גליוני הש"ס נשים מה

ועוד תי' דכיון דבת שבע נתעברה אז והולידה מביאה זאת נעשית גדולה למפרע משעת ביאה דבנים הרי הן כסימנים כמבואר פ"ק דיבמות עש"ה וחידוש שלא הביא תוס' סנהדרין ס"ט א' שם דאותם דורות הראשונים שהולידו לח' גם זמן גדלות שלהם הי' קודם עש"ה וא"כ מעיקרא לק"מ וע' אריכות בשו"ת חיים שאל שם בגוף עניין פיתוי קטנה אונס הוא וע' פני יהושיע בסוגין כמדומה דיבר ג"כ מהערת החיים שאל הנ"ל ואינו כעת לפני וע"ע שו"ת חיים שאל ח"ב סי' מ"ב אות ב' ומצאתי שקדמו בהערה זאת בס' אמונת חכמים פרק כ"ד (דפוס ווארשוא תרמ"ח דנ"ח ע"ב)

שם רש"י ד"ה האומר פתח פתוח כ' או שנאבדה ממנו מפה כו', נ"ב בשו"ת מהר"י ברונא סי' קצ"ו כ' בנידון עכו"ם שהוציא ברזא מחבית ורץ לחוץ כו' ואפשר שהברזא לא עבר עובי שולי החבית ולא נגע ביין וכ' דמשום הא דאפשר דלא עבר הברזא כו' אין להתיר כלל חדא דרוב ברזות ארוכים ועוברים כו' ועוד דלא חשיב ספיקא הואיל ואפשר להתברר דאילו משתכח ההיא ברזא יתברר דעבר דופני חבית ונמצא שתה יי"נ למפרע אע"ג דבפ"ב דנדה מקלינן גבי דם נדות התם משום דאשה מהימנא דאמרה כזה התיר לי רבי ואבדתיו אבל בעלמא לא בפ"ק דחולין ובכמה דוכתין ובפ' אלו טריפות גבי ריאה אמר דילמא אי הוי ריאה קמן הית' טריפה כו' ואע"ג דבפ"ק דכתובות פירש"י שנאבד המפה ומ"מ דיינינן לקולא התם מיירי דנאבדה באור דומי' דכתובה דמוקמי' בפרק ב' מאי איבדה איבדה באור כו' עש"ה

שם תוד"ה ואי בעית אימא כ' דשם אונס חד הוא, נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל ב' אות א' וע' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' א' ד"ה ויש שדקדקו שזאת האשה היא מותרת מפני ס"ס כו'

שם כ' וא"ת א"כ כו', נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' שע"ב

שם ב' בת"י כ' דאין יכולין להתהפך, נ"ב ע' שו"ת חיים שאל סי' מ"ח ותמיהני דפשוט שהריב"ש כיוון לת"י דכאן

י' א' אסבוהו כופרי כו', נ"ב ע' תוס' וע' שו"ת גאונים בתראי סי' נ"א וע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' רע"ד דקדק מכאן דאדם מתחייב מכת מרדות ע"י הודאת פיו וה"ה נידוי ע"ש

שם לך זכה במקחך, נ"ב כל' זה מנחות מ"ד א'

שם ב' תנחומים של הבל ניחמו ר"ג לאותו האיש, נ"ב דוגמתו ב"ב ט"ז ב' וע' שו"ת חכם צבי סי' מ"א מש"ש ומטעם דתני משום ר"מ כל אשה שדמי' מרובין בני' מרובין אין להתיר לו שבועתו כו'

שם כתב קרא לעתיד, נ"ב מעין זה תוס' מנחות ל' א' ד"ה מכאן ואיליך וע' שו"ת חות יאיר סי' ט' במש"ש וצ"ע מקמי דאתו רבנן כו' מה הוי אמרי' ברמז המספר כו' וע' שו"ת רד"ך בית י"ח דכ' דדרשא דזבחים צ"ו ב' בקרא דאותה דכתי' במריקה ושטיפה דקדשים דאתי למעט תרומה וכ' שם דכוונת המיעוט אתרומת בית שני דמעצמם קיבלוה עליהם אבל לא אתרומת בית ראשון עש"ה והעתקתי דבריו ביותר בגליון יבמות פ"ב ב' ואולם שם לא חשיב זה קרא לעתיד דה"ק קרא דאם יובטל קדושת הארץ ויקבלוה עליהם מעצמם אז לא תצטרך התרומה מריקה ושטיפה ודו"ק וע"ע שו"ת הרדב"ז ח"א סי' צ"ט דכ' שם ג"כ דמה שנקרא קדש עין משפט הוא על שם העתיד לפי ששם נשפט הקב"ה עם חסידיו משה ואהרן ע"ש וע"ע ס' בית מאיר תמורה דף ד' עש"ה וע' ברכות ז' ב' רות כו' שזכתה ויצא ממנה דוד שריוהו כו' וע' תוס' ב"ב קמ"ג ב' ד"ה שהיו לו בנים כחושים של קנה

י"א א' אף אנו נאמר, נ"ב כל' זה סוטה ל"ד בי, ברכות מ"ב א', שבת ל"ו א', בכורות י"ז א', עירובין מ"ו ב' אף אני לומד, חולין נ"ו ב'

שם מהו דתימא עכו"ם בהפקירא כו', נ"ב ע' שו"ת רד"ך בית ט' חדר י"ב עש"ה וי"ל דרק בעכו"ם ועבד דאינן מצווין להתגייר ולהשתחרר הוא דאמרי' בהפקירא כו' ולא אזלי' בתר זכות הנפש רק בתר רצונו ומשא"כ בישראל שכבר מחויב במצוות י"ל שפיר דבתר זכות הנפש הוא דאזלי' ועש"ה ברד"ך

שם כיון שהגדילה שעה אחת ולא מיחתה שוב אינה יכולה למחות, נ"ב כזה ברש"י נדה נ"ב א' ד"ה שוב אינה יכולה למאן

שם יהבינן לה קנס דאזלא ואכלה בגיותא, נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת הרא"ש כלל י"ז אות י'

שם ב' ואמר רבא מאן דקא מותיב שפיר קא מותיב, נ"ב ע' גליון הש"ס להגרע"א ז"ל ויש עוד כזה ביומא כ"ט ב'

שם גליון הש"ס ד"ה גמ' כ' שבת דף ק"ג, נ"ב צ"ל קכ"ג

י"ב א' ביהודה נמי מקומות מקומות יש, נ"ב הטעם שביהודה היו מייחדים הארוס עם ארוסתו מפני שגזרו שכל בתולה שתנשא תבעל להגמון תחלה ולפי שבקצת הארץ הית' גזיר' זו ובקצתה לא הית' לכן ביהודה נמי מקומות מקומות יש, שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קנ"ז

שם א"ר יהודה ביהודה בראשונה, נ"ב כל' זה ב"ב ק' ב'

שם א"ר אשי שתי תקנות הוו, נ"ב גיטין מ"ז ב' מנחות נ"ב א' יומא כ"ב א'

י"ג ב' מאי קאמר להו ומאי קמהדרי לי' הכי קאמרי לי' השבתנו על המעוברת מה תשיבנו על המדברת, נ"ב דוגמתו גיטין י"ב ב' וע"ע ל' מאי קאמר לי' ומאי קמהדר לי' בעירובין י"ג א' וע"ע חולין פ"ו ב' מאי קמהדרו לי'

שם אר"י לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה כו' ורא"א לדברי המכשיר בה פוסל בבתה, נ"ב ע' ס' קרבן חגיגה סי' נ"ג וחידוש שלא הביא פלוגתא דכאן

שם לדברי המכשיר בה פוסל בבתה, נ"ב ע' שו"ת מהר"ם פאדווא סי' ל"ג וע"ש שכ' דנוכל לומר דזה קאי רק ארוב פסולין ע"ש

שם מאי לאו כו', נ"ב ע' אריכות בשו"ת הריב"ש סי' רכ"ט, רל"א

י"ד א' א"ר יוסף למאי ניחוש לה חדא כו' ועוד כו', נ"ב כסגנון זה ב"ב קל"ה א'

שם הכא אשה מזנה בודקת ומזנה, נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ק"כ

שם שהכהנים שומעין לכם לרחק אבל לא לקרב, נ"ב ע' שו"ת מהר"ם פאדווא סי' י"ד כ' דהוא סלסול שהכהנים המיוחסים נהגו סלסול בעצמם לקדש עצמם במותר להם כו' עכ"ל ומסוגי' דכאן לכאורה לא משמע הכי רק דינא קאמרי דאסורה ול' שהכהנים נהגו סלסול כו' הוא בקידושין ע"ח ב' ובכורות ל' ב'

שם ב' כל פסול דקרו לי' ושתיק פסול, נ"ב ע' שו"ת מהרי"ו סי' כ"ת דן מזה דראובן שקיבל על שמעון בביהכ"נ שמסרו ושתק שמעון דהוי השתיקה הודאה דאי לאו דקושטא היא