גליוני הש"ס נשים מב

כתובות

ב' א' מפני מה כו', נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' שע"ב

שם שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא טורח בסעודה ג' ימים כו', נ"ב בשו"ת שבות יעקב סי' קל"ט כ' לפרש עניין היותו תקנה לבנות ישראל דהוא עפ"י גמ' דלקמן יו"ד א' דהאומר פתח פתוח מצאתי נאמן כו' דחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה ולכן הטורח שטרח הרבה ג' ימים הוא תקנה איפוא לבנות ישראל דאחרי שטרח הרבה לא יטעון עלי' בשקר לומר פתח פתוח מצאתי דמה"ט הא נאמן משום דחזקה דאין טורח בסעודה ומפסידה ושוב ראיתי שכ"כ ג"כ בחידושיו למס' כתובות שבסוף תשובותיו שם עש"ה

שם התם אניס בתקנתא כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"י מינץ סי' י'

שם רש"י ד"ה לפיכך כ' ר' יוסף מסיים לה משמי' דנפשי' ומסברי' כו', נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' ב'

שם ב' ומשום פרוצות, נ"ב ע' שו"ת מעיל צדקה סי' ב' ד"ה ועתה אשובה ואראה כו'

שם תוד"ה אלא כ' דמשום איידי אין לשנות טעות בסיפא, נ"ב כזה בתוס' מועד קטן כ"ג ב' ד"ה מאן דאמר והטעם דאיידי הוא רק לשון נאות דהוא לשון נאות לשנות ל' סיפא דומיא דרישא וע"כ משום לשון נאות אין לו לשנות דבר שהוא שקר ודוגמתו תוס' פסחים ג' א' ד"ה שהרי דלשנות הדבר ממה שהוא אין לכתוב דרך כבוד

שם תוד"ה דלמא לאפוקי מדרבותינו כ' אבל מההיא דרישא לא שמעי' כו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ק"ס

ג' א' תינח קדיש בכספא, נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' שע"ו וע' שו"ת חוט המשולש טור א' סי' ט"ו אות ד' מש"ש בשם התשב"ץ דאפקעינהו דקידושין בשטר הוא דשוינהו רבנן להני עדים פסולי עדות עכ"ל ואינו מובן כלל דמה כח לחכמים לפסלם אם הם כשרים

שם קודם תקנת עזרא מאי דהוה הוה, נ"ב ע' תוס' זבחים י"ד א' סד"ה הג"ה וע' שו"ת חות יאיר סי' קכ"ה

שם מאי דהוה הוה, נ"ב דוגמתו יומא ה' ב' וחגיגה ו' ב' ע"ש בתוד"ה מאי נ"מ וע"ע רש"י שבת כ"ח ב' ד"ה אלא הא דתני ר' יוסף כו'

שם תוד"ה אדעתא כ' לכן אומרים בשעת קידושין כדת משה וישראל, נ"ב ל' זה של כדת משה וישראל נמצא בתוספתא במכלתין פרק ד' אמר להם כו' הוציאו לי כתובת אימותיכן הוציאו לו וכתוב בה משתכנס לביתי תיהוי לאינתו כדת משה וישראל

שם תוד"ה איכא כ' ואור"י דג' ענייני אונס הן כו', נ"ב ע' אריכות בשו"ת תשב"ץ ח"א סי' צ"ה וע"ש ספק אי אונס מצוה הוי אונס כגון המגרש אשתו ע"מ שאם לא יבא מכאן ועד ל' יום יהי' גט אא"כ נאנס ונזדמנה לו ביום ל' הכנסת כלה כו' ולא יכול לבוא אי חשוב זה אונס או לא ע"ש וע' שו"ת ח"צ סי' ס"א ע"ש

שם ב' ולדרוש להו דאונס שרי, נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' שע"ג וע' שו"ת מהרי"ל סי' ע"ב

שם גזיר' עבידא דבטלה, נ"ב אי חשוב זה שכיח לעניין פותחין בנולד ע' שו"ת ח"צ סי' ל"ח

שם תוד"ה ולדרוש כ' ומתוך כך התיר ר"ת כו', נ"ב ע' אריכות בשו"ת חיים שאל סי' מ"ט

שם תוד"ה תקנה כ' ולא מיעקרא תקנתא דרבנן הואיל ויהא יום אחד קבוע, נ"ב היינו דעקיר' מיום ליום אחר לא חשיב עקיר' ודוגמתו תוס' מגילה ה' ב' ד"ה ובקש וק' ע"ז מגמ' מגילה ב' א' אתו רבנן ועקרי תקנתא כו', ע' כ"ז בשו"ת חיים שאל ח"ב סי' כ"ג

ד' א' ובועל בעילת מצוה ופורש, נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' ב' ע"ש טעם היתיר הביאה דאל"כ גם החופה לא הית' קונה לרמב"ם ז"ל דחופת נדה אינה קונה דבעי' חופה דחזיא לביאה ע"ש וע' קונטרס גבורות שמונים אות ל"ב דהבאתי כמה ראיות דשייך היתיר לראויות לבד ועדיין הדבר אסור בפועל עש"ה וכ"ה בזכרוני ג"כ מן הטורי אבן ריש חגיגה דבחל יו"ט א' בשבת החגיגה דוחה שבת לעניין הראויות דיהי' ראוי להקריבו בשבת דאל"כ גם אח"כ לא יהי' אפשר להקריבו למ"ד תשלומין דראשון ובעי' חזי בראשון וכיון דלא יהי' אפשר להקריבו אח"כ תו זמנו קבוע בשבת ודוחה שבת שפיר ותו חזי בראשון ויש לו תשלומין שפיר ואסור שפיר בפועל להקריבו בשבת דדוחה שבת רק לעניין הראויות לשיוחשב ראוי להקריב ואחרי שראוי שפיר עדיין אסור בפועל עש"ה ואין הט"א כעת לפני וא"כ כזה גם כאן הי' להם לחכמים להתיר הביאה לשתהי' ראוי' לביאה ותקנה החופה ועדיין הביאה בפועל הי' ראוי שתהי' אסורה וי"ל דבאבילות דרבנן לא שייך זה היתיר לראויות דרק במילי דאוריתא דהם דברים עצמיים שייך לומר דהדבר היתיר בעצם והעשי' בפועל אין לעשות ומשא"כ בדרבנן כל האיסור רק העשי' בפועל דמילי דרבנן אין להם מבוא בעצם רק אל האדם לעשות או שלא לעשות וא"כ לא שייך לחלק בין הפועל לראויות דכל דבריהם רק על הפועל ואם הפועל אסור הרי יש כל האיסור ולא שייך היתיר לראויות דו"ק כי עמוק מאוד

שם תוד"ה אבל איפכא לא כ' דלאלתר לאו דווקא, נ"ב ע' דמיון לזה בשו"ת רד"ך בית כ"ז ד"ה אלא עיקרן של דברים כו' וע' רמב"ן שבת ע"ד א' ד"ה והתניא חייב מש"ש ואע"ג דגרסי' לעניין מי שאבד לו גט אם מצאו לאלתר כשר ואמרי' היכי דמי לאלתר כו' ע"ש וע"ע גיטין י"ח א' לא הכשיר ר"ש אלא לאלתר ושם כ"ב ב' לא הכשיר ר' אלעזר אלא לאלתר ומשמע דכל שבאותו יום נקרא לאלתר עש"ה וע"ע גיטין פ' ב' היכי דמי לאלתר וה"ד לאחר זמן ע"ש וע"ע להיפוך ג"כ לאחר זמן דפירושו לאלתר בע"ז ב' א' שמח הוא לאחר זמן ובר"ן שם על הרי"ף כ' דהכוונה לאלתר ע"ש וע"ע מ"ש על הגליון יבמות מ"ז א' ובחידושי קיבצתי מקומות רבות דנאמר תיבת מיד ואין הכוונה ממש מיד וע' תענית י"ט ב' ואיזהו מיד שלהן כו' וע' שו"ת שבות יעקב חאו"ח סי' ל"ד

שם ב' אבילות דהכא כיון דאקילו רבנן כו', נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' כ"ב דן מכאן בעובדא דהתם דקיבל אחד ע"ע נידוי אם ידור עם אשתו פלונית ועבר על הנידו' דשוב אסור לו אפי' להתייחד עמה רק הוא ישן בין האנשים כו' דכיון דכבר הי' קיל בעיניו הנידוי לעבור עליו דמי לדהכא דאמרי' דכיון דאקילו רבנן קיל בעיניו ולפיכך הוא ישן כו' ע"ש ופשוט דה"ה כה"ג בנדר ושבועה וכל שהייחוד מותר אם עבר פטם אחת שוב גם הייחוד אסור

ה' א' גזיר' שמא ישחוט בו עוף, נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת רדב"ז ח"א סי' תע"ז

שם א"ה אלמנה נמי כו', נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' שע"ג

שם למחר משכים לאומנתו כו', נ"ב ל' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ש"א וכן אמרו חז"ל לאלמנה שתינשא ביום ה' שלא ישכים למלאכתו שהוא אסור בעשיית מלאכה כמו שנזכר בתוספתא עכ"ל וע' שו"ת שבות יעקב סי' קל"ט דכ' שם בהעברת