גליוני הש"ס נשים מז

שם תריסר אלפא גברי ושיתא אלפי שיפורי ואמרי לה תריסר אלפי גברי ומינייהו שיתא אלפי שיפורי, נ"ב דוגמתו מניין זה ביבמות ט"ז ב'

שם וה"מ למאן דקרי ותני, נ"ב גירסת השאלתות פ' חיי וה"מ למאן דקרי ולא תני אבל למאן דקרי ותני לית לי' שיעור וע"ש פ' ויחי

י"ח א' מפני מה אמרה תורה כו', נ"ב פי' ניהמני' במגו דאי בעי כפר הכל כמ"ש תוס' וע' ירושלמי פ"ו ה"א א"ר יודן אין אומר בממון מאחר כו' ושם פ"ז ה"א א"ר יוחנן אין אומר בממון מאחר כו' ושם פ"ד ה"ה א"ר יודן אין אומר בממון מאחר כו' וע' במראה הפנים שם בכל מקומות הנ"ל וע"ע בירושלמי ב"ק פ"ח ה"ו ובמראה הפנים שם ד"ה מעידין

שם והאי בכולה בעי דלכפרי', נ"ב ע' תה"ד ח"ב סי' קי"ג

שם ב אבל אנוסים היינו, נ"ב ע' דין דיינים שאמרו אנוסים היינו בשו"ת משפטים ישרים סי' שכ"ז

שם הרי אלו נאמנים, נ"ב יש לעיין מדוע אין ב"ד מכריחין אותן לכתוב חתימתם אחספא ולראות אם דומה לחתימתם שבשטר ואם יודמה הרי יהי' כתב ידם יוצא ממקום אחר ולא יאמנו לפסול השטר וע' שו"ת הר"י מגא"ש סי' נ"ג מש"ש בזה

שם ואם יש עדים כו' אינן נאמנים, נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל מ"ה אות ג'

שם כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד, נ"ב בשאלתות פ' ויקרא והיכא דאסהיד בבי"ד והדר בי' בתכ"ד מצי הדר לאחר כ"ד לא דכתי' אם לא יגיד ונשא עונו כיון שלא הגיד לא יגיד וממילא כיון שהגיד (כצ"ל ומש"ש שלא הגיד ט"ס) שוב אינו חוזר ומגיד עכ"ל נ' דמפרש דכיון שלא הגיד שוב אינו מגיד והוא כהך דפ"ק דיבמות דדריש אשר לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה וה"נ כיון שלא הגיד היינו שהשיבו לא ידענו שוב אינם מגידים דאפי' רוצים אח"כ להגיד אינם נאמנים עוד לחזור ממה שאמרו לא ידענו וממילא כיון שהגיד ג"כ שוב אינו חוזר ומגיד לחזור מעדותו דמ"ש מעיד שכך וכך הי' מאומר לא ידעתי שאין יכול לחזור ושוב ראיתי בשיטה מקובצת כאן דהביא קצת מזה הפי' בשם התוס' וחידוש שלא הביא דברי השאלתות ראש המדברים וע' שו"ת אמרי אש חאה"ע סי' ל"ט עש"ה וע' שו"ת הר"י מגא"ש סי' קס"ו כ' ואדם שהעיד ושינה עדותו מלקין אותו ומה שהעיד ראשון מקוים עכ"ל נ' הכוונה דלוקה על עדות השני' מלא תענה ובזה"ז לוקה מכת מרדות במקום מלקות דאוריתא ואף דאין אדם מע"ר מ"מ כאן הרי ממ"נ העיד שקר או בראשונה או בשני' ומסברא הי' מקום לספק בזה די"ל דכיון דקיי"ל דאין חוזר ומגיד אין אל עדותו השני' תורת עדות כלל וה"ל דובר שקרים בעלמא לא מעיד עדות שקר וע' ס' בית אברהם נדפס מחדש להגאון הקדוש מטשעכאנאווא ז"ל מש"ש בשבועות ל"א ב' על המשנה השביע עליהם חמשה פעמים כו' וע"ע שם מש"ש במכות ו' א' ד"ה עיין ברמב"ם כו' עש"ה וע"ע שו"ת הרא"ש כלל נ"ח אות ה' לעניין עדים שאומרים לעצמינו העדנו עש"ה וע"ע שם אות ו' מש"ה מש"ש וע' מכות ג' א' ע"ש וצ"ע וע"ע שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רל"ג וסי' ר"נ וע"ע שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קי"ח וע"ע שו"ת הרשב"א ח"ג סי' ד' מש"ש אבל לעניין גוף המתנה וקיומה אני אומר כו' עש"ה כל הדיבור וע"ע שם סי' י"ג עש"ה וע"ע רש"י סנהדרין מ"ד ב' ד"ה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ע"ש מש"ש ואפי' מיחשדינהו נמי לא מיבעי כו' ומשמע מדבריו דמה שאומרים בחזרה אנו מחזיקין אותו לשקר ואפ"ה לא בעי' למיחשדינהו דאמרי' דכוונתם למה לנו לחוב כו' ולכן אין נעשין רשעים בכך וע"ע תוס' סנהדרין ס"ה ב' ד"ה יצאו עדים דכ' א"נ כגון שחזרו בהן מעצמן כו' ושם צ"ע דכיון דהדין דאינו חוזר ומגיד ומחזיקין מה שאומרים בחזרה לשקר ותדע שהרי מי שהעידו עליו נהרג ע"י עדותם הראשונה אף עתה אחר שחזרו כו' וע"כ דמחזיקין החזרה לשקר וא"כ מאי ה"א דיביאו קרבן על עדותם שהעידו הא הכהנים צריכין להקריב הקרבן והרי אנחנו מחזיקים החזרה לשקר וה"ל הקרבן חב"ע וצע"ג וע"ע שו"ת עבודת הגרשוני סי' ג'

שם עדים החתומים על השטר נעשה כו', נ"ב ע' שו"ת חוט המשולש טור א' סי' כ"ד אות ג' וע"ע שם טור ב' סי' ב' ד"ה וא"ת בשלמא כו'

שם תוד"ה אין כ' ועוד דחוזרים ומגידים כו' ועוד דבשני עדים כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"י מינץ סי' ב' וסי' ג' עש"ה

י"ט א' חזקה אין העדים חותמין על השטר אא"כ נעשה בגדול, נ"ב ע' שו"ת הרשב"א ח"ד סי' נ"א

שם תבא עליו ברכה, נ"ב כל' זה עירובין כ"ט ב', ס"ג ב', פסחים צ"ב ב'

שם וכגון שחב לאחרים כו', נ"ב ע' תוס' דהקשו דליהמן במיגו דאי בעי מחיל כו' וע' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' קל"ד תוך התשובה שכ' והממון שהוא ביד האח הזה וטוען שאינו שלו אלא של אחרים עליו להביא ראי' ותדע לך שכל מה שנמצא ביד אדם וברשותו אינו נאמן לומר של אחרים הוא במקום שחב לאחרים ואפי' במקום מגו לפי שחזקה גדולה היא למה שביד אדם שהוא שלו וכאותה שאמרו בפ' האשה שנתארמלה האומר שטר אמנה הוא זה אינו נאמן ואקשינן דאמר מאן אילימא דאמר מלוה תבא עליו ברכה ופרקינן לעולם דקאמר מלוה וכגון שחב לאחרים וכדר' נתן כו' הנה אינו נאמן במה שבידו להפסיד זכות מי שחייב לו ואע"ג דהתם איכא מיגו דאי בעי מחיל לי' כדשמואל ואע"ג דאיבעיא לן בפ"ק דב"ב אי אמרי' מיגו במקום חזקה ולא איפשיטא אפ"ה לא כל החזקות שוות אלא איכא חזקה אלימתא דאמרי' לה אפי' במקום חזקה וזו אחת מהן עכ"ל

שם אסור לו לאדם כו', נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ר"נ וע"ש שכ' דקרוב לפסול לעדות את המשהה שטר כזה וכל כיוצא בו עש"ה

שם ב' שטר אמנה ושטר פסים, נ"ב כן הוזכרו יחד גיטין י"ט ב', ב"ב קנ"ד ב'

שם דזמנין דמשהי לי' אפשיטי דספרא, נ"ב כזה ב"מ ט"ז ב' אפשיטי דספרא זייר לה ותוס' ב"ב ע' א' ד"ה או דילמא

שם תנאי מילתא אחריתי הוא, נ"ב ע' אריכות בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתקנ"ג וע' שו"ת הר"י מגא"ש סי' קכ"ג ועוד שם סי' קס"ז וע' שו"ת הרא"ש כלל ל"ה אות ט' מש"ש דעושה מעשה על תנאי יכול לבטל אח"כ תנאו ותשאר המעשה קיימת למפרע בלי תנאי משום דמסברא לא הי' תנאי מועיל כלל לבטל מעשה ורק דמתנאי ב"ג וב"ר הוא דגמרי' ואין לך בו אלא חידושו וגמרי' משם רק דגם התנאי לו חלות אבל לא שיהי' חלק מעצם המעשה וע"כ עדיין המעשה דבר בפ"ע והתנאי דבר בפ"ע וע"כ יכול לבטל שפיר התנאי שתשאר המעשה בלי תנאי עש"ה שכן כוונתו אם שאין כן ממש לשונו וכ"כ עוד שם בכלל מ"ו אות ב' עש"ה ומדברי הרא"ש אלה נוכל ליקח טעם להא דאמרי' כאן דתנאי מילתא אחריתי הוא ודו"ק ועש"ה בל' הרא"ש וע"ע שו"ת הרא"ש כלל מ"ה אות כ"ד דאם יש ספק בל' תנאי אמרי' דאין ספק תנאי מוציא מידי וודאי מעשה