס"ל כן דנהי דפליג על ר"א שם הרי אין מבואר שם דמהאי טעמא הוא דפליג עלי' משום דלית לי' סברא הנ"ל וא"כ הא שפיר אפשר דבגוף הסברא הזאת גם ר"ע מודה אולם בס' יריאים סי' ת"י מצאתי שהביא פלוגתא דר"א ור"ע דיבמות הנ"ל וכ' וז"ל לר"ע לית לי' ג"ש אין מקרא יוצא מידי פשוטו עכ"ל הרי דמה"ט הוא דפליג ר"ע על ר"א וא"כ שפיר פריך כאן בדקדוק על ר"ע לשיטתו וע' שו"ת ח"ס חאו"ח סי' ה' ד"ה ובחידושי למס' גיטין מש"ש ואתי ר' אחא כו' והקשה אפ"ה שיהי' מופנא א"א דאתי' ג"ש ומיעקר משמעות קרא לגמרי כו' וכוונתו וודאי לגמ' דכאן אף שלא הביאה וע"ע יבמות כ"ד א' אע"ג דבכל התורה כולה כו' וע"ע תוס' ב"ק פ"ד א' ד"ה ר' אשי אמר עש"ה

ל"ט א' ומי מעברה, נ"ב ע' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' קי"ב הקשה הא משכחת בדורות הראשונים ותי' דלא איירי אלא במילתא דשכיחא ע"ש ובמחכת"ה אישתמיטתי דהיא קישית התוס' בסנהדרין ס"ט א' ד"ה בידוע דהקשו כן אסוגי' דנדרים ל"ה דהיא כסוגי' דכאן ובדקדוק הקשו אסוגי' דשם דאקרא קאי ע"ש משא"כ כאן בלא"ה לק"מ דלא יתכן לפרש איבעי' דרבא על זמן העבר דמאי דהוי הוי ע' חגיגה ו' ב' ע"ש בתוד"ה מאי נ"מ וכן לעיל ג' א' מאי דהוי הוי ועמש"ש על הגליון

שם האונס שותה בעציצו, נ"ב הטעם דקנסי' רחמנא מפני שעשה שלא כהוגן כל כך וגם משום דהתורה חסה על כבוד בנות ישראל שלא ישארו פגומות, מהרי"ק שורש קכ"ט וע' רדב"ז ח"א סי' י"ט דכ' דהחיוב לישא אותה באונס איננו קנס רק עונש ומש"ה גם במודה מעצמו חייב לישאנה אף דפטור מקנס הממון מטעמא דמודה בקנס פטור ע"ש וע"ש דדן עוד דגם עונש איננו רק עניינו שהמשיך על עצמו בעצמו חיוב זה ואפי' חיגרת כו' אינו עונש רק מפאת שרצה בעצמו לשתות בעציץ זה כיון שאנס אותה עש"ה וע' בהשגת הרמב"ן על הרמב"ם בס' המצוות במ"ע רל"ה דכ' דמ"ע א"א שתהי' קנס עש"ה וא"כ ולו תהי' לאשה דהיא מ"ע וכדאמר להלן מ' א' ניתי עשה ונידחי כו' א"כ איננו קנס ובלא"ה יש לדקדק כן מגמ' הנ"ל דאמר דניתי עשה ונידחי כו' דאילו הי' קנס מנ"ל דעשה שמשום קנס תדחה לל"ת דמכלאים בציצית ליכא למילף דקנסא מעלמא לא ילפי' וע' סוף ה' תמורה לרמב"ם דכ' דוהי' הוא ותמורתו יהי' קודש הוא משום קנס ע"ש ואפ"ה קרינן לי' עשה ריש חמורה ע"ש דפריך דלאו דתמורה יהי' ניתק לעשה