גליוני הש"ס נשים לט

משום דמשקרת רק משום דמעידה על ממון ועל ממון אין נאמנת דלממון בעי' סהדי לכן גם להנשא אין נאמנת

שם הכא וודאי אדעתא דכתובה אתאי, נ"ב פי' משום שהזכירה הכתובה תחלה לכן זה עיקר תביעתה וע' דוגמא בירושלמי שבועות פ"ה ה"ה דברי ר"ש בתובעו קנס בושת ופגם דברי חכמים בתובעו בושת ופגם וקנס עש"ה

שם חוץ מחמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה, נ"ב כסדר זה הוזכרו ג"כ סוטה ל"א א' במשנה

שם והכא ליכא אימא דסניא לה, נ"ב ע' שו"ת ח"צ שם סי' פ"ה הנ"ל

שם ור' יהודה ההיא בד"ת כתי', נ"ב ע' סיפרי דברים פיסקא כ"ד בשנאת ד' אותנו אפשר שהקב"ה שונא את ישראל והרי כבר נאמר אהבתי אתכם אמר ד' אלא הם שונאים את הקב"ה משל הדיוט הוא מה דבלבך על רחמך מה דבלבי' עלך עכ"ל פי' דבעצם הקב"ה אוהב את ישראל ואך ע"י שהם שונאים חלילה כו' ממשיכים חלילה גם למעלה כך ומביא ראי' ממשל הדיוט דמה שבלב האדם על אוהבו כך בלב אוהבו אליו וצ"ל דר' יהודה דהכא פליג אההיא דסיפרי ומשל ההדיוט הנ"ל יאמר ר' יהודה שאינו אמת וי"ל עוד כוונת הסיפרי אלא הם שונאים כו' ונדמה להם משום זה שהקב"ה שונא אותם משל הדיוט הוא מה דבלבך על רחמך כך נדמה לך וחושב אתה שגם בלבו עליך אבל באמת אינו כן ולפי"ז הוא כר' יהודה דהכא

שם ב' אחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת כו', נ"ב ע' אריכות בשו"ת חות יאיר סי' קנ"ט

קי"ח א' ותמות כו' קאמרה, נ"ב כזה לקמן ק"כ א' כתובות כ"ג ב' וע' תוס' חולין מ"א א' ד"ה בישראל מומר דכ' דגם באית לי' שותפות שייך לצעורי' קמכוון והיא מסברא הנ"ל

שם ב' ואין האיש נאמן לומר מת אחי שאייבים את אשתו, נ"ב דווקא בזקוקה ליבם אבל אם הי' נשוי אחותה דאינה זקוקה] נאמן להתיר אשתו ולא חיישי' דמשום ירושה קאמר אף אם אב ואח אין לו, שו"ת ח"צ סי' פ"ה ע"ש

שם א"ל תנינא וחוששין לדברי' כו', נ"ב ע' שו"ת הרדב"ז ח"א סי' ע"ה דכ' דהיכא דהוא ספק אז אם אומרת אח"כ דניחא לה ה"ל זכות למפרע עש"ה וצ"ע דא"כ אחרי שאנו אומרים לפי פשיטות האיבעי' דהוא ספק א"כ הדק"ל דנשאלה את פי' עכשיו וצ"ע וגם בלא"ה ק' כאן דאחרי דפשטי' דחולצת ולא מתייבמת א"כ כיון דסוף סוף לא תתייבם אזדא לי' חשש דרחמא לי' ושוב הוי זכות גמור וראוי שגם חליצה לא תצטרך וע' שו"ת מהר"י מינץ סי' י"ד דכ' דע"א נאמן עתה ביבמה להתיר' לעלמא וכן היא עצמה דכיון דאנן לא נהגינן לייבם א"כ אין לומר זימנין דסניא לי' כו' ע"ש

שם המזכה גט לאשתו במקום קטטה מהו כו', נ"ב ע' שו"ת מהרי"ל סי' ק'

שם טב למיתב דן דו כו', נ"ב ע' מה שדן מזה בשו"ת מהר"ם פדוואה סי' ע' לעניין הנשבע לאשה לישאנה דיהי' יכולין להתיר לו שלא בפני' אע"ג דהנשבע לחבירו אין מתירין לו אלא בפניו מ"מ כיון דהוא רק בעשה לו טובה ע"כ כאן לא מיחשיב עשתה לו טובה במה שנתרצית להנשא לו כי לאיש מצויות נשים כי אשה בכל דהו ניחא לה כי טב למיתב טן דו כו' עכ"ל ע"ש ומ"ש כי אשה בכל דהו ניחא לה הוא ל' הגמ' כתובות ע"ה א' ועמש"ש בגליון

שם אביי אמר כו', נ"ב ע' שו"ת תה"ד סי' רל"ז וע' שו"ת רד"ך בית ט' חדר ז' ד"ה ואין לומר דבנשואה על כרחך כו' ע"ש שכ' דהך וכולן מזנות כו' וודאי הוא לא ספק ואמרי' לי' בין להחמיר ובין להקל עש"ה והוא חידוש וע' שו"ת שבות יעקב סי' ק"א וע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתר"כ דכ' יש דברים שאנו מדמים והמעשה רחוקה כי הך דעירובין נ"ה ב' דאמר יושבי צריפין והולכי מדבריות חייהן אינם חיים ובניהם אינם שלהם ומפרש טעמא שאין להם מרחצאות ופירש"י דנשותיהם נזקקות למנאפים כו' וכי אם הם בעיני חכמים כבני זנונים יעשו מעשה אם נשאו הבנים להפרישם כממזרים ממש ולא כן נראה מדלא פריש ממזרות גמור וכאלה רבות עכ"ל ונ' לכאורה דגם הך דכאן עניינו כן אבל אין הכוונה שנדונם לדינא לוודאי מזנות דאל"כ ה"ל לפרושי דאסורות לבעליהן ושכופין אותן לגרש

קי"ט א' ורוב נשים מתעברות ויולדות, נ"ב מהכא משמע דלא חיישי' למיתה דאל"כ הא איכא ס"ס להיפוך שמא לא ילדה ואת"ל ילדה שמא מת הולד, שו"ת מהרי"ו סי' פ"ח וכן לקמן דאמר סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקיבות הל"ל נמי מיעוטא דמיתה עכ"פ דאפי' ילדה החמות זכר שמא מת ומשמע דחשש מיתה אפי' מיעוט לא הוי ועש"ה במהרי"ו בכל התשובה

שם אפי' תימא רבנן כי אזלי רבנן כו', נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתקע"ב מש"ש ותו דמאן לימא לן דרובא דעלמא לא הוי מסבלי והדר מקדשי וכל דפריש מרובא פריש ואפי' למאן דחייש למיעוטא ה"מ מיעוטא דאיתא קמן אבל למיעוטא דליתא קמן לא חיישי' עכ"ל ודבריו פליאה עצומה לא בלבד מכולה סוגי' דכאן ובכמה דוכתי כ"א גם מסברא דעדיף לי' רובא דליתא קמן מדאיתי'

שם מה לי איסור כרת מה לי איסור לאו, נ"ב ע' שו"ת תה"ד סי' רכ"ג וסי' ר"נ וע' שו"ת הרדב"ז ח"א סי' ל"ד וע' שו"ת מהר"י מינץ סי' י"ד מש"ש ואיכא למימר דע"כ לא פליגי אלא במשלא"ס דאיכא איסור כרת אבל באיסור לאו כו' וע"ע שם סי' י"ב מש"ש העתק תשובת הגאונים התם הוא דבידים ואיסור כרת אבל הכא דממילא ואיסור לאו לא כו' ע"ש וע"ע שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ק"ב

שם תוד"ה מחוורתא כ' ומיהו אי לא חייש ר"מ למיעוט מה"ת, נ"ב ע' תוס' מנחות ס"ו ב' ד"ה ר' יוסי ע"ש בסה"ד וע' תוס' חולין י"ב א' ד"ה פסח ושם פ"ו ב' ד"ה סמוך

שם ב' ולעולם, נ"ב כקושי' זו ב"מ כ"ח ב', ל' ב', קי"ג א'

ק"כ א' ר' יהודה כו', נ"ב ע' שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קפ"ה ומה שנסתייע שם מפיה"מ להרמב"ם דר' יהודה כו' לאו לאיפלוגי אתי אלא לפרש כו' תמוה דבהדיא מבואר בגמ' להלן קכ"א א' ר' יהודה כו' לקולא פליג כו' הרי דפליג ואינו מפרש וגם בפיה"מ להרמב"ם לא כ' כלל כן דר' יהודה מפרש כו' רק כ' ור' יהודה מפריש הענינים כו' ואולי נוסחא מוטעת הית' לפני השבות יעקב שהי' כתוב בה "מפרש" תחת "מפריש" וגם מש"ש בשבות יעקב דאם זינתה חזינן דלא דייקא כו' הוא דבר מתמיה לענ"ד וצ"ע ושוב ראיתי כי בחתם סופר אה"ע סי' יו"ד דיברו מזה ולא הביאו דברי השבות יעקב

שם ומ"ס סימנין דרבנן, נ"ב ע' שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשצ"ח ע"ש סברא דאפי' אי סימנין דרבנן מהני להתיר מטעם אפקעינהו כו' עש"ה

שם עשוי' להשתנות לאחר מיתה, נ"ב דוגמתו ב"ב קנ"ד א' סימנין עשויין להשתנות לאחר מיתה וע"ע דוגמא בבכורות כ"ח א' מפני שהן משתנין וע"ש דאמר דמומין שבגוף לכ"ע אין משתנין: