גליוני הש"ס נשים מד

שם משמח חתן עם הכלה, נ"ב ע' ס' הפרדס לרש"י בליקוטים שבסוף הספר (דפוס ווארשוא דנ"ט ע"ב) ד"ה נראה בעיני טעם למה בברכת שמח תשמח הסיום משמח חתן וכלה ובברכת אשר ברא הסיום משמח חתן עם הכלה עש"ה

שם בריך חמש כו' בריך שית כו', נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ס"ה כ' לא נזכר בשום מקום מהתלמיד לא כוס יין לא בברכת אירוסין ונישואין כו' וכן בפ"ק דכתובות כשהזכירו ברכת נישואין אמרו ברוך שית ולא נזכר ז' ברכות בשום מקום כו' עכ"ל וע' רוקח ה' סעודה סי' שכ"ט דהביא שם ירושלמי יין עסקיו מרובין ממנו לקידוש ממנו להבדלה ממנו לחופה עכ"ל וע"ע ברוקח סי' שנ"א ומה שמברך על הכוס [ברכת אירוסין] דאמרי' בסוטה בפ' משוח מלחמה (כוונתו ג"כ על הירושלמי] יין תוסס מזמנין עליו ומקדשין בו את הכלה עכ"ל ועוד שם סי' שנ"ב ירושלמי בכיצד מברכין על היין בפה"ג מה נשתנה יין הואיל ועסקיו מרובין ממנו לקידוש ולהבדלה ממנו לאירוסין ולחופה עכ"ל וחידוש על התשב"ץ ז"ל שלא העיר מן הירושלמי כלום ויש נפקותא בזה להלכה עש"ה בתשב"ץ ואולי גם הירושלמי רק מנהג קאמר ולא דינא ואע"ג דלא יהי' דומיא דקידוש כו' דאינהו דינא הוו

שם דר' יהודה רמי כו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב חאו"ח סי' ד' ולפי גמ' דכאן משמע דלפי ההלכה נקטי' דנבראו פרצוף אחד מדמברכי' שית

שם מכאן ואיליך כו', נ"ב בשאלתות פ' חיי שם איתא מכאן ואיליך אע"ג דאיכא פנים חדשות לא בריך אלא חדא א"ל והאיכא פנים חדשות א"ל לא חזינא רבנן קשישי דעבדי הכי אפושי שמחה בעלמא הוא ובחדא סגיא עכ"ל ול' לא חזינא לרבנן קשישי דעבדי הכי כל' זה מצינו לר' אשי ג"כ בברכות ל' א'

שם שאני ר' פפא דהוי טריח לי', נ"ב בשאלתות שם איתא א"נ לחשובי לברי' הוא דבעי עכ"ל

שם ולית הילכתא כוותי' משום דטרידי כו', נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"א סי' תל"ד

שם תוד"ה שהכל ברא לכבודו כ' ולא גרסי' לכלהו דא"כ הוי משמע דשלש ברכות הן, נ"ב האחרונים האריכו אי שייך תיבת כל על שנים וגם אני הרביתי בכללים שלי וכעת נ' ראי' דשייך על שנים מבריתא דמגילה י' ב' כל המצוות הללו כו' ופירש"י שילוח מצורע וקריאת מגילה בט"ו והבית חלוט כו' וק' דהא ממידי דתלוי בקדושה משתעינן וכמ"ש מפני שקדושה כו' ואילו מגילה למאי דמספקא לחזקי' שם ה' ב' דאפי' ים חשוב היקיף אע"ג דאימעיט ים לעניין קדושת בתי ערי חומה וא"כ לא תלוי מידי בקדושה רק במיגניא עש"ה וא"כ תיפשוט לי' לחזקי' ספיקתו מבריתא הנ"ל וע"כ דבריתא הנ"ל יש לפרשה על שילוח מצורע והבית חלוט לבד וע"כ דשייך כל על שנים ודו"ק וע"ע גיטין ל' א' כלהו כרב לא אמרי כו' אע"ג דהם רק שנים מיהו שם כיון דעם רב הם שלשה שייך שפיר ל' כלהו וע' כזה בתרומות פ"ד מ"ו והשוקל משובח משלשתן אע"ג דהם שלשה רק עם שוקל מיהו בירושלמי שם עמדו באמת ע"ז ע"ש בר"ש פ"א מ"ז וע"ע נדה ז' ב' ודברי ר"ע מדברי כולן ושם כ"א ב' כסומכוס וקילא מכלהו עש"ה וע"ע עירובין פ"ב ב' וכולן שעירבו ועירב עליהן רבן כו' וקאי אעבד ושפחה לחוד דאי אבנו ובתו הל"ל אביהן וא"כ מבואר ג"כ דשייך ל' כל על שנים וע"ע נדה ל"א א' וכולן עולין למין אחד ופירש"י זרע האב והאם והם רק ב' דברים אולם שם י"ל עפ"י ירושלמי הובא בתוס' סוטה מ"ב ב' ד"ה מאה עש"ה וע"ע זבחים קט"ו ב' אותבי' בריתא דשויא בכלהו אף דהקושי' רק על ב' דברים שאמר ע"ש וע' מעילה כ"א ב' תוד"ה פרוטה דלפי גי' הצ"ק שם לא שייך ל' כל הכיס אם אין בו רק ב' פרוטות אולם לל' התוס' שם הוא להיפוך וכבר הערותי ע"ז שם בגליון וע"ע ב"ב ק"ז א' הילכתא בכל הני שמעתתא מקמצין וקאי שם רק על ב' שמעתתא עש"ה

שם תוד"ה רב תנא כו' כ' ומדלא קאמר ר' יוחנן תנא כו', נ"ב ע"ע ב"ק פ"ב א' אלא מאן תנא עשרה תנאין כו' ע"ש דגם שם משמע דאין בכח ר' יוחנן לחלוק על בריתא

שם ב' מברכין ברכת חתנים בעשרה וחתנים מן המניין, נ"ב בשאלתות פ' חיי וז"ל ברם צריך חתן מהו שיצטרף לעשרה היכא דליכא בי' עשרה דקא מחדן לי' (משמחין את החתן) לא קא מצטרף א"ד כיון דהוא נמי שייך בשמחה מצטרף ת"ש דא"ר יצחק א"ר יוחנן מברכין ברכת חתנים בעשרה וחתנים מן המניין עכ"ל ומוכח קצת מל' השאלתות דטעם ברכת חתנים בעשרה מפאת היות השמחה עצומה ביותר בעשרה ואולי יש לדון משם גם לעניין שמחת יו"ט שיהי' מצוה מן המובחר לסעוד בעשרה ומ"ש השאלתות א"ד כיון דהוא נמי שייך בשמחה כו' אין מבואר אם כוונתו דהוא ג"כ חייב לשמח את עצמו כמו המסובין שחייבים לשמחו דהנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר כו' או כוונתו דהוא שמח ממילא אבל אין עליו חיוב ואולם מהיות ז' ימי המשתה נדמים למועד בכמה דוכתי נ' פשוט דהחתן חייב בעצמו בשמחת עצמו ככל אדם שחייב בזה ביו"ט וע' לעיל ה' א' שיהא שמח עמה וע' סוכה כ"ה ב' משום דבעי למיחדי כו'

שם דר' חייא בר אבא מקרי בני' דר"ל הוה, נ"ב לקמן קי"א ב' איתא ר' חייא בר אדא מיקרי דרדקי דר"ל הוה

שם ליהודה בר נחמני מתורגמני', נ"ב הוזכר גם בסוטה ל"ז ב' דר"י בר נחמני מתורגמני' דר"ל

שם מאי ר"ג, נ"ב ל' השאלתות פ' חיי בשלמא חזני העיר ופרנסי העיר משום דמחזקי במילתא דאבלים אלא ר"ג מאי היא עכ"ל

שם קלות בעצמו, נ"ב בשאלתות שם איתא קלות ראש בעצמו

ט' א' ס"ס הוא כו', נ"ב מ"ש האחרונים בטעמא דס"ס דהוא משום דספק אחד מה"ת לקולא לרמב"ם ז"ל וה"ל ספק הב' ספיקא דרבנן דלקולא נזכר מזה בשו"ת הרד"ך בית כ"ח חדר ב' ד"ה ולענ"ד שיש להביא ראי' כו' וע' חידוש בס' באר יעקב חיו"ד סי' ק"ג דנ"ח ע"ב דשריותא דס"ס אינו ברור דיש תנאים דלית להו שריותא דס"ס כלל באיסורין ע"ש וע' מרדכי יבמות רמז כ"א והוא משו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תק"ס עש"ה וע"ע שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ל"ב עש"ה מ"ש ור"ג דפסיל בס"ס כו' וגם לר' יהודה לא מהני ס"ס כלל בע"ז עש"ה וע' שו"מ משפטים ישרים סי' פ"ג דכ' דנראה להקל בס"ס לאסור באיסור דרבנן ע"ש ובמחכת"ה אין דבריו נראים כלל וכלל

שם אבל הכא מקים הוא דלא קים לי' קמ"ל, נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' קס"ו בשם הר"י לבית הלוי כלל ה' סי' ל"ג דכ' הפי' דנשאר סברת הלא קים לי' גם לפי האמת רק קמ"ל דלא מהני מאי דלא קים לי' להתירה ע"ש וע' שו"ת שבות יעקב סי' צ"ג ושם ח"ב סי' נ"ט

שם מ"מ לא אסרוהו, נ"ב ע' שו"ת חיים שאל סי' פ"ה הקשה דהא בת שבע לא הית' אז יותר מבת ז' כמבואר בסנהדרין ס"ט וא"כ הרי פיתוי קטנה אונס הוא ורצה להביא מזה ראי' לרמב"ם דס"ל דקטנה יש לה רצון להאסר על בעלה