גליוני הש"ס נשים מח

עש"ה ולכאורה יש קצת סתיר' לזה מהא דמסקי' כאן הלכתא כר' הונא ברי' דר' יהושיע ודו"ק וע"ע מרדכי קידושין פ"ק רמז תפ"ט עש"ה ודו"ק וע"ע גיטין ע"ו א' ואין אחד כו' דמשמע ג"כ דתנאי מילתא אחריתי הוא ולכן כיון שב' העדים מודים שהי' גט ה"ל על כל תנאי רק ע"א ומשא"כ אי לאו מילתא אחריתי הוא הרי יש ב' עדים שאין כאן גט ודו"ק היטיב וע"ע שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קל"ט דיש שם בדבריו תימה רבתי דכ' בנידון שטר חתום בב' עדים על אשה שנתנה מתנת שכ"מ והעיד אחד מן העדים בב"ד שהאשה לא הית' באותה שעה בדעתה וכ' שם דשטר זה בטל הוא כיון שאחד מהעדים העיד שלא הית' בדעתה דהא קיי"ל כר' הונא ברי' דר' יהושיע דאמר ע"א אומר תנאי וע"א אומר אין תנאי דלמיעקר סהדותיהו קאתו ובטל השטר כדאיתא בפ"ב דכתובות עכ"ל ודבריו צע"ג דמה זה עניין לפלוגתא דר' פפא ור"ה ברי' דר"י בתנאי הרי בעדות שלא הית' בדעתה וודאי דעוקר השטר לגמרי אלא שבאמת נ' להיפוך דאין השטר בטל דכיון דמתנת מי שאינו שפוי בדעתו לא ניתן לכתוב א"כ ה"ל כאמנה היו דברינו דאין נאמנין מהאי טעמא ועוד יותר גרוע מאמנה דכאן ה"ל השטר עדות שקר לגמרי אם לא הית' שפוי' בדעתה ואין אדם משים עצמו רשע ודומה לאנוסים היינו מחמת ממון וצע"ג

כ' א' דאילו הוו לקמן דלמא הוו מודו כו', נ"ב ע' כזה שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתל"א ושם הדברים צ"ע

שם אין מזימין כו', נ"ב דהכחשה לא הוי חוב העדים אלא חוב הבע"ד והרי הוא בפנינו אבל אין מזימין את העדים אלא בפניהם דהזמה היא חובתם ועליהם באים להעיד ואין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד ומדמסיק הזמה שלא בפניהם נהי דהזמה לא הוי משמע דאפי' בדיעבד אם קיבלו ב"ד עדות שלא בפני בע"ד לא מהני לחייב את שהעידו עליו, שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' קס"ו ושו"ת הרא"ש כלל מ"א אות ו' וכלל מ"ו אות א'

שם מדכר חד לחברי', נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' קל"ה

שם עצמו לא, נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קמ"ז ומש"ש דבאשתו ובניו ג"כ לא מהני הזכרה זו דאשתו כגופו וגם בניו בכלל דוגמא דאמרי' כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד כו' עש"ה יל"ע בזה בבכורות ל"ה ב' דמחלקי' שם בכה"ג בין אשתו לבנו ובתו עש"ה

שם ב' תנן התם התלוליות כו', נ"ב ע' אריכות בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתפ"ט

שם ואיזו היא ישינה כו' נ"ב ע' ב"ב כ"ב ב' הא בעיר ישינה הא בעיר חדשה ולא מפרש שם איזהו ישינה ואיזהו חדשה

שם עילה מצאו, נ"ב ל' משנה עדיות פ"ה מ"ז שמא עילה מצאת בי

שם דזימנין דמתרמי ביה"ש ומקרו קברו בתל, נ"ב מעין זה ב"ב ק"ב ב' זימנין דמיתרמא לי' ביה"ש ומיקרי ומנחי לי' וע"ע דוגמא שם פ"ט ב' זימנין דמיקרי ביה"ש ומיקרי ושקיל וב"מ כ' ב' דילמא מתרמי ואתי ביה"ש וקא פרע לי' ולקמן ס"ה א' זימנין דמיתרמי ביה"ש כו'

שם ומוכי שחין זרועותיהם, נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ק"א

שם ש"מ כו' האי סהדותא עד שיתין שנין מידכר כו', נ"ב ע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' רי"א

שם כשתימצי לומר לדברי רבי כו' לדברי חכמים כו' פשיטא כו', נ"ב דוגמתו עירובין צ' ב' וש"נ

כ"א א' דא"כ קנפיק נכי ריבעי דממונא נ"ב גיטין ט"ו ב', ב"ב נ"ז א' ותוס' גיטין יו"ד ב' ד"ה אי ומ"ש ברש"י כאן ד"ה ונ"מ ואנן על פי שנים עדים בעי' חצי דבר על פי זה וחצי דבר על פי זה פי' ולא שיהיו ג' רביעים על פי זה ורבע אחד על פי זה ע' מה שהארכתי בזה בגליון שבת ק"מ א' אי כל כה"ג מצריך שיווי החלקים ויש ראי' מכאן דמצריך שיווי וע"ע בזה בירושלמי יומא פ"א ה"ב ע"ש כל הדיבור וע"ע סנהדרין קי"א ב' ערים תשעה מאת שני השבטים האלה מאי לאו ד' ופלגא מהאי וד' ופלגא מהאי כו' עש"ה וע' נדה ס"ד ב' מעשה ונתן לה רבי ארבע לילות מתוך י"ב חודש ע"ש דסבר בה"א דהכוונה לחלקים שוין כל תלתא ירחי חדא עונה ולבסוף מסיק מי סברת כו' עש"ה וע' שו"ת עבודת הגרשוני סי' ג' מש"ש ואם יאמר האומר הלא כמר שמעון מוכחש מכח השטר שכתוב בו וז"ל גם האלופים כמר ראובן וכמר שמעון עשו ק"ס כו' להלוות סך הנ"ל כו' הרי משמעות לשון השטר שכל אחד מהם ילוה החצי כו' גם זה הבל יפצה פיהו וכבר ראו הדיינים כו' שאין מוכרח מן לשון השטר כלום כי השטר נכתב בין שני הכתות דהיינו בין כמר ראובן ושמעון צד הא' ובין כמר לוי ויהודה צד הב' אבל אפשר שבין כמר ראובן וכמר שמעון הי' תנאי שכמר שמעון יטיל לכיס חלק אחד וכמר ראובן ג' חלקים כו' עכ"ל בקצרה עש"ה

שם אבל אמגלתא לא כו', נ"ב נ' דעצה טובה קמ"ל שלא להפסיד מעותיו אבל אין בזה איסור וע' שו"ת שבות יעקב סי' קמ"ט מש"ש ועוד דוודאי אם הי' מותר לחתום כו' משמעות דבריו דהוא איסור ואינו נ'

שם וחש שמואל לב"ד טועין, נ"ב ע' גליון הרי"פ וע"ע ר"ן שבת ריש פ' שואל ד"ה איתמר הלואת יו"ט כו' דכ' א"נ משום חששא דב"ד טועין

שם ב' עד שלא חתמו מעידין בפניו וחותם, נ"ב ע' שו"ת הרדב"ז ח"א סי' קנ"ח וחידוש גדול שכל דבריו הם דברי הגמ' כאן ואינו מביאה כלל

שם דמתחזי כשיקרא, נ"ב כזה ב"ב פ"ב א', קע"ב א', סנהדרין ל' א' וע' חידוש בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קע"ח דהנושא בעולה וכותב לה כתובת מאתים ורוצה שיכתבו בכתובתה בתולתא כותבין ולא חיישי' בכמו הא למיחזי כשיקרא ע"ש וע"ע שם סי' ש"א עש"ה

שם דעד נעשה דיין, נ"ב ע' שו"ת הר"י מגא"ש סי' קמ"ד וע"ע שם סי' קס"ג

כ"ב א' ג' שישבו לקיים את השטר ומת אחד מהן צריכין למיכתב במותב תלתא הוינא וחד ניתוהי, נ"ב. ב"ב קס"ה ב'

שם שנים שדנו דיניהם דין אלא שנקראו ב"ד חצוף, נ"ב מעין דוגמא לל' זה ב"מ ק"ח א' האי מאן דאחזיק ברקתא דנהרא חצופא הוי סלוקי לא מסלקינן לי' וע' בליקוטי דינים שבסוף ס' מהרי"ל כ' הטעם דבשלשה אם פוגע המתחייב בכל אחד יכול להשיב חבירי חייבוך והוצרכתי לנטות אחרי הרוב משא"כ בשנים אילו לא חייבו הוא הרי לא הי' מתחייב בחד נגד חד וצריך לומר לו חייבתיך וזהו חציפות ע"ש וצ"ל דמ"ש דיכול להשיב חבירי חייבוך כו' הוא לאו דווקא ע' סנהדרין כ"ט א' במשנה דאסור לו לומר כן רק הכוונה בפשיטות דבשלשה אין המתחייב שונאן דאין יודע ע"י מי נתחייב משא"כ בשנים וע"כ כיון שמכניסין עצמן בכך להיות דיינים ויהי' המתחייב שונאן ובלבו עליהן והיו יכולים להרויח זה ע"י שיצטרפו להן אחד קרויים חצופים וע' שו"ת שבות יעקב סי' קל"ג

שם אמרה נשביתי וטהורה אני כו' עד אינה נאמנת, נ"ב עדיות פרק ג' משנה ו':