גליוני הש"ס נשים לז

שם בעלה זכאי במציאתה ובמעשה ידי' ובהפרת נדרי' ויורשה ומטמא לה כללו של דבר הרי היא כאשתו לכל דבר אלא כו', נ"ב כל' זה גיטין ע"ג ב'

שם ב' ותתייבם צרתה יש מיאון לאחר מיתה כו', נ"ב ע' שו"ת משפטים ישרים סי' רכ"ה

ק"ט א' מספקא לי' כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"י מינץ סי' י"ב

שם ה"נ מסתברא מדקתני סיפא כו' פשיטא אלא לאו הא קמ"ל טעמא דר"א דגזר הנך משום האי, נ"ב כזה במנחות י"ד ב'

שם מן המיאון, נ"ב ע' שו"ת משפטים ישרים סי' רכ"ה ד"ה עוד שמעתי באומרים וע"ע שם סי' ר"ס

שם רש"י ד"ה קטנה שהשיאה אבי כ' וקיבל אבי' גיטה, נ"ב ע' שו"ת מהר"ם פאדווה סי' ט"ו

שם עין משפט נר מצוה (ט"ז) כ' עיין מהר"ם פאדווי, נ"ב סי' ט"ו

שם גליון הש"ס כ' תד"ה תנן התם, נ"ב וע' שו"ת חיים שאל סי' ל"ט אות ד'

שם ב' ולתוקע עצמו לדבר הלכה, נ"ב ע' רש"י דסיפא דקרא ושונא תוקעים בוטח קמפרש דתיבת תוקעים היינו תוקע עצמו לדבר הלכה ודוגמתו בל' חכמים בר"ש כלאים פ"ח מ"א אין משיבין מן התקוע פי' תוקע עצמו לדבר הלכה

שם שלוף דוץ, נ"ב שבת צ' א'

שם יראה כו' עצמו כאילו חרב מונחת לו בין יריכותיו, נ"ב כל' זה מועד קטן כ"ז ב' ושם נאמר שתי יריכותיו

שם וגיהנם פתוחה לו מתחתיו, נ"ב מעין זה סוטה י' ב' ראה גיהנם נבקע מתחתיו (לגי' הב"ח שם)

שם קידושי קטנה מיתלא תלוי וכי גדלי גדלי בהדה כו', נ"ב ע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קע"ח מש"ש כן גם בקטנה שיש לה אב והלך אבי' למדה"י ונתקדשה ונישאת דאפי' בא אבי' אחר שגדלה ומיחה בקידושי ונישואי קטנותה אין במחאתו כלום אחרי דהיו קידושין בשעתם מדרבנן ולכי גדלה גדלו בהדה וכבר נעשו קידושין דאוריתא עש"ה וע' מהרי"ק שורש ל' וע' בליקוטים שבסוף שו"ת ח"צ אות ט"ז

ק"י א' לא דבעל, נ"ב ע' שו"ת הרד"ך בית כ"ד חדר ה' אריכות אי בעי' שתהי' הביאה בעדים היינו עדי יחוד דהן הן כו' או דאי בעל חיילו קידושי קטנות שהיו בעדים והביאה עצמה אין צריכה אפי' עדי יחוד ע"ש בארוכה וע' שו"ת חוט המשולש טור א' סי' ט' דכ' דליכא מאן דאסיק אדעתי' דלא ניבעי עדי יחוד ע"ש ונעלם ממנו במחכת"ה דיש דיעות הראשונים ומהם הרא"ה ז"ל הסוברים כן וע' שו"ת הריב"ש סוף סי' ו'

שם הוא עשה שלא כהוגן כו', נ"ב ע' שו"ת הרשב"א המיוחסות סי' קכ"ה דלא בכל מקום אמרי' כן ואין לנו אלא מה שאמרו דאל"כ בהאומר לחבירו צא וקדש לי אשה פלונית והלך וקידשה לעצמו דמקודשת לשני אעפ"י שנהג בו מנהג רמאות ואמאי לא הפקיעו הקידושין שאין לך שלא כהוגן גדול מזה הרמאות וכן באיסורי הנאה במכרן וקידש בדמיהן מקודשת אע"ג דלכתחלה אסור וכן כתב בכתב ידו ואין עליו עדים כו' ע"ש וע' שו"ת הרא"ש כלל י"ג אות י' ד"ה עוד ילמדני רבינו כו' עש"ה וע"ע שם כלל ל"ה אות ב' מש"ש וקרוב הדבר לדמותו לעובדא דנרש כו' וע"ע שם כלל ע"ח אות א', ב', ג' עש"ה וע"ע שם כלל פ"ט אות ז' עש"ה וע' שו"ת חוט המשולש טור א' סי' כ"ט עש"ה וע' שו"ת ח"צ סי' קכ"ד עש"ה

קי"א ב' וצריכא דאי איתמר בהא כו' משום דלא קיים מצות ייבום כו' ואי אשמעי' בהא משום דגדולה רמיא קמי' כו', נ"ב צריכות כזה בגיטין פ' ב'

שם דעד תלתין יומין מוקים איניש אנפשי', נ"ב ה"ה באשה ע' תוי"ט לעיל פרק ד' משנה י"א

שם טענת בתולים כו', נ"ב ע' שו"ת הרא"ש כלל ל"ז אות ב' עש"ה

שם תוד"ה לאחר שלשים יום כ' שהוא מתבייש בב"ד לחלוץ לה שתרוק בפניו, נ"ב כזה לעיל ס"א א' תוד"ה כ"ג, רש"י סנהדרין י"ט ב' ד"ה חליצה, רמב"ם ה' מלכים פ"ב ה"ג, תוי"ט נדה פרק ה' משנה ט' ד"ה יביא ראי'

קי"ב א' השמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה, נ"ב ע' תוס' וע' תוספתא סוטה פרק ה'

שם נטולה אני מן היהודים, נ"ב ע' פירש"י וע' שו"ת מהר"י ברונא סי' כ"ד כ' דלפי הפשט משמע הכוונה שאמרה שאם תשמש עמו איננה יהודית והוי כאילו נשבעת בדת יהודית שלא תשמש עמו ע"ש ואינו מובן לפי"ז סיפא דמתני' יפר חלקו ומשמשתו ותהא נטולה כי' וע' נדרים פ"ב א' ופ"ד א' ופ"ט ב' דבכלהו הנך דוכתי מוכח להדיא כפירש"י כאן

שם מי מסקה אדעתה כו', נ"ב ע' מה שדן מכאן בשו"ת הריב"ש סי' מ"ז וע' שו"ת תשב"ץ ח"א סי' צ"ה דרצה חכם אחד לומר דהטעם כאן דלא אסקה אדעתא דתפול לייבום משום דאיתתא דלא ילדה מילתא דלא שכיחא הוא והתשב"ץ חלק עליו ואמר דהטעם כאן דלא אסקה אדעתה דמיית בעל מקמי דידה כו' ע"ש וצ"ע שהרי מפורש בגמ' כאן דלא אסקה אדעתה דמיית ומה דנו בזה וכזה גם בגיטין נ' א' דלא מסיק אדעתא דמלוה דמית לוה וע"ע אריכות בזה בכאן בשו"ת ח"צ סי' מ"א

קי"ג א' אילו רצה שפחה וכו' עד דאיכא תרתי, נ"ב דוגמתו כתובות נ"א א' וע"ע דמיון להך דהכא בנדרים ל"ח ב' הרי מוסר לו שפחה לשמשו ובסנהדרין ל"ט א' ונתנו לו שפחה לשמשו והנה לישנא דרבא כאן מאן חכים כר' מלכיו דגברא רבה הוא כמוהו בנדרים צ' א אמר רבא מאן חכים למיעבד כי הא מילתא אי לאו דר' אחא ב"ר הונא דגברא רבא הוא כו' ועוד דוגמתו חולין קי"ב א' אמר רבא מאן חכים למישרי כה"ג אי לאו ר' חיננא כו' ועוד בע"ז ע"ו ב' אחר רבא מאן חכים למיעבד כי האי מילתא אי לאו ר' עקביא דגברא רבא הוא כו' ועוד בב"ב קע"ד א' אמר רבא מאן חכים למיעבד כי הא מילתא אי לאו ר' חנין כו'

שם רש"י ד"ה גזיר' שמא יאכיל כו' כ' אבל קטנה לגדול ליכא למיגזר משום גדילה לקטן דאין לקטן נישואין, נ"ב מכאן תשובה לדעת האומר דקטן שהשיאו אביו אשה ה"ל נישואין מדרבנן מטעם זכיי' דיש לו זכיי' לקטן מדרבנן כמבואר בב"מ ע"ב א' דאי איתא הא משכחת נמי נישואי גדולה לקטן מדרבנן וניגזור דילמא אתי למיכלה בתרומה דאוריתא כחו דגזרי' כן בחרש וע"כ דנישואי גדולה לקטן לא משכחת כלל מדרבנן

שם ב' ושלחה מביתו מי שמשלחה ואינה חוזרת, נ"ב ע' ביאור דרש זה בסדר הגט שבשו"ת מהר"ם פדוואה סי' קי"ו

שם מ"ש הכא דקתני עולמית, נ"ב ע' שו"ת תה"ד סי' רכ"ב

שם בשבתא, נ"ב תיבה זאת לא הית' בגירסת רש"י כדמוכח מדבריו להלן קי"ד א' ד"ה ליטיילו וכן בבה"ג פכ"ד מה' שבת הובאה מימרא דכאן בלי תיבת בשבתא: