גליוני הש"ס נשים מו

לא הוי שתק כהך דכאן וכן אם השיב שמעון שכן הוא שמסר אינו יכול לומר אח"כ משטה הייתי בך דלא משטה איניש בדברים דמשוי בהו נפשי' רשיעא ובשעת מיתה נמי אמרי' דאין אדם משטה משום דאדם מצדיק מעשיו בשעת מיתתו וכ"ש בכה"ג ע"ש וע"ע בסוגי' דכאן בשו"ת מהר"ם פאדווא סי' י"ד עש"ה

ט"ו א' בקרונות של ציפורי הי' מעשה כו', נ"ב ע' ירושלמי ברכות פ"ד ה"ו את ש"מ של ציפורין בציפורין ע"ש בפני משה

שם כל קבוע כמע"ח דמי, נ"ב מ"ש המרדכי בחולין דסנהדרין לא חשיבי קבוע הואיל והדיבור שלהם נייד כ"כ במהרי"ק שורש קע"א בשם תוס' פ"ק דסנהדרין וע' שאילת יעב"ץ סי' קנ"ז ושו"ת מהרי"ל סי' קס"ט וע' שו"ת הרי"ם חיו"ד סי' ט' ע"ש אריכות גדול דסנהדרין לא חשיב קבוע דרוב דסנהדרין אינו לבד כשאר רוב של ספק דאמרי' בי' קבוע רק יש שם ג"כ סברא דרובו ככולו דכיון דצריכין כל הב"ד לפסוק ולחתוך הדין יחד לכן הרוב מכריע את המיעוט מפאת רובו ככולו והוי כאילו אין כאן מיעוט כלל עש"ה אריכות גדול בזה ומצאתי כל הסברא מבוארת בקצרה במאירי יומא פ"ג א' דאהא דאמר שם דתרי אומרים צריך ושלשה א"צ מאכילין אותו ואע"ג דא"ר ספרא דתרי כמאה ה"מ לעניין עדות אבל לעניין אומדנא בתר רוב דיעות אזלי' ה"מ לעניין אומדנא דממונא אבל הכא ספק נפשות הוא וכ' ע"ז המאירי וז"ל ואעפ"י שבמניין הסנהדרין הולכין אחר הרוב בדיני נפשות אין העניין אלא בדבר שצריך מניין מתחלתו להיות הרוב נדון ככולו עכ"ל והכוונה דרק בסנהדרין דצריך מניין של כ"ג ע"כ שייך לומר דרוב המניין ככולו משא"כ ג' רופאים האומרים א"צ א"א לומר שיוחשבו חמשה מפאת רובו ככולו דאטו מניין של חמשה בעי' כדי שנאמר שרוב המניין ככולו ומה עניין כאן לשיוחשבו חמשה וע"כ הם רק שלשה האומרים א"צ ושנים יש שאומרים צריך ושפיר לא אזלי' בתר השלשה דלא אזלי' בתר רוב בסכנת נפשות וסנהדרין שאני דהם דבר של מניין ושייכא סברא דרובו ככולו ונמצא שאין כאן מיעוט כלל וע' עוד רוקח סי' תס"ז וז"ל כל קבוע כמע"מ כו' ולגבי סנהדרין דאזלי' בתר רובא דרובא נייד [נ' דתיבת דרובא ט"ס וצ"ל דבורא] ותו לא אמרי' כל קבוע אלא בספיקא כגון זורק אבן לגו אפי' אם ט' כותים וישראל אחד ביניהן הזורק שח אבן שמא תפול על ישראל דממ"נ על אחד מהם תפול וכיון דספיקא אמר קבוע שלא נודע על מי תפול וכן ט' שרצים וצפרדע ביניהם או ט' צפרדעים ושרץ ביניהם ונגע באחד מהם כיון שהוא לא נגע אלא באחד כמו נגע בשרץ כמו בצפרדע אבל בסנהדרין רואין אנו להדיא שהמיעוט יחלוקו על הרוב אזלי בתר רובא עכ"ל ז"ל וצריך פירוש לפירושו ונ' כוונתו דקבוע שייך רק היכא דדנין רק על אחד מן הרוב כגון ט' שרצים כו' דאפי' ניזיל בתר רובא הרי לא נגע בכל הרוב רק באחד מן הט' ואין הספק באחד של מיעוט נגד כל הרוב רק הספק אם נגע באחד של מיעוט או באחד מן הט' שהם רוב וע"כ נגד אחד מן הרוב אהני חשיבות קביעות דאחד של המיעוט למיחשבי' כאחד מן הרוב ומשא"כ בסנהדרין דהספק אם האמת כהמיעוט או כהרוב הרי אם האמת כהרוב כל הרוב אומרים אמת ונמצא המיעוט חלוק נגד כל הרוב לא כנגד חלק מן הרוב שהוא רק כמו המיעוט אלא שלא ידעי' איזה הוא כמו שרץ וצפרדע שאפי' ניזיל בתר רוב נגע ג"כ רק באחד מן הט' [כמו אילו נגע במיעוט שנגע באחד] ולא ידעי' איזה מן הט' רק בסנהדרין המיעוט חלוק נגד כל הרוב שאם האמת כהרוב הרי כל הרוב אומרים אמת וע"כ בכה"ג לא אמרי' קבוע שיהי' המיעוט שקול ככל הרוב דו"ק היטיב כי כן כוונתו והוא תי' נכון וברור מאוד

שם פרט לזורק כו' לא צריכא דאיכא ט' ישראלים כו', נ"ב ק' דילמא אתי קרא רק לב' ישראלים ומצרי אחד ומנ"ל לרבויי ט' ישראלים ומצרי אחד דה"ל כמיעוטא דמיעוטא ע' שו"ת חות יאיר סי' קפ"ו

שם הוראת שעה, נ"ב ל' משנה פרה פ"ז מ"ו

שם תוד"ה דילמא כו' כ' דהתם בשעת האיסור כו', נ"ב ע' שו"ת מהרי"ל סי' ע"ב

ט"ז א' שהפה שאסר הוא הפה שהתיר, נ"ב אע"ג דאין כאן דין איסור והיתיר רק דין ממון מ"מ אגב גררא דמשנה דמאי פ"ו מי"א נקט לה דשם הוזכרה סברא זאת דהפה שאסר כו' במשנה ראשונה ואיירי שם במידי דאיסור והיתיר ע"ש ואגב גררה נקט ל' זה בכל מקום ואף היכא דאיירי במידי דממונא וע"ע הך דהפה שאסר כו' בירושלמי תרומות פ"ט ה"א הובא בר"ש שם וע"ע תוספתא מע"ש אמר להן כובס כו' וע' לקמן י"ז ב' א"ה גבי אביו נמי בשלמא גבי אביו משכחת לה כו' וצע"ק דעל התוספתא דאיירי בטלית הא אין לתרץ כן וא"כ קמה לה קישית הגמ' על התוספתא וע"ע רי"ף ב"מ בדף הראשון עמוד ב' דהביא ג"כ תוספתא שהפה שאסר כו'

שם הכא אין שור שחוט לפניך התם הרי שור שחוט לפניך, נ"ב כזה בנדה ט"ו א'

שם תוד"ה כיון כו' כ' לר' פריך כו', נ"ב אע"ג דאין הלכה כרב מ"מ מצינו כזה דהש"ס מקשה ומתרץ אפי' דלא כהילכתא ע' תוס' ב"מ קי"ג א' ד"ה מחזיר וע' חידושי הרמב"ן שבת ט' א' ד"ה הא דאקשינן והא"מ חמא בר גוריא אמר רב כו' ע"ש דהביא ג"כ הך דכאן דמקשה שלא לפי ההלכה וכ' שם ג"כ דמיונות לזה ע"ש

שם ב' כותבין שובר, נ"ב ע' מסורת הש"ס וע"ע לקמן נ"ו א' ולקמן פ"ט א' וע"ש פ"ט בגליון הרי"פ וע"ע ב"ב קס"ד ב' קא סבר אין כותבין שובר

שם זימנין דתפסא כו', נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת שבות יעקב סי' ק"ג

שם גליון הש"ס כ' כעין זה נדה דף כ"ט ע"א, נ"ב ועוד ביבמות ל"ז א'

י"ז א' ולא פירכוס, נ"ב פירש"י קליעת שער וע' רש"י נזיר נ"ח א' ד"ה שלא יתקן כו' משמע דפירכוס הוא לבישת בגדי צבעונים וע' ב"מ ס' ב' פירכוס דאדם מאי היא כו' עש"ה

שם סרמיסין, נ"ב ע' פירש"י דכ' מסרסין הלכות כו' ומשמע דסירוס הלכה הוא חסרון וע' ירושלמי סנהדרין פרק א' ה"ב ולמה קורהו סריס שמסרם את ההלכה ע"ש דהוזכר סירוס ההלכה לשבח עש"ה

שם מרקד אתלת, פירש"י זורק אחת ומקבל אחת, נ"ב כזה סוכה נ"ג א' ע"ש דהוזכר זה שם באבוקות של אור ובשמחת בית השואבה ומצינו מזה גם בשמחת כלה ע' ר"ש כלים פ"ב מ"ח הלפוד טמא, אית דגרסי לפיד ופי' בערוך אבוקה כו' הלפוד יש מנהג בארץ ישמעאל שמוליכין הכלה מבית אבי' לבית בעלה, בלילה קודם כניסתה לחופה ומוליכין לפני' כעשר קונדסין ובראש הקונדס כעין קערה של נחושת ובתוכה חתוכי בגדים ושמן ועיטרן ומדליקין אותו ומאירין בפני' עכ"ל

שם איפסיק עמודא דנורא, נ"ב טעם הפסקת עמודא דנורא לצדיק אולי עבור ששלט ביצרו דהוא ג"כ עמודא דנורא כמבואר בקידושין פ"א א' אשבעי' כו' נפק מיני' כי עמודא דנורא כו':