גליוני הש"ס נשים מג

דבריו דחתן בימי ולא ראה חופה מותר בעשיית מלאכה תשב"ץ הנ"ל

שם ידו כתי', נ"ב ע' כלבו סי' ז' וז"ל וז"ש כו' ויבשת ידיו יצרו ואעפ"י שכתי' ידו חסר יו"ד ידיו קרי ונדרשת הקריאה כי יש אם למקרא והכי משמע ידיו יצרו את העולם ויש בידיו ל"ב פרקים וכנגדן ל"ב נתיבות שבהן נברא העולם כו' עכ"ל

שם ב' א"ד לפתח הוא צריך, נ"ב ע' שו"ת ח"ס חאו"ח ס' ע"א דכ' דהאיסור משום מכה בפטיש דבבעילה ראשונה עושה אותה כלי ועשיית כלי ה"ל מכה בפטיש וע"כ רק לקמן ו' ב' ד"ה חייב כ' רש"י דאשכחן בניין בבעלי חיים כדכתי' ויבן את הצלע ואילו כאן לא כ' כן ע"ש והוא תמוה דכאן נמי בד"ה או דילמא לפתח מתכוון כ' והרי הוא כבניין וא"כ הרי פי' להדיא גם כאן הטעם משום בונה וה"ל לפרושי דמנ"ל דשייך בניין בבע"ח וגוף דבריו דבבע"ח נמי שייך מכה בפטיש ע"ש ויש לדון הרבה וע' שבת ק"ג א' מפני שמאמן את ידו משמע נמי הכוונה דכיון שמאמן את היד למלאכה ה"ל עושה מידו כלי וחשוב מכה בפטיש וע"ז מקשה הש"ס אלא מעתה חזא אומנותא וגמיר ה"נ דמיחייב היינו עבור שעשה מעצמו כלי למלאכה זאת עש"ה

שם מקלקל הוא אצל הפתח או מתקן כו', נ"ב בשאלתות פ' חיי משמע דלגבי עצמו וודאי הוא מקלקל והאיבעי' רק אם לגבי אשה נחשב תיקון א"ד מקלקל הוא אפי' לגבי אשה ע"ש

ו' א' תוד"ה את"ל כ' לא משום דבעי' מלאכת מחשבת מיפטר כו', נ"ב ע' מהרי"ק שורש קל"ז

שם תוד"ה האי כ' דכל פ"ר דלא ניחא לי' שרי, נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' רנ"ח

שם ב' לא דטריד דלא בעיל, נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' שע"ג

ז' א' וא"נ כו' הורה רבי כר' יעקב, נ"ב ע"ע חולין פ"ו ב' והורה רבי כחכמים ובנדה נ"ח א' דבר זה הוריתי בעיר רומי לאיסור וע' ירושלמי ע"ז פ"א ה"ט הורי ר' יוסי בי ר' בון שאסור להשכיר כו'

שם רש"י ד"ה עליך אמר קרא כו' אבל מוגמר אינו אלא למפונקים, נ"ב ע' שו"ת מהרי"ל סי' קס"ו שכ' וכן נ' בעיני איסור גמור שמחממים יהודים בית החורף ביו"ט של פסח אף כי לפעמים אין קור גדול כל כך דמדמינא לי' למוגמר ולמרחץ דהוי איסור דאוריתא דאינן שוה לכל נפש אלא למעונגים עכ"ל ושמעתי בשם הרב הצדיק מהו' יחזקאל האלבערשטאם ז"ל משינאווא שהי' נזהר ביו"ט בעישון טיטון שדרך אנשי מעשה להדליק חתיכת נייר בשלהבת נר חלב וממנו מדליקין הטיטון ואין מדליקין בשלהבת עצמו מחשש בליעת חלב ושמעתי על הצדיק הנ"ל ז"ל שביו"ט לא הי' עושה כן משום דכיון דמעיקר הדין מותר להדליק בנר עצמו ה"ל הבערת הנייר שלא לצורך ע"כ שמעתי וי"ל דכיון דהוא חושש לדבר ולולי הבערת הנייר לא יעשן ולא יהנה ה"ל הבערת הנייר לצורך ואולם יש לדון דסוף סוף הבערת הנייר הא אינה שוה לכל נפש רק לחסידים ואנשי מעשה המחמירים על עצמן ביותר אולם כיון דגוף ההנאה היא שוה לכל נפש אף דהבערת הנייר אינה שוה נ' שפיר דחשוב שוה ועדיף עוד מצבי דכאן ודו"ק וגוף חומרא הנ"ל וודאי אין לה שום מקום לכאורה מדינא דוודאי דהאש שורף את החלב הנבלע בו וא"א שתלך הבליעה דרך אש וע' ר"ש כלים פ"ד מ"ד תני' בתוספתא כלי חרס מאימתי מקבלים טומאה כו' משיצרפו בכבשן צרפן אפי' בגפת טמא אינו חושש שמא מיצה משקין לתוכו פי' גפת הוא פסולת של זתים ורגילים היו להסיק התנור בגפת כו' ואם גפת זה הוא מזיתים טמאים לא חיישינן שמא מכח האש יצא השמן מן הגפת ומיצה לתוך הקדירות ונטמאו דהא לא מקבלי טומאה עד גמר צירופן וכבר כלה השמן באש עכ"ל הרי דהאש שורף שמן הנבלע בתוכו וה"נ בחלב וז"פ

שם תוד"ה מתוך כ' היינו משום דאסור לשורפו מדרבנן משום מוקצה דאסור לטלטלו, נ"ב קצ"ע מתוספתא שבת פרק ב' מפני מה אמרו אין מדליקין שמן שרפה ביו"ט לפי שאין שורפין לא תרומות ולא קדשים ולא חמץ ביו"ט ומשמע דהשריפה גופה אסורה דומי' דתרומה וקדשים

שם ב' מברכין ברכת חתנים, נ"ב מדוע אין מברכין זמן אנישואי אשה כמו אקנה כלים חדשים האריכו האחרונים וע' רוקח סי' שע"א דיבר מזה וכ' דלפי שהנישואין בעשרה אין מברכין זמן על דבר שהוא באסיפת עם עש"ה ונ' כוונתו דכיון דגם הם שמחים עמו ה"ל כאית לאחריני שותפות בהדי' דאין מברכין זמן רק הטוב והמטיב ואולם אי משום הא בלא"ה האיש שותפות האשה לאיש והאיש לאשה ע' ברכות נ"ט ב' ואולי כיון דרק האיש קונה את האשה ואין הוא נקנה לה אין כאן שותפות ואולם גם הא גופא קשיא דליברוך הטוב והמטיב וע' שו"ת הלכות קטנות סי' ז' וז"ל נמצא בכתבי הר"י בוטון ז"ל שהנושא אשה יכול לומר שהחיינו וכששאלו את פי הרב אור שרגא ז"ל אמר הי' להם לשאול אם יאמר דיין האמת עכ"ל וכי היכי דלא ליהויין דבריו דרך בדיחותא לבד צ"ל כוונתו דכיון דזכה עזר לא זכה כנגדו ומי יאמר ריק לבי זכיתי והוא בספק מצא או מוצא לכן אין לברך זמן

שם אקב"ו על העריות ואסר לנו כו', נ"ב ע' רא"ש דתמה דלא מצינו ברכה על פרישה מאיסור וע' רוקח סי' שס"ו דכ' אבל כל דבר שגם בני נח הוזהרו עליו כגון גזל גניבה וחמס כו' א"צ לברך עכ"ל ע"ש וצ"ע דגזל הרי היא פרישה מאיסור ובלא"ה אין לו לברך ואם כוונתו על השבת גזל י"ל ג"כ דזה בלא"ה אין טעון ברכה הואיל ובאה המצוה ע"י עביר' שגזל דלגבי ברכה דהוא הזכרת ש"ש כל שיש שם עניין עביר' אין מברכין ועמ"ש על הגליון ברכות מ"ב א' וגם השבת גזל הרי אין נוהג בב"נ למ"ד דב"נ נהרג על פמש"פ ולא ניתן להשבון היינו דאין חייב בהשבה וע"ש בשאר דברי הרוקח דגם מהם מתבאר דס"ל דגם על פרישה מאיסור יש לברך עש"ה מש"ש על בדיקת טריפה כו'

שם והתיר לנו את הנשואות, נ"ב צריך ביאור דאנה נאסרו עד שהוצרכו להיתיר וע' שו"ת ח"ס חאו"ח סי' נ"ד מש"ש דרך חידוד ולענ"ד אולי הכוונה על שעת מ"ת דנאסר תשמיש לגמרי והוצרך להיות ניתר במאמר שובו לכם לאהליכם ע' ביצה ה' א' דקרי לי' דבר שבמניין צריך מניין אחר להתירו

שם ע"י חופה וקידושין, נ"ב גי' השאלתות פ' חיי ע"י קידושין וחופה והוא מתוקן יותר שהרי הקידושין קודמין לחופה ע' בר"ן כאן וחידוש שלא הביא דברי השאלתות ולנוסחתנו י"ל דאיידי דחתמי' מקדש ישראל ע"י חופה וקידושין לכן הוטבע גם מתחלה כן וטעם הסיום לפי שבחופה ניכרת קדושת ישראל טפי מבקידושין דאין חופה כלל לב"נ משא"כ קידושין נהי דלית להו קידושי כסף ושטר מ"מ אית להו קידושי ביאה מיהו גם ביאה דידהו לכאורה אינן קידושין רק קניין ע' רש"י יבמות ס"ח ב' ד"ה עבד כנעני ואין להאריך

ח' א' לתוכה בשמחה, נ"ב בשאלתות פ' חיי איתא בתוכה לשמחה אולי הוא ט"ס כי הלשון דכאן מתוקן יותר

שם ריעים האהובים, נ"ב גי' השאלתות שם ריעים ואהובים: