גליוני הש"ס נשים לח

שם תוד"ה יצתה כ' איכא ביניהו יש לה אב כו' מ"ד מפני גרירה אסור כו', נ"ב עמ"ש להגיה בירושלמי הנ"ל לדעת רש"י בשו"ת ראשית בכורים ח"ב סי' ט' (דע"א ע"ב)

קי"ד א' דבר טלי וטליא כו', נ"ב לכאורה הי' לו לפרש טלי וטליא קטנים דל' טלי וטליא לחוד הא גם גדולים בני עונשין קרוין כן ע' ב"ב צ"א ב' וא"ר יוחנן נהירנא כד הוו מטיילן טליא וטלייתא בשוקא כבר שית עשרה וכבר שב עשרה כו' וי"ל דסתם טלי וטליא היינו קטנים ושאני התם דמפרש כבר שית עשרה כו' ואם הם גדולים צריך להתפרש אבל סתמא קאי רק אקטנים ואולם נזכרתי עוד גמ' ב"ב קמ"ב ב' אית חולק לטליא במקום בניא ע"ש ברשב"ם דפי' טליא תינוק גדול והביא גמ' דשם צ"א ב' הנ"ל ושם נאמר טליא סתם ואפ"ה הכוונה אגדול

שם ר' יוחנן ספוקי מספקא לי', נ"ב ע' ס' יושר לבב בית שני חדר ד' פרק ז' וצ"ע

שם לא צריכא דאיכא צערא כו', נ"ב אי יש לדון מכאן אשאר צער ע' שו"ת חות יאיר סי' קצ"א וע' שו"ת רד"ך בית כ"ב חדר ב' ע"ש שכ' דרק כשבשעת עקירת השבות מקבל המצטער הנאה הוא דשרינן שבות משום צערא אבל כשעקירת השבות הוא בהכשר סילוק הצער לא ע"ש דמדמי לי' לדין עידנא דבעי' בדחיית עשה לל"ת עש"ה וע' רוקח סי' ק"ט ועמ"ש על הגליון כתובות ס' א'

שם להזהיר הגדולים כו', נ"ב כזה בילקוט שלח רמז תשמ"ה בשם הסיפרי זוטא עש"ה וע"ש עוד כזה רמז תשמ"ז ד"ה וידבר ועוד שם כזה רמז תש"נ ד"ה דבר ורמז תשנ"ט ד"ה וידבר ורמז תש"פ ד"ה צו וע' ח"א למהרש"א חגיגה ג' א' ד"ה טף למה כו' ע"ש עניין חינוך מדאוריתא בקטן שהגיע לחינוך עש"ה

שם דלא ליספו להו בידים, נ"ב ע' תה"ד ח"ב סי' ס"ב וז"ל והא דאייתי קרא דאסרה תורה דלא ליספו לי' בידים י"ל הטעם דקפיד רחמנא שלא ירגיל אותו לעבור עבירות וכשיגדל יבקש לימודו עכ"ל ושוב ראיתי שכבר הביאו הח"ס חאו"ח סי' פ"ג וע"ש אריכות וע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קל"ט דכ' דחייבין להתאבל על בן מומר שמת בקטנותו וז"ל שם ואם אביו חטא הוא לא חטא שהרי עדיין לא הוזהר וקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו עכ"ל ומשמע מדבריו דלסברא דב"ד מצווין להפרישו נחשבת האכילה חטא לקטן עצמו ועבור זה הוא דצריך להפרישו ודו"ק והאחרונים כבר הביאו הך דסנהדרין נ"ה ב' דקטן אית בעבירתו תקלה וקלון ורחמנא הוא דחס עלי' ועמש"ש על הגליון

קט"ו א' גברא חרוכא דשדי אימא כו', נ"ב אע"ג דמוכחא מילתא טובא דלאו איניש אחרינא הוא והוי כמו מיעוט ומיעוטא דמיעוטא והוי כמו וודאי וספק וספיקא דספיקא אפ"ה מחמרינן ולא שרינן ההיא איתתא והטעם דלא שרינן שום אשה אא"כ שהעידו עדים שראוהו וודאי מת בלי גמגום ופקפוק, ל' שו"ת מהרי"ו סי' ע"ט

שם טעמא דע"א כו', נ"ב ע' תוס' וע' שו"ת הר"י ברונא סי' רט"ז

שם ב' שאני אומר כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתקצ"ח דן מכאן דספק ממון עניים להקל דאין להוציא הממון מספק ע"ש

קט"ז א' ולהימנה מדר' המנונא כו', נ"ב הא דלא משני באומרת גירשני שלא בפניו ע' מהרי"ק שורש ע"ב וע"ש אריכות בכולה סוגי' דכאן

שם תוד"ה הכא כ' וא"ת, נ"ב בשו"ת מים עמוקים סי' ל"א הקשה כן מסברא דנפשי' ותי' דחששא דכאן דילמא בגמלא כו' הוא משום חומרא דאשת איש דמחמרי' בא"א יותר מבדיני נפשות ע"ש וכ"נ גם משו"ת מהרי"ו סי' ע"ט עש"ה ולפי"ז מובן בפשיטות קרא דוהרגוני על דבר אשתי דיחושו יותר לאיסור א"א מלאיסור רציחה וטעם החומר י"ל משום דכל ביאה וביאה היא באיסור וכבר נאמר זה ומצאתיו בריב"א עה"ת במקומו וגם י"ל משום דא"א תרתי איתנהו בי' דהולד ממזר ומבואר בס' חסידים דמוליד ממזר יש בו גרם שפיכות דמים דממזירא לא חיי וגם י"ל דכיון דא"א עונשו מיתה ביד"א וכרת ביד"ש נמצא האיש גורם מיתה לאשה והאשה לאיש וע"כ חשוב גם זה גרם ש"ד וע' ב"ק מ' ב' לעולם דרבעה ולא קטלה דאתיוה לבי דינא וקטלוה מ"ד כמאן דקטלה דמי

שם כ' והר' מנחם פי' דהתם אי איתא דאזלו בגמלא פרחא הי' להן לטעון כן כו', נ"ב ע' מה שדימה לזה בשו"ת חכם צבי סי' ל"א

שם ב' אמר שמואל שילפי קציר חטין היו, נ"ב כזה שבת ס' א' אמר שמואל שלפי הגזיר' היו וגם שם יש לפרש סוף הגזיר' הי' כמו כאן ואולם רש"י שם לא פי' כן

שם באותה שעה אמרו כו', נ"ב ק' דאטו משום מעשה שאירע שמצאו כדברי' הוחזקו כל הנשים לומר אמת באמרם מת בעלי כו' וצ"ל דקודם לכן לא רצו חכמים לסמוך אחזקת אשה דייקא כו' משום עיגונא כי היו סבורים שבהיות הדבר אמת תוכל האשה בקל להביא עדים בדבר דמסתמא כאשר ראתה מיתתו גם אחרים ראו וידעו ויעידו בדבר ואין כאן עיגון אבל אחר מעשה שהי' שהלכו שמה עשרה בני אדם והיו רבים מצויין שם גם הי' המקום קרוב ואפ"ה כשאמרה מת בעלי לא היו עדים בדבר. ולא ראו בנ"א במיתתו כ"א בשלוח ב"ד אחריו ומצאוהו מת והכירוהו אז ידעו חכמים דאיכא עיגונא טפי בדבר ושהרבה פעמים יארע שימות הבעל ולא תוכל האשה להביא ראי' בדבר וע"כ באותה שעה אמרו כו', ל' מהרי"ק שורש ע"ב בקצרה והם הם דברי התוס' דכאן ד"ה באותה שעה

שם תוד"ה באותה כ' מגו שהית' יכולה לומר גירשתני למ"ד כו', נ"ב לפי מאי דס"ל לתוס' כאן דלמ"ד הנ"ל אפי' לכתחלה נאמנת לינשא באומרת שלא בפניו גירשני קצ"ע מתוספתא יבמות פרק י"ד האשה שאמרה גירשני בעלי כו' אינה נאמנת

קי"ז א' תנו לי כתובתי אף להנשא אין מתירין כו', נ"ב ע' שו"ת רד"ך בית ב' חדר י"ב ד"ה גם אין לומר וע' שו"ת הרא"ש כלל מ"ב אותיות א', ב', ה', י"ב

שם איבעי' להו כו', נ"ב ע' שו"ת שארית יוסף סי' ע"ח דנ' מדבריו דהטעם דאינה נאמנת במעידה על שניהם משום דגם האשה עצמה האומרת מת בעלה בתורת עדות היא דנאמנת דהכשירו חכמים לעניין זה גם עדות הבעל דבר עצמו וע"כ כיון דרק מתורת עדות היא לכן כיון שמעידה גם על הכתובה וע"ז הרי אינה נאמנת דלא האמינוה חכמים לעניין זה לכן ה"ל עדות שבטלה מקצתה דבטלה כולה ואינה נאמנת גם לעניין לינשא עש"ה שכך כוונתו ואף שלא הביא גמ' דב"ק ע"ו א' וראשונים ספ"ק דמכות דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה רק כ' שם סתמא דלא פלגינן לעדות כו' מ"מ כך היא כוונתו וכמובן והוא חידוש דמראשונים כאן נ' דהטעם דכיון דחזינן דאדעתא דממון אתאי יש לחוש דמשקרת משום חימוד ממון וע' שו"ת ח"צ סי' פ"ה דדקדק ג"כ מדברי רש"י כאן ד"ה אדעתא דכתובה אתאי דכ' ובאפוקי ממונא סהדא בעי' דאין הפעם כאן